דף ח עמוד א
* אדם החייב לשלם לניזק, לבעל חוב, ולכתובה, ויש לו קרקע זיבורית וקרקע בינונית: בברייתא אחת נאמר שלניזק ולבעל חוב ישלם מבינונית ולכתובה מזיבורית ובברייתא שניה נאמר שלבעל חוב ישלם מזיבורית - הגמרא מביאה ארבע אפשרויות לתרץ סתירה זו.
* לדעת עולא: מדין תורה בעל חוב גובה את חובו מקרקע זיבורית של החייב, אך חכמים תיקנו שיגבה את חובו מבינונית כדי שלא לנעול דלת בפני לוין.
* בברייתא מובא שאדם שהיה חייב לשלם לניזק ולבעל חוב ולכתובה והיו לו קרקע עידית ובינונית וזיבורית ומכר את קרקעותיו לאיש אחד נכנס הקונה תחתיו, והגמרא מבררת באיזה אופן מדובר ומה הטעם.
דף ח עמוד ב
* תקנת חכמים שמעשה ידי האישה שייכים לבעלה היא לטובתה, כיון שבתמורה לכך בעלה חייב לפרנסה, ולכן יכולה לומר לבעלה "איני ניזונת ואיני עושה".
* אדם הקונה דבר מחברו - קנה ממנו כל זכות שתבוא לידו בדבר שמכר לו.
* ראובן שמכר את כל שדותיו לשמעון, והלך שמעון ומכר את הבינונית ללוי - בעל חוב של ראובן יכול לגבות את חובו או משמעון או מלוי (כשאין לראובן ממון לפרוע את חובו).
* ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות (ויש אומרים אפילו שלא באחריות) ובא בעל חוב של ראובן (שהשתעבדה לו קרקע זו לגבות ממנה את חובו) ורוצה לטרוף את הקרקע משמעון מאחר שלא מצא מה לגבות אצל ראובן - הרי שראובן רשאי לבוא ולטעון טענות לבעל חובו (כגון: שכבר פרע לו), ובעל חובו לא רשאי לומר לו "לאו בעל דברים דידי את".