סקר
בעקבות מסכת שקלים - האם תרצה ללמוד עוד מסכת מהתלמוד הירושלמי?





 
מספר צפיות: 5
דף ד עמוד א
* הכל חייבים במקרא מגילה כהנים לוים וישראלים / הכל חייבין בזימון כהנים לוים וישראלים / הכל מצטרפין לזימון כהנים לוים וישראלים / הכל מעריכין כהנים לוים וישראלים - הגמרא מבארת מה החידוש בדינים אלו שלכאורה פשוטים הם.
* בן בוכרי ורבן יוחנן בן זכאי נחלקו אם כהן מחוייב במחצית השקל.
* הגמרא מביאה ברייתא ובה המקור לכך שניתן להעריך מנוול ומוכה שחין.

דף ד עמוד ב
* האומר ערך סתם עלי (שאמר: "הרי עלי ערך") - נותן כפחות שבערכין (שלשת שקלים), ונחלקו הלישנות בגמרא אם נידון בהשג יד.
* אם העריך אבר שאין הנשמה תלויה בו - פטור, ואם העריך אבר שהנשמה תלויה בו - נותן את ערך כולו.
* המעריך מת או גוסס - פטור.
* המעריך כמה אנשים יחד - מתחייב בערך כולם.
* אשה שהעריכה - חייבת.
מספר צפיות: 5
דף ה עמוד א
* אם הקדיש לקרבן אבר של בהמה שהנשמה תלויה בו - לדעת כולם: קדשה כולה (ונחלקו התנאים אם פשטה קדושה בכולה רק במקרה שהקדיש אבר שאין הנשמה תלויה בו).
* האומר "ערכי עלי לגבי מזבח" - רבא מסתפק אם נידון ב"השג יד" או לא.
* המעריך פחות מבן חדש - לדעת ר"מ: נותן דמיו, ולדעת חכמים: לא אמר כלום (ונחלקו אם אדם מוציא דבריו לבטלה או לא).
* לדעת ר"מ: האומר "ערך כלי עלי" - נותן דמיו.

דף ה עמוד ב
* לדעת ר"מ: המקדיש בהמת חבירו - נותן דמיה.
* בברייתא מובאים הטעמים למחלוקת שבמשנה ("עובד כוכבים - רבי מאיר אומר: נערך אבל לא מעריך, רבי יהודה אומר: מעריך אבל לא נערך").
* רבא אמר, שההלכה שאמר רבי מאיר מסתברת אך לא הטעם שלו, והטעם של רבי יהודה מסתבר אך לא ההלכה שאמר.
מספר צפיות: 3
דף ו עמוד א
* בתחילת בנין בית המקדש - אפילו מים ומלח אין מקבלין בנדבה מעובדי כוכבים, בסוף בנין בית המקדש - דבר המסויים אין מקבלין, דבר שאינו מסויים מקבלין.
* עובד כוכבים שהפריש תרומה מתבואתו: אם הפריש את התרומה על דעת שיעשו בה מה שעושים בתרומה שישראל מפרישים - תינתן לכהן, ואם לאו - טעונה גניזה (שמא הקדישה).
* למסקנת הגמרא: האומר "סלע זו לצדקה" - מותר לשנותה (ללוותה ולקחתה לצרכיו), בין לעצמו בין לאחר, בין אמר עלי בין אמר הרי זו.
* האומר "סלע זו לצדקה" - עד שלא באתה ליד גבאי מותר לשנותה, משבאתה ליד גבאי אסור לשנותה.

דף ו עמוד ב
* ישראל שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת - אסור לשנותה לדבר הרשות, אבל לדבר מצוה מותר לשנותה.
* הגמרא מבררת את הטעם של דברי ת"ק שאמר ש"הגוסס והיוצא ליהרג לא נידר ולא נערך", ומבארת את שיטתו של ר' חנינא בן עקביא שאמר שהיוצא ליהרג כן נערך.
* הזיק ויצא להריגה - הגמרא מבארת מה שורש מחלוקת ת"ק ורבי יוסי שנחלקו אם פטור או חייב בתשלומין.
מספר צפיות: 3
דף ז עמוד א
* היוצא ליהרג והיה קרבנו (שהביא קרבן חטאת או אשם) זבוח באותה שעה - זורקים בשבילו על המזבח מדם חטאתו ומדם אשמו.
* הגמרא מביאה את המקור לדין המשנה שהאשה שיוצאת ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד (אלא הורגים אותה עם עוברה).
* האשה היוצאה ליהרג - מכין אותה כנגד בית הריון, כדי שימות הוולד תחילה כדי שלא תבא לידי ניוול.

דף ז עמוד ב
* האשה שישבה על המשבר ומתה בשבת - מותר להביא סכין דרך רשות הרבים לצורך הוצאת הולד.
* האשה שנהרגה - לדעת רב: רק פאה נכרית שלה מותרת בהנאה ורק אם אמרה "תנו שערי לבתי", לדעת רב נחמן בר יצחק: השער שלה מותר בהנאה.
* במשנה הראשונה בפרק שני, המתחיל בעמוד זה, מובאת מחלוקת רבי מאיר וחכמים כמה יתן מי שיש לו פחות מכפי ערכו אך יותר מסלע, והגמרא מבארת את טעם המחלוקת.
מספר צפיות: 4
דף ח עמוד א
* בסיום המשנה (שבעמוד הקודם) נאמר שוב הדין שנאמר בתחילת המשנה, ש"אין נערכין פחות מסלע ולא יתר על חמשים סלע", כדי לסתום לנו כדעת חכמים הסוברים שעני הנידון לפי מה שידו משגת יכול לתת יותר מסלע.
* החל ממשנה זו ועד סוף הפרק, מובאות משניות העוסקות בדינים שונים, ואשר המשותף להם הוא שנאמר בהם שאין לפחות ממספר מסוים ואין (או יש) אפשרות להוסיף על מספר מסוים.
* במשנה נאמר ש"אין פתח בטועה פחות משבעה ולא יתר על י"ז", ובברייתא מובא פירוט המבאר את כל המקרים האפשריים.

דף ח עמוד ב
* אותן נשים טועות שיש להסתפק בהן שמא הן זבות - מביאות קרבן ואינו נאכל.
* בנגעי אדם לפעמים מספיק הסגר של שבוע אחד ("צדקתך כהררי אל"), ובנגעי בתים לפעמים צריך 3 שבועות של הסגר כדי לטהרם או לטמאם ("משפטיך תהום רבה").
* רב יהודה מפרש כך את פשט הפסוק: אלמלא צדקתך שהם כהררי אל, מי יוכל לעמוד לפני משפטיך שהם כתהום רבה, ורבה מפרש כך את פשט הפסוק: צדקתך כהררי אל מפני שמשפטיך תהום רבה. (והגמרא מבארת במה נחלקו).
מספר צפיות: 6
דף ט עמוד א
* "אין פוחתין מארבעה חדשים המעוברים בשנה ולא נראה יתר על שמונה" - רב הונא (בסוף העמוד הקודם) מבאר שיש 2 דינים בקטע זה, ועולא מפרש שיש דין אחד בקטע זה. (ונחלקו אם אפשר לעשות 8 חודשים מלאים בשנה).
* אם מתאחר ראש השנה יום אחד בלבד אחרי המולד, אין לחשוש שירננו אנשים אחרי חכמים ויאמרו שכל מה שהם רוצים הם עושים.
* אם מתאחר המולד יום אחד בלבד אחרי ראש השנה, לא יבואו אנשים לרנן אחרי חכמים, כי יסברו שאכן נראה המולד לבית דין בראש השנה.

דף ט עמוד ב
* רב הונא סובר כרשב"ג שחודש העיבור (אדר א) יכול להיות 29 יום או 30 יום, ועולא סובר כת"ק שחודש העיבור הוא תמיד 30 יום.
* לדעת אחרים: אין בין עצרת לעצרת ואין בין ראש השנה לראש השנה אלא ארבעה ימים בלבד, ואם היתה שנה מעוברת חמשה. (ולדעתם אין מצוה לקדש על פי הראיה).
* גם שמואל וגם רבי סוברים כדעת רב הונא שאפשר לעשות שמונה חודשים מלאים בשנה.
מספר צפיות: 7
דף י עמוד א
* לדעת המשנה: "אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש, ולא מוסיפין על ארבעים ושמנה", ולדעת רבי יהודה (בברייתא): "הפוחת לא יפחות משבע, והמוסיף לא יוסיף על שש עשרה". (ונחלקו אם "תקיעה תרועה ותקיעה" נחשבים שלוש או אחת).
* לדעת רב כהנא: אין בין תקיעה לתרועה ולא כלום (כדעת רבי יהודה).
* לדעת רבי יוחנן: שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום - יצא.
* שמונה עשר ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל: שמונה ימי החג, ושמונה ימי חנוכה, ויום טוב הראשון של פסח, ויום טוב של עצרת.

דף י עמוד ב
* הטעם לכך שלא אומרים הלל בר"ה וביום הכפורים: אפשר מלך יושב על כסא הדין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה?
* * הסיבה שלא אומרים הלל בפורים: (1) אין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ. (2) קריאת המגילה היא ההלל. (3) כי אנחנו עדיין עבדי אחשורוש.
* הגמרא הביאה כמה מעשים, בהם באו לתקן אך נמצאו מקלקלים, לקיים מה שנאמר "אל יתהלל חכם בחכמתו".
מספר צפיות: 12
דף יא עמוד א
* רבי מאיר סובר שאין מעלין מדוכן לא ליוחסין ולא למעשרות, ורבי חנינא בן אנטיגנוס סובר שמעלין מדוכן בין ליוחסין בין למעשרות, ורבי יוסי סובר שמעלין מדוכן ליוחסין ולא למעשרות.
* רבי מאיר וחכמים נחלקו אם השיר מעכב את הקרבן. (והגמרא מבררת את טעמיהם).
* הגמרא (עד תחילת העמוד הבא) מביאה 10 דעות של תנאים ואמוראים למקור לכך שעיקר מצות שירה של הלוים במקדש היא מהתורה.
* אין אומרים שירה אלא על היין.

דף יא עמוד ב
* לוי משורר ששיער ומשוער ששירר - הדעות חלוקות אם ענשו במיתה או שאינו אלא רק באזהרה.
* מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב - כשחרב הבית בראשונה אותו היום תשעה באב היה ומוצאי שבת היה ומוצאי שביעית היתה.
* למסקנת הגמרא: עולת נדבת ציבור - אין אומרים עליה שירה.
מספר צפיות: 5
דף יב עמוד א
* נסכים הבאים בפני עצמם - הגמרא מסתפקת אם טעונים שירה או לא.
* הגמרא מבארת כיצד אפשר לומר שבית המקדש הראשון חרב בשנה הראשונה לשמיטה (כפי שאמר רבי יוסי בברייתא בעמוד הקודם), והרי לכאורה מפסוק בספר יחזקאל משמע שחרב בשנה השניה לשמיטה.

דף יב עמוד ב
* הגמרא מבארת (ומביאה דעות שונות) כיצד אפשר לומר שבית המקדש השני חרב בשנה הראשונה לשמיטה (כפי שאמר רבי יוסי בברייתא בעמוד הקודם), והרי לכאורה לפי חישובי השנים עולה שחרב בשנת השמיטה.
* שיטת רבי יהודה היא ש"שנת החמישים עולה לכאן ולכאן" (גם נחשבת לשנת היובל, וגם נחשבת לשנה ראשונה למנין השמיטה והיובל הבא).
* שבעה עשר יובלות מנו ישראל משנכנסו לארץ ועד שיצאו לגלות.
* ארבע משמרות עלו מן הגולה: ידעיה וחרים פשחור ואימר, עמדו נביאים שביניהם וחלקום לכ"ד משמרות.
מספר צפיות: 6
דף יג עמוד א
* עזרא עלה לארץ שש שנים לאחר שנבנה בית המקדש השני.
* הגמרא מבררת את המקור לכך ששבע שנים כבשו את הארץ ושבע שנים חילקו את הארץ לנחלות.
* בכל זמן צריך שיהיו בלשכת הטלאים לפחות ששה טלאים מבוקרים ממום.

דף יג עמוד ב
* לדעת בן בג בג: תמיד טעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה.
* ניתן להוסיף (תוס': להידור מצוה) עד 120 חצוצרות בזמן התקיעות במקדש.
* הגמרא מביאה את המקור לכך שצלצל היה אחד בלבד.
* אין פוחתין משנים עשר לוים עומדים על הדוכן בזמן השיר על הקרבן.
* מלשון המשנה משמע שנבל וכינור אלו שני כלים נפרדים.
* המשנה הראשונה בפרק שלישי, המתחיל בעמוד זה, מלמדת ש"יש בערכין להקל ולהחמיר", ובעקבות כך כל המשניות בפרק מביאות הלכות שונות שיש בהם להקל ולהחמיר.
מספר צפיות: 3
דף יד עמוד א
* אסור לאדם שיאמר כמה נאה כנעני זה ("לא תחנם" - לא תתן להם חן).
* לדעת רב הונא: אם הקדיש שדה מליאה אילנות - כשהוא פודן פודה אילנות בשווין וחוזר ופודה קרקע בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף. (כי לדעתו אדם מקדיש בעין יפה - אילנות לבד וקרקע לבד ולא שיפדה אילנות אגב קרקע).
* לדעת ר' שמעון: מקדיש - בעין רעה מקדיש, ודין פדיון ההקדש נקבע לפי מצבו בשעת הפדיון.

דף יד עמוד ב
* הקדיש טרשין - פודן בשווין (שלא כדין שדה אחוזה), לא גאלן - יוצאין ביובל (כדין שדה אחוזה).
* מכר טרשין - נגאלין פחות משתי שנים (שלא כדין שדה אחוזה), לא גאלן - חוזרת לבעלים ביובל (כדין שדה אחוזה).
* הקדיש אילנות - פודה בשוויהן (שלא כדין שדה אחוזה), לא גאלן - אין יוצאין לכהנים ביובל (שלא כדין שדה אחוזה).
* מכר אילנות - אין נגאלין פחות משתי שנים (כדין שדה אחוזה), לא גאלן - אין חוזרת לבעלים ביובל (שלא כדין שדה אחוזה).
* לדעת חכמים: אין חומש בשדה מקנה (כשהמקדיש בא לפדותה), ורבא והברייתא חלוקים בטעם לכך.
* המשניות מפרטות כיצד יש בשור המועד שהמית את העבד להקל ולהחמיר וכיצד יש באונס ובמפתה להקל ולהחמיר.
מספר צפיות: 3
דף טו עמוד א
* האומר בפיו חמור מן העושה מעשה, שכן מצינו שלא נתחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע.
* אין הקב"ה נפרע מן האדם עד שתתמלא סאתו.
* בוא וראה כמה גדול כח של לשון הרע - המרגלים הוציאו שם רע על עצים ואבנים ונענשו במיתה (ולכן המוציא שם רע על חבירו על אחת כמה וכמה).
* 10 נסיונות ניסו אבותינו להקב"ה: שנים בים, ושנים במים, שנים במן, שנים בשליו, אחת בעגל, ואחת במדבר פארן.

דף טו עמוד ב
* לאורך כל הדף מובאות מימרות שונות בעניין לשון הרע.
* כל המספר לשון הרע - כאילו כפר בעיקר / נגעים באים עליו / מגדיל עונות עד לשמים / ראוי לסוקלו / אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם.
* מה תקנתו של מספרי לשון הרע? אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה, ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו, ולדעת רבי אחא ברבי חנינא: אם סיפר אין לו תקנה, והתקנות הללו הם רק כדי שלא יבא לידי לשון הרע.
* כל המספר לשון הרע - מגדיל עונות כנגד שלש עבירות: עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים.
* לשון הרכיל הורג למספרו ולמקבלו ולאומרו.
* לדעת רבה: כל דבר שנאמר בפני האדם שעליו מדובר אין בו משום לשון הרע.
1 2 3
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר