דף ה עמוד א
* המניין של התנא בתחילת המסכת ("ארבעה אבות נזיקין") בא למעט את מה שהוסיף רבי אושעיא בברייתא, והמנין של רבי אושעיא ("שלושה עשר אבות נזיקין") בא למעט את מה שהוסיף רבי חייא בברייתא.
* המניין "עשרים וארבעה אבות נזיקין" בברייתא של רבי חייא בא למעט את המוסר (מלשין שמוסר ממון חברו לעובד כוכבים) והמפגל (כהן ששחט קרבן במחשבה לשם קרבן אחר). (והגמרא מבארת מדוע רבי חייא לא שנה אותם).
* רבי חייא ורבי אושעיא נקטו בלשון "אבות נזיקין" כי רצו ללמד שבכולם הדין כמו הארבעה אבות (שבמשנה) שאם בא המזיק לשלם קרקע צריך לשלם דווקא מהעידית.
דף ה עמוד ב
* לדעת רבא לא היה צורך לתורה לכתוב את כל ארבעת אבות הנזיקין ודי היה בבור ובאחד מהם ומהם היה ניתן ללמוד את השאר, אלא שהתורה כתבה את כולם כדי ללמוד מהן את ההלכות המיוחדות שבכל אב ואב מאבות הנזיקין.
* לדעת רבי יהודה חייבים על נזקי בור בכלים ועל נזקי טמון באש, וחכמים חולקים.