בבא קמא דף נד

דף נד עמוד א
* הגמרא מבררת באריכות את המקור לשיטת חכמים ושיטת רבי יהודה החולקים אם בעל הבור חייב בנזקי כלים (=אם נפלו כלים בבור ונשברו), ונשארת בסיום הסוגיה בקושיה על רבי יהודה.
* שור פסולי המוקדשין שנפל לבור - פטור בעל הבור (שנאמר: "והמת יהיה לו" - במי שהמת שלו, יצא זה שאין המת שלו).

דף נד עמוד ב
* אם נפל לבור שור שהוא חרש או שוטה או קטן או סומא או פקח בלילה - חייב בעל הבור, אך אם נפל לבור שור פקח ביום - פטור (כי היה על השור להיזהר).
* המשנה מפרטת כמה עניינים שונים בתורה שנאמר בהם רק "שור וחמור" (לדוגמא: השבת אבידה, כלאים, שבת), אך הכוונה היא לכל בהמה חיה ועוף (והגמרא מוכיחה זאת), "אלא שדבר הכתוב בהווה".