דף ז עמוד א
* לדעת ר"ש בן מנסיא (וכך סובר רבי עקיבא): שור של הקדש שנגח שור של הדיוט - פטור, שור של הדיוט שנגח שור של הקדש - בין תם בין מועד משלם נזק שלם.
* מי שהיו לו בתים שדות וכרמים השוות יותר ממאתיים זוז (ולכן לא נחשב לעני) אך אינו מצליח למוכרם - מאכילים אותו מעשר עני עד שווי מחצית מקרקעותיו.
דף ז עמוד ב
* אביי הקשה לרבא (בעמוד הקודם) שמצד אחד כתוב "מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם" אך מצד שני הברייתא לומדת מהמילה "ישיב" שיכול לשלם אפילו סובין - והגמרא מביאה (מסוף העמוד הקודם) ארבעה תירוצים, ורק התירוץ האחרון לא נדחה.
* לדעת רבי אבא: רבי עקיבא סובר, שה"מיטב" שעל המזיק לשלם מרכושו, נמדד לפי רכושו ולא לפי המקובל בעולם.