דף סח עמוד א
* רב אדא מביא ראיה שמותר לאשה לחפוף בליל טבילתה (ולא חייבת לחפוף ביום).
* הגמרא מכריעה להלכה: כשטובלת במוצאי יום חול - תחפוף ביום, וכשטובלת במוצאי שבת - תחפוף במוצאי שבת (ולא ביום שישי).
* נדה שבדקה עצמה ביום השביעי שחרית ומצאה טמאה ובין השמשות לא הפרישה ולאחר ימים בדקה ומצאה טמאה - לדעת רב: זבה ודאי, ולדעת לוי: זבה ספק.

דף סח עמוד ב
* לדעת רבי יהודה: רק בדיקה בבין השמשות של היום השביעי לנדתה מועילה כדי להפריש בטהרה, לדעת ת"ק: בדיקה גם ביום השביעי בשחרית מועילה, לדעת חכמים: אפילו בדיקה ביום השני מועילה, לדעת רבי: אפילו בדיקה ביום הראשון מועילה.
* הזב והזבה שבדקו עצמן ביום ראשון ומצאו טהור וביום השביעי ומצאו טהור ושאר ימים שבינתיים לא בדקו - לדעת רבי אליעזר: הרי הן בחזקת טהרה, לדעת רבי יהושע: אין להם אלא יום ראשון ויום שביעי בלבד, לדעת רבי עקיבא: אומר אין להם אלא יום ז' בלבד. (והגמרא מבררת את טעמי רבי אליעזר ורבי יהושע, ומכריעה להלכה כרבי אליעזר)

דף סט עמוד א
* הזב והזבה שבדקו עצמם יום ראשון ויום שמיני ומצאו טהור ושאר הימים לא בדקו - נחלקו האמוראים (בדעת רבי אליעזר) אם עלו להם השבעה ימים הראשונים למנין שבעה נקיים או לא (וצריכים לספור עוד שישה ימים נקיים).
* זבה שבדקה עצמה ביום השלישי לזיבתה ומצאה שהפסיקה לראות דם, ולא בדקה עצמה בכל שבעת הימים שלאחר מכן, וביום השביעי בלבד בדקה ומצאה טהורה - טהורה (לדעת רב).
* רבי עקיבא סובר שבשבעה נקיים צריך "ספורים לפנינו", וחכמים חולקים (וכדעתם סובר רב).

דף סט עמוד ב
* הגמרא (מאמצע העמוד הקודם) ניסתה להביא הוכחה מברייתא לכך שלדעת חכמים לא צריך "ספורים לפנינו", ודחתה הוכחה זו.
* הזב והזבה והנדה והיולדת והמצורע שמתו - מטמאים בטומאת אבן מסמא, מגזירת חכמים (שמא יטעו לטהר אותם אף בחייהם כשיתעלפו, משום שיחשבו שהם מתים).

דף ע עמוד א
* לאורך כל הדף (החל מסוף העמוד הקודם) מובאת ברייתא, ובה שנים עשר דברים ששאלו אנשי אלכסנדריא את רבי יהושע בן חיננא: ג' דברי חכמה, ג' דברי הגדה, ג' דברי בורות, ג' דברי דרך ארץ.
* בת של גרושה שהחזירה בעלה הראשון באיסור לאחר שנישאה לאחר - איננה אסורה לכהן.
* שני מצורעים שנתערבו קרבנותיהם זה בזה וקרב קרבנו של אחד מהן ומת אחד מהן - השני כותב נכסיו לאחרים, ואז נחשב לעני, ומביא חטאת העוף הבא על הספק.

דף ע עמוד ב
* "כי לא אחפוץ במות המת" - אם הם עושים תשובה.
* "ישא ה' פניו אליך" - קודם גזר דין.
* "כי בחר ה' בציון" - קודם שנשא שלמה את בת פרעה.
* אשתו של לוט - לא מטמא כמת.
* מתים שיקומו לעתיד לבוא - לא ידוע לנו אם צריכים הזאה שלישי ושביעי.
* כדי להחכים בתורה וכדי להעשיר וכדי שיהיו לו בנים זכרים - צריך גם לבקש רחמים מהקב"ה (בנוסף להשתדלות שיש לעשות).

דף עא עמוד א
* הטעם לדעת בית שמאי, שאמרו שכל הנשים אף הטהורות דינן סמוך ליציאת נשמתן כנדות, הוא מפני כבודן של נדות חיות.
* הגמרא מבררת את טעם מחלוקת תנא קמא ורבי יהודה, שנחלקו לגבי אשה שמתה ויצאה ממנה רביעית דם אם מטמאה משום כתם.
* היושבת על המשבר ומתה ויצאה ממנה רביעית דם, אין בו טומאת מת (כי נעקר מחיים), אך לדעת רבי יהודה מטמא באוהל מדרבנן כדין 'דם תבוסה'.

דף עא עמוד ב
* הדין הראשון במשנה ("בראשונה היו אומרים") סובר שחולין שנעשו על טהרת הקודש דינו כקודש, והדין השני במשנה ("חזרו לומר") סובר שאין דינו כקודש.
* בית שמא ובית הלל נחלקו אם יושבת על דם טוהר צריכה טבילה בסוף ימי הטוהר כדי לאכול בתרומה.
* המשנה סוברת שחולין הטבולין לחלה אין דינם כחלה עצמה (שהשני מטמאה כתרומה).
* המשנה סוברת שמצוה לתרום מן המוקף.

דף עב עמוד א
* הגמרא מביאה ברייתא המבארת את מחלוקת בית הלל ובית שמאי שנחלקו במשנה לגבי הרואה ביום אחד עשר יום אם צריכה שימור יום שלאחריו או לא.
* לדעת רב הונא: בית שמאי סוברים שמשכבה ומושבה ששכבה וישבה עליו ביום השני לאחר ראייתה בתוך האחד עשר יום, מטמאים מדרבנן, אע"פ שטבלה ואע"פ שלא ראתה עד סוף היום.

דף עב עמוד ב
* הגמרא מקשה על דברי רב הונא, ומתרצת.
* דין יום העשירי של ימי הזיבה - נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש אם דינו כיום התשיעי (וצריכה לשמור את היום שלמחרת בטהרה ורק אח"כ מותרת לבעלה) או כיום האחד עשר (ולא צריכה לשמור את היום שלמחרת בטהרה).
* לדעת רבי אלעזר בן עזריה: חצי לוג שמן לתודה, ורביעית יין לנזיר, ואחד עשר יום שבין נדה לנדה - הלכה למשה מסיני.

דף עג עמוד א
* למסקנת הגמרא: רבי עקיבא לומד את דיני אחד עשר יום מפסוקים, אך לדעת רבי אלעזר בן עזריה דינים אלו הם מהלכה למשה מסיני.
* כל השונה הלכות בכל יום - מובטח לו שהוא בן העולם הבא, שנאמר: "הליכות עולם לו", אל תקרי "הליכות" אלא "הלכות".

הדרן עלך מסכת נידה ותלמוד בבלי