דף ד עמוד א
* עבד ואמה שהזיקו - האדון שלהם פטור מלשלם (כי אם לא כך הרי שיש לחשוש שמא כאשר יקניט האדון את העבד ילך העבד ויזיק בכוונה כדי לחייב את אדונו בממון).
* למסקנת הגמרא: לדעת שמואל "שור" האמור במשנה היינו "רגל" (ודין "קרן" נלמד מהריבוי "כשהזיק חב המזיק").
* לדעת שמואל המשנה הראשונה במסכת שנתה את דין 'רגל' ודין 'שן', אך לא שנתה במפורש את דין 'קרן' מכיון שהמשנה שנתה רק את אבות הנזיקין שמתחילתם 'מועדים' הם ומשלמים נזק שלם.
* הגמרא מבררת מדוע שמואל לא ביאר את המשנה כפי שרב ביאר.
דף ד עמוד ב
* הגמרא מבררת מדוע 'מבעה' הכתוב במשנה הראשונה זה לא 'מים' או 'אש'.
* רב אושעיא שנה בברייתא שלושה עשר אבות נזיקין, והגמרא מבארת מדוע התנא של המשנה (שבתחילת הפרק) לא שנה את כל האבות הללו.
* רבי חייא שנה בברייתא עשרים וארבעה אבות נזיקין, והגמרא מבארת מדוע רבי אושעיא לא שנה את כל האבות הללו.