דף סא עמוד א
* המקדש אשה בתנאי שיש לו קרקע בית כור, ויש בה נקעים עמוקים 10 טפחים שאינם מלאים מים - הריהם עולים לשיעור בית כור ומתקיים התנאי (כדין הקדש ולא כדין מכר).
* לדעת ר' מאיר: כל תנאי שלא כפל המתנה את 2 הצדדים (שאם יתקיים התנאי יחול המעשה ואם לא יתקיים התנאי לא יחול המעשה) - אינו תנאי המועיל, ואף אם לא התקיים התנאי המעשה קיים.

דף סא עמוד ב
* הגמרא מקשה בעמוד זה 4 קושיות מפסוקים על דעתו של רבי חנינא בן גמליאל (הסובר שלא צריך לכפול את התנאי, וחולק על ר' מאיר) ומתרצת.
* אחת הקושיות היא מדוע התורה - שכתבה ש"אם בחקתי תלכו" הרי שתתברכו בכל הברכות המנויות בפרשיה - כתבה גם ש"ואם בחקתי תמאסו" הרי שתתקללו בכל הקללות המנויות שם, והרי לשיטתו מכלל הן אתה שומע לאו.

דף סב עמוד א
* פת פורני (=פת גדולה) חריבה (=יבישה) במלח ובצלים - קשים לגוף כחרבות.
* הגמרא מקשה בעמוד זה 3 קושיות מפסוקים (קושיה אחת על ר' מאיר הסובר שצריך לכפול את התנאי, ו-2 קושיות על רבי חנינא בן גמליאל הסובר שלא צריך לכפול את התנאי) ומתרצת.
* לדעת רבי יוחנן כל דבר שבידו של האדם לעשותו, אף אם עדיין לא נעשה, אינו נחשב למחוסר מעשה.

דף סב עמוד ב
* גוי הרוצה להתגייר צריך להתגייר בפני 3 דיינים.
* האומר לחברו "אם תלד אשתך בת הרי אותה בת מקודשת לי", אם אשתו מעוברת הרי שדבריו קיימין (לדעת רבי חנינא).
* לדעת רבי אליעזר בן יעקב (ורבי ורבי מאיר) אדם יכול להקדיש דבר שעדיין לא בא לעולם ואינו בידו לעשותו.

דף סג עמוד א
* האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר / לאחר שתתגיירי / לאחר שימות בעליך וכדומה- נחלקו התנאים אם מקודשת.
* האומר לאשה הרי את מקודשת לי בשכר זה שאדבר עליך לשלטון או שארכיבך על החמור (או כל פעולה אחרת) - לדעת התנא של הברייתא מקודשת (אם שווי הפעולה הוא פרוטה), אך לדעת התנא של המשנה איננה מקודשת.

דף סג עמוד ב
* כאשר במשנה מסויימת יש קושיה מתחילת המשנה לסופה - רבי ינאי מעדיף להדחק ולבאר שהמשנה עוסקת בשני אופנים שונים מאשר לטעון שהמשנה מורכבת מ2 דעות של תנאים.
* אבא שאמר "קדשתי את בתי ואיני יודע למי קידשתיה" ובא אחד ואמר "אני קידשתיה" - לדעת רב נאמן אותו אחד לתת לה גט ולהתירה להנשא לכל העולם אך לא נאמן לשאת אותה לאשה בעצמו, ולדעת רב אסי נאמן אף לשאת אותה בעצמו.

דף סד עמוד א
* האב נאמן לומר שקידש את בתו הקטנה או הנערה (ונאמן לומר זאת כשהיא טרם בגרה), אך לא נאמן לומר שהיא נשבתה (דין זה נלמד מהפסוק "את בתי נתתי לאיש הזה").
* במשנה נאמר ש"מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים (ולכן לא תזדקקי ליבום אם אמות) - נאמן, יש לי אחים - (ולכן כן תזדקקי ליבום אם אמות ללא בנים) - אינו נאמן", והגמרא מקשה על כך מדעת ר' נתן בברייתא ורבא ואביי תירצו.

דף סד עמוד ב
* אדם אינו מניח מלקיים מצוה המוטלת עליו ועושה במקומה מצוה שאינה מוטלת עליו.
* לדעת רבי מאיר אדם עשוי לעשות דבר שאינו ברור, אפילו שהוא נכנס מחמתו למצב מסופק, ורבי יוסי חולק.

דף סה עמוד א
* היא אומרת קדשתני, והוא אומר לא קדשתיך - הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו, ומבקשים ממנו לתת לה גט, ואם נתן לה גט ללא שביקשו ממנו הרי שגילה דעתו שאכן באמת קידשה ולכן כופין אותו לתת לה כתובה.
* המקדש אשה בעד אחד - אין חוששין לקידושיו (ואפילו שניהם מודים לדברי העד, לדעת שמואל).

דף סה עמוד ב
* הגמרא ממשיכה לעסוק בסוגיית "המקדש בעד אחד" ומביאה מחלוקת אמוראים אם הקידושין חלין או לא.
* בדיני ממונות, אם שניהם מודים, נאמנים ללא עדים.
* אמר לו עד אחד אכלת חלב והלה שותק - נאמן, אמר לו עד אחד נטמאו טהרותיך והלה שותק - נאמן.

דף סו עמוד א
* עד אחד שאמר למישהו שאשתו זינתה והלה שתק (לא הכחיש ולא הודה) - נחלקו אביי ורבא אם העד נאמן בדבריו לאוסרה על בעלה.
* אביי הביא 2 ראיות לשיטתו (שהעד נאמן) אך רבא דחה ראיות אלו.
* אלעזר בן פועירה אמר לינאי המלך שיהרוג את החכמים שביזו אותו (על יחוסו) ואין לו מה לדאוג על התורה שתשתכח כי התורה נשארת כרוכה ומונחת בקרן זוית וכל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד.

דף סו עמוד ב
* רבא הביא ראיה לשיטתו (שהעד לא נאמן) אך אביי דחה ראיה זו.
* בן גרושה/חלוצה שעבד במקדש עבודתו כשרה.
* בעל מום שעבד במקדש עבודתו פסולה - נלמד מהפסוק "הנני נותן לו את בריתי שלום (האות ו' במילה זו כתובה בתורה קטועה)" כשהוא שלם ולא כשהוא חסר.

דף סז עמוד א
* ר' יוסי ור' יהודה נחלקו אם לגר מותר לשאת ממזרת (ובכל מקרה אם נשא הולד ממזר).
* כהן חלל שנשא בת ישראל - יש מחלוקת אם הבת שלהם כשרה להנשא לכהן.
* ישראל שנשא חללה - בתו כשרה לכהונה.
* מצרי שני (=בנו של גר מצרי) שנשא מצרית ראשונה (=אשה מצרית שהתגיירה) - יש מחלוקת אם הבן שלהם נחשב למצרי שלישי (ומותר לישא בת ישראל) או מצרי שני (ואסור).

דף סז עמוד ב
* "באומות הלך אחר הזכר" - היינו שאצל הגוים מיחסים את הולד לאביו, שאם אביו משאר אומות (ולא מ7 אומות) מותר לקנותו כעבד ולהחיותו, ואם אביו מ7 אומות אסור להחיותו.
* המקור לכך שאין קידושין תופסים באשה האסורה בכרת נלמד למסקנת הגמרא ב"היקש" (ולא ב"במה מצינו") מדין אחות אשה (שבה יש פסוק מפורש שלא תופסים בה קידושין).

דף סח עמוד א
* הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה שאין הולד ממזר.
* לדעת רב אחא בר יעקב המקור לכך שאין קידושין תופסים באשה האסורה בכרת הוא מקל וחומר מיבמה (שיבמה בלאו ולא תופסים בה קידושין, וכל שכן שבחייבי מיתות וחייבי כריתות לא יתפסו קידושין).

דף סח עמוד ב
* הסוגיה מבררת את המקור לכך שקידושין לא תופסים בין ישראל לשפחה כנענית או לנכרית, והולד שנולד מישראל הבא על שפחה כנענית או נכרית דינו כמוה (עבד כנעני או נכרי).
* עובד כוכבים או עבד הבא על בת ישראל - הולד לא כשר (אלא הוא ישראל ממזר או ישראל פסול [ואם זו בת אז הכוונה היא שהיא פסולה לכהונה]).

דף סט עמוד א
* לדעת רבי טרפון (ושמואל פסק הלכה כמותו) ממזר יכול ליטהר מלפסול את בניו שלא יהיו ממזרים, על ידי כך שינשא לשפחה, ואז הולד מתייחס רק לאמו והוא עבד, ואם ישחררו האדון נמצא הבן 'בן חורין' כשר.
* פרק "עשרה יוחסין" (פרק רביעי ואחרון) המתחיל בעמוד זה עוסק בחלקו הראשון בענייני יוחסין.
* בית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל, וארץ ישראל גבוהה מכל הארצות.

דף סט עמוד ב
* לא עלה עזרא מבבל לארץ ישראל עד שעשאה לבבל נקיה מפסולים שבה כמו סולת שנקיה מסובין שבה.
* נחלקו האמוראים אם הפסולים עלו מבבל לארץ ישראל מרצונם או שעזרא העלה אותם בעל כרחם.
* כל ארצות עיסה (=ספק פסולים ביחס) לארץ ישראל וארץ ישראל עיסה לבבל.

דף ע עמוד א
* כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו - מעלה עליו הכתוב כאילו חרשו לכל העולם כולו וזרעו מלח.
* כל הנושא אשה לשום ממון - יהיו לו בנים שאינן מהוגנים.
* כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו - אליהו כופתו והקב''ה רוצעו.
* כל הפוסל (אחרים) - במומו פוסל (היינו, שהוא עצמו יש לו מום זה).
* כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור - אסור בעשיית מלאכה בפני שלשה (כי זה לא מכובד למעמדו).
* קול באשה ערוה.

דף ע עמוד ב
* אין שואלין בשלום אשה (שאיננה אשתו) כלל (כיון שמרגיל לבה ודעתה אצלו).
* רב היה מלקה את מי שציער את שליח בית דין.
* אם ראית כהן שנוהג בעזות מצח אל תהרהר אחריו שמא יש פסול במשפחתו, כיון שדרכם של הכהנים לנהוג בעזות.
* כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו - כשהקב''ה משרה שכינתו, מעיד על כל השבטים (שהם משלו) ואין מעיד עליו.
* קשים גרים לישראל כספחת.

דף עא עמוד א
* בימי רבי ובימי רבי פנחס ביקשו לקבוע שהדין יהיה הפוך - שבבל תהיה עיסה לא"י, וכל בן א"י שירצה לישא אשה ממשפחת בבל יצטרך לבדוק אחר יחוסה - אך הם מנעו זאת.
* מדין תורה אין עוף צריך שחיטה כדי להתירו באכילה (אלא די בשפיכת דמו).
* הגמ' מפרטת את מי מלמדים חכמים את הקריאה הכתיבה והפירוש של שם השם שבן 4 אותיות 12 אותיות ו42 אותיות.

דף עא עמוד ב
* אם ראית 2 בני אדם (או 2 משפחות) שמתגרים זה בזה - שמץ פסול יש באחד מהן ואין מניחין אותו לידבק אחד בחבירו.
* בבל - בריאה (מיוחסת ונקייה), מישון - מתה (ממזרים גמורים כולם), מדי - חולה (רובם כשרים ומיעוטן פסולין), עילם - גוססת (רובן פסולין ומיעוטן כשרין).
* הגמ' מבררת עד היכן הם הגבולות של בבל (לענין דיני יוחסין).

דף עב עמוד א
* נחלקו האמוראים אם גבולות בבל לענין גיטין (שהמביא גט מארץ ישראל לבבל לא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם) הם כגבולות בבל לענין יוחסין או לא.
* נחלקו האמוראים אם "חלזון ניהוונד" דינה כדין בבל לענין יוחסין או לא.
* ישמעאלים - דומים לשעירים של בית הכסא, תלמידי חכמים שבבבל - דומים למלאכי השרת.

דף עב עמוד ב
* כשמת ר' עקיבא נולד רבי, כשמת רבי נולד רב יהודה, כשמת רב יהודה נולד רבא, כשמת רבא נולד רב אשי, ללמדך שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו.
* חכמים (לפי דעה אחת בגמרא) חולקים על רבי מאיר וסוברים שכל הארצות בחזקת מיוחסות (ולא רק בבל).
* נחלקו התנאים אם ממזרים ונתינים טהורים הם לעתיד לבוא.