דף מ עמוד א
* עבד שרבו הניח לו תפילין - יצא לחירות.
* לדעת רב דימי בשם רבי יוחנן: מי שאמר בשעת מיתתו "פלונית שפחתי אל ישתעבדו בה לאחר מותי" - כופים את היורשים וכותבים לה גט שחרור.
* לדעת רב שמואל בר יהודה בשם רבי יוחנן: מי שאמר בשעת מיתתו "פלונית שפחתי קורת רוח עשתה לי יעשה לה קורת רוח" - כופים את היורשים ועושים לה קורת רוח (ומשחררים אותה אם זה רצונה).
* לדעת אמימר בלישנא קמא: המפקיר עבדו - אותו עבד אין לו תקנה, לדעת אמימר בלישנא בתרא: המפקיר עבדו ומת - אותו עבד אין לו תקנה.
דף מ עמוד ב
* עשיתי פלוני עבדי בן חורין / עשוי בן חורין / הרי הוא בן חורין - הכותב בשטר את אחד הניסוחים הללו ומסר את השטר לעבדו, הרי הוא משוחרר. (ואם כתב "אעשנו בן חורין" - לדעת רבי קנה ולדעת חכמים לא קנה).
* האומר "עשיתי פלוני עבדי בן חורין" והוא אומר "לא עשאני" - הרי הוא בן חורין (כי חוששים שמא זיכה לו ע"י אחר), אך האומר "כתבתי ונתתי לו" והוא אומר "לא כתב ונתן לי" - לא משוחרר.
* הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שיעבוד.