בבא קמא דף כב

דף כב עמוד א
* מאיזה טעם יש לחייב אדם על נזקי אש? - לדעת רבי יוחנן משום "חציו" (מדין אדם המזיק, כאדם הזורק חץ והזיקה), ולדעת ריש לקיש משום "ממונו" (מדין ממונו המזיק, כמו שחייב על שורו או בורו שהזיקו).
* הגמרא מבררת מדוע רבי יוחנן וריש לקיש חולקים זה על זה, ולאחר מכן מקשה 4 קושיות (2 בעמוד א ו2 בעמוד ב) ממשניות במסכת על ריש לקיש (ומתרצת).

דף כב עמוד ב
* אם נתחייב מיתה על הריגת עבד של אדם אחד - פטור מתשלום שנתחייב על שריפת גדי אפילו אם הוא של אדם אחר, אם ביצע זאת בו זמנית.
* השולח שלהבת ביד חרש שוטה וקטן והלכו הם ושרפו ממון של אדם אחר - לדעת ריש לקיש חייב המשלח, ולדעת רבי יוחנן פטור המשלח.
* הגמרא מביאה פסוק וברייתא שמהם יש להוכיח כשיטת רבי יוחנן שחיוב המבעיר אש הוא משום "חציו".