בבא קמא דף לג

דף לג עמוד א
* שור תם שנגח אדם - לדעת חכמים משלם חצי נזק ולדעת רבי עקיבא משלם נזק שלם (מגופו ולא מן העליה).
* שור תם שנגח - לדעת רבי ישמעאל "יושם השור" (בית דין שמים את שוויו של השור המזיק כדי לברר כמה על בעליו לשלם), ולדעת רבי עקיבא "הוחלט השור" (רשאי בעליו של השור הניזק ליטול לעצמו את השור המזיק אם שוה עד מחצית הנזק, ואם שוה יותר מכך נעשה שותף בשור יחד עם בעליו).

דף לג עמוד ב
* עשה עבדו אפותיקי ומכרו לאחר - בעל חוב גובה הימנו (כי יש 'קול' לאפותיקי זה), עשה שורו אפותיקי ומכרו לאחר - אין בבעל חוב גובה הימנו.
* הניזק יכול לגבות את נזקו משור המזיק גם אם שחטו המזיק (וגובה מבשרו).
* המזיק שעבודו של חבירו - פטור; השורף שטרותיו של חבירו - פטור.