בבא מציעא דף נא

דף נא עמוד א
* לדעת רב נחמן מוכר שנתאנה רשאי לחזור בו לעולם (ולא רק בכדי שיראה לתגר או לקרובו כדין לוקח שנתאנה).
* דין אונאה זה רק כאשר לוקח מן התגר, אך לא בלוקח מבעל הבית.
* לדעת ת"ק "כשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר", אך רבי יהודה סובר ש"אין אונאה לתגר" ונחלקו האמוראים בביאור דבריו.
* האומר לחבירו "על מנת שאין לך עלי אונאה" - רב אמר: יש לו עליו אונאה, ושמואל אמר: אין לו עליו אונאה.

דף נא עמוד ב
* רב ענן אמר שכך שמואל פירש לו: האומר לחבירו "על מנת שאין לך עלי אונאה" - אין לו עליו אונאה, "ע"מ שאין בו אונאה" - הרי יש בו אונאה.
* במקרה של "מפרש" (שצד אחד מדגיש שהוא יודע שהחפץ לא שווה את המחיר בו הוא נמכר ובכל זאת מעוניין בכך ולא תהיה טענת אונאה) - אין אונאה.