דף יג עמוד א
* במשנה (במסכת בבא בתרא) נאמר שכותבים שטר ללווה אע"פ שאין מלווה עמו - מדוע לא חוששים שמא כתב ללוות בניסן ולא לווה עד תשרי (ויבוא לטרוף לקוחות שלא כדין)? לדעת רב אסי: המשנה עוסקת בשטר בו נעשית בזמן החתימה הקנאה על שעבוד הנכסים (גם אם לא תהיה הלוואה לבסוף), ולדעת אביי: עדיו של הלווה בעצם חתימתם זוכים למלווה את הכתוב בשטר (ואפילו לא ניתנו המעות עדיין), וזה בתנאי שלאחר זמן יגיע השטר ליד המלווה.
* אביי סובר ש'חוששים לפרעון ולקנוניא', ושמואל סובר שלא חוששים.
דף יג עמוד ב
* במשנה (בדף יב עמוד ב) מובאת מחלוקת רבי מאיר וחכמים אם כאשר מצא שטר חוב שאין בו אחריות נכסים יחזיר למלווה או לא - בסוגייתנו מובא שרבי אלעזר סובר שהמחלוקת היא כאשר אין הלווה מודה בחובו אלא טוען שהשטר מזויף (ואם הוא מודה אז לדעת כולם יחזיר למלווה), ורבי יוחנן סובר שהמחלוקת היא כאשר הלווה מודה בחובו (ואם הוא לא מודה אז לדעת כולם לא יחזיר למלווה) [ובסוגיה מבוארים טעמי מחלוקתם].
* הגמרא מביאה ברייתא כדעתו של רבי יוחנן.