בבא קמא דף כג

דף כג עמוד א
* למסקנת הגמרא, רבי יוחנן מחייב על נזקי אש גם משום "חציו" (מדין אדם המזיק, כאדם הזורק חץ והזיקה) וגם משום "ממונו" (מדין ממונו המזיק, כמו שחייב על שורו או בורו שהזיקו).
* מהמשנה ניתן להסיק שדרך הכלב לחתור דלתות ולהכנס, ואין זה דבר משונה (ולפיכך יש לחייב את בעל הכלב שחפר ברגליו ופתח את הדלת ונטל את הגחלת - בנזק שלם כדין נזקי שן ורגל ולא בחצי נזק כדין נזקי קרן).

דף כג עמוד ב
* מהמשנה ניתן להסיק שפיה של פרה האוכלת בחצר הניזק נידון כרשות הניזק ולא כרשות בעליה (ולכן חייב על אכילתה מדין "שן").
* השור נעשה מועד אם נגח 3 נגיחות ב-3 ימים לדעת רבי יהודה, ולדעת רבי מאיר אף אם נגח 3 נגיחות ביום אחד.