דף כז עמוד א
* במשנה (בדף הקודם) נאמר שניתן לקנות מטלטלים אגב קרקעות בכסף, שטר או חזקה - ומסקנת הגמרא (בעמוד הנוכחי) שהמטלטלים לא צריכים להיות מונחים על אותו הקרקע, אך כן צריך לומר לו "קנה קרקע וקנה מטלטלין אגבה".
* קניין אגב מועיל גם כאשר המקרקעין ניתנים במכר והמטלטלים ניתנים במתנה.
* בקניין אגב - אם שילם רק על חלק מהמטלטלים אז רק חלק זה נקנה אגב המקרקעין.

דף כז עמוד ב
* לדעת שמואל (והברייתא בסוף העמוד הקודם מסייעת לכך): אם מכר לו עשר שדות בעשר מדינות - כיון שהחזיק באחת מהן קנה את כולם [אך רב אחא בריה דרב איקא בלישנא השניה בגמרא חולק על כך].
* מדין השבעת הסוטה לומדים דין "גלגול שבועה" באיסורים (שאפשר להטיל על אדם שבועה על דבר שאין בו שבועה מצד עצמו אגב חיובו בשבועה אחרת).

דף כח עמוד א
* דין "גלגול שבועה" בממונות נלמד בקל וחומר מכך שבסוטה יש דין "גלגול שבועה".
* דין "גלגול שבועה" נאמר גם כשרוצים לגלגל שבועה על "טענת שמא" (טענת ספק). (והגמרא מביאה את המקור לכך).
* הקורא לחברו "עבד" - יהא בנידוי, "ממזר" - סופג את הארבעים (מכת מרדות), "רשע" - יורד עמו לחייו.
* לדעת רבא: ניתן לגלגל שבועה ולומר "הישבע לי שלא נמכרת לי בעבד עברי".

דף כח עמוד ב
* הגמרא מבארת שלא ניתן לדייק מהמשנה (שבסוף העמוד הקודם) שמטבע נעשה חליפין, וכן מבארת כיצד ניתן לפרש את המשנה אם מטבע נעשה חליפין.
* האמוראים נחלקו אם ניתן לעשות קניין חליפין בפירות או רק בכלים.
* האמוראים נחלקו אם מעות קונות מטלטלין מן התורה או לא (אלא רק משיכה).
* אמירתו של אדם ליתן דבר להקדש מקנה את הדבר להקדש כהקנאתו להדיוט ועליו לקיים דבריו.
* דרך הקניין לצורך הקדש מבוצעת באמצעות כסף, ודרך קניין מטלטלים בין אדם לחברו מבוצעת באמצעות משיכה.

דף כט עמוד א
* נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא.
* דברים שהאב חייב לעשות לבנו: למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אישה וללמדו אומנות, ויש אומרים אף להשיטו במים.
* כל שאינו מלמד את בנו אומנות - כאילו מלמדו ליסטות.
* אם האבא לא מל את בנו - בית דין מחויבים למולו, ואם בית דין לא מלו אותו - הוא עצמו חייב לדאוג לכך.

דף כט עמוד ב
* הוא לפדות ובנו לפדות - הוא קודם לבנו במקרה שיש רק חמישה סלעים.
* פדיון בנו ועלייה לרגל - נחלקו התנאים איזו מצוה קודמת.
* היו לו חמישה בנים מחמש נשים - חייב לפדות את כולם.
* אם האבא לא מלמד את בנו תורה - הבן חייב לדאוג בעצמו ללמוד תורה.
* הוא ללמוד ובנו ללמוד - הוא קודם לבנו, ולדעת רבי יהודה: אם בנו זריז וממולח ותלמודו מתקיים בידו בנו קודמו.
* ללמוד תורה ולישא אישה - ילמד תורה ואחר כך ישא אישה, ואם לא יכול בלא אישה ישא אישה ואחר כך ילמד תורה.
* "ריחיים בצוארו ויעסוק בתורה?" (היינו לבני ארץ ישראל הלומדים תורה במקומם ואם נושא אישה יהיו צרכי הבית מוטלים עליו ויבטלוהו).
* בן עשרים שנה ולא נשא אישה - כל ימיו בהרהור עבירה.
* עד גיל עשרים שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אישה, כיון שהגיע לגיל עשרים שנה ולא נשא אומר הקב"ה תיפח עצמותיו.

דף ל עמוד א
* נחלקו התנאים אם הסבא מחויב ללמד תורה את הנכד שלו.
* כל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו למדו לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות.
* כל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלה מהר סיני.
* לעולם ישלש אדם את לימודו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד.
* הגמרא מפרטת היכן אמצע התורה באותיות, מילים ופסוקים.
* הגמרא מפרטת כמה פסוקים יש בתורה, בתהילים ובדברי הימים.
* "ושננתם" - שיהו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאל לך אדם דבר אמור לו מיד.

דף ל עמוד ב
* נמשלה תורה כסם חיים.
* בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין.
* קשה יצר הרע שאפילו יוצרו קראו רע.
* יצרו של אדם מתחדש/מתגבר עליו בכל יום.
* אם פגע בך מנוול זה (יצר הרע) - משכהו לבית המדרש.
* כל מצוות האב המוטלות על הבן לעשות לאביו - אחד אנשים ואחד נשים חייבים.
* השווה הכתוב כבוד ומורא אב ואם לכבוד ומורא המקום.
* שלושה שותפים הם באדם: הקב"ה ואביו ואמו.
* בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אומר הקב"ה: מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני.

דף לא עמוד א
* הדף כולו עוסק במצות כיבוד הורים.
* הברייתא מבארת מדוע הקדים הקב"ה כיבוד אב לכיבוד אם, ומדוע הקדים הקב"ה מורא האם למורא האב.
* בזמן שאדם מצער את אביו ואת אמו אומר הקב"ה: יפה עשיתי שלא דרתי ביניהם, שאלמלי דרתי ביניהם ציערוני.
* כל העובר עבירה בסתר כאילו דוחק רגלי שכינה.
* אסור לאדם שיהלך ארבע אמות בקומה זקופה.
* גדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה.

דף לא עמוד ב
* כאשר רב יוסף שמע את קול רגלי אימו, הוא אמר: אעמוד מלפני השכינה שבאה.
* אבא של רבי יוחנן נפטר לפני שהוא נולד, ואמא שלו נפטרה מיד לאחר שהוא נולד.
* כיבוד הורים נוהג גם לאחר מותם.
* דוגמאות למורא הורים: לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו.
* דוגמאות לכיבוד הורים: מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא.

דף לב עמוד א
* האמוראים נחלקו אם החיוב על הבן לכבד את האב (להאכילו וכו') הוא מכספו של הבן או מכספו של האב.
* אם היה אביו עובר על דברי תורה לא יעיר לו על כך במפורש אלא רק ברמיזה.
* האב שמחל על כבודו - כבודו מחול, הרב שמחל על כבודו - נחלקו האמוראים אם כבודו מחול.

דף לב עמוד ב
* גם מי שסובר שהרב שמחל על כבודו כבודו מחול, יש לקום לכבודו מעט.
* יש מחלוקת אם נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול או לא.
* מלך שמחל על כבודו - אין כבודו מחול.
* בברייתא מובאות דעות שונות בביאור הפסוק "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן".

דף לג עמוד א
* אין בעלי אומנויות רשאים לעמוד מפני תלמידי חכמים בשעה שעוסקים במלאכתם.
* "כמה חביבה מצוה בשעתה".
* בכל מקום מותר להרהר בדברי תורה חוץ מבית המרחץ ובית הכסא.
* כשרואה את רבו חייב לעמוד כשהוא בתוך מרחק של ארבע אמות ממנו, אך בקימה לרבו המובהק יש לעמוד מהרגע שרואהו.
* רבי יוחנן היה עומד מלפני זקנים גויים.

דף לג עמוד ב
* אין תלמיד חכם (תוס': הדר בבית הרב) רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית כדי שלא יהיה כבודו מרובה מכבוד שמים (שהרי פני יוצרו אינו מקבל אלא שחרית וערבית).
* כל תלמיד חכם שאינו עומד מפני רבו נקרא רשע ואינו מאריך ימים ותלמודו משתכח.
* בנו והוא רבו - הגמרא מסתפקת אם הבן צריך לעמוד מפני אביו.
* בנו והוא רבו - הגמרא מסתפקת אם האבא צריך לעמוד מפני בנו.
* רבו רכוב - נחשב כמהלך, וצריך לעמוד מפניו.
* חובה לעמוד מפני ספר תורה ("מפני לומדיה עומדים, מפניה לא כל שכן?").
* לדעת רבי אלעזר: אין תלמיד חכם רשאי לעמוד מפני רבו בשעה שעוסק בתורה, אך אביי חולק על כך בחריפות.
* חכם עובר - עומד מלפניו ד' אמות וכיון שעבר ד' אמות יושב, אב בית דין עובר - עומד מלפניו מלא עיניו וכיון שעבר ד' אמות יושב, נשיא עובר - עומד מלפניו מלא עיניו ואינו יושב עד שישב במקומו.

דף לד עמוד א
* נשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא חוץ ממצה שמחה והקהל.
* נשים חייבות במצות עשה שלא הזמן גרמא חוץ מתלמוד תורה פריה ורביה ופדיון הבן.
* אין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בו "חוץ".
* הגמרא מבררת באריכות את המקור לכך שנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא.
* נשים חייבות במזוזה בגלל שנאמר במזוזה "למען ירבו ימיכם" וגם נשים זקוקות לחיים. (ולכן לא לומדים ב'היקש' מתלמוד תורה שהן פטורות).

דף לד עמוד ב
* למרות שמצות "ראיה" היא מצות עשה שהזמן גרמא - יש צורך בלימוד מיוחד שנשים פטורות ממצוה זו, כדי שלא נלמד בגזירה שוה מהקהל שהן חייבות.
* הגמרא מבררת באריכות את המקור לכך שנשים חייבות במצות עשה שלא הזמן גרמא.
* ישנה מחלוקת אם "שני כתובים הבאים כאחד" מלמדים או אין מלמדים.

דף לה עמוד א
* לדעת רבי יוחנן בן ברוקא גם נשים מצוות בפרו ורבו.
* לדעה הסוברת ש"שני כתובים הבאים כאחד מלמדין" ו"תפילין מצות עשה שהזמן גרמא" - המקור לכך שנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא וחייבות במצות עשה שאין הזמן גרמא הוא מהיקש מדין תפילין.
* הגמרא מבררת את המקור לכך שנשים חייבות במצוות לא תעשה, ומביאה שלושה מקורות לכך ומסבירה את הצורך בשלושת המקורות.

דף לה עמוד ב
* הגמרא מבררת ומביאה את המקורות לכך שנשים פטורות מבל תקיף (פאת הראש) ובל תשחית (את הזקן) ובל תטמא למתים (אם היא כוהנת).
* לדעת איסי: נשים פטורות גם מבל יקרחו.

דף לו עמוד א
* הגמרא מביאה בעמוד זה שתי דעות נוספות (בנוסף לדעה שבעמוד הקודם) למקור לדעתו של איסי שנשים פטורות מבל יקרחו.
* "בנים אתם לה' א-להיכם" – לדעת רבי יהודה: בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרואים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרוים בנים, לדעת רבי מאיר: בין כך ובין כך אתם קרואים בנים.
* המשנה מונה שמונה מצוות שבמקדש שנשים פטורות מהן (סמיכה, תנופה, הגשה, קמיצה, הקטרה, מליקה, קבלה והזאה). (והגמרא מבררת את המקורות לכך).

דף לו עמוד ב
* מנחת סוטה ונזירה - הבעלים עצמם (הסוטה והנזירה) מניפים את המנחה ביחד עם הכהן. (והגמרא מביאה את המקורות לכך).
* כל מצוה שהיא תלויה בארץ - אינה נוהגת אלא בארץ, ושאינה תלויה בארץ - נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ חוץ מן הערלה וכלאים (ולדעת רבי אליעזר: אף החדש).

דף לז עמוד א
* המקור לכך שכל מצוה שהיא חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוץ לארץ הוא באמצעות "דבר הלמד מעניינו" מדין איבוד עבודת כוכבים שבו נאמר שנוהג אף בחוץ לארץ.
* למסקנת הגמרא רבי אליעזר במשנה מחמיר וסובר שגם איסור חדש (בנוסף לאיסור ערלה וכלאים) נוהג גם בחוץ לארץ.

דף לז עמוד ב
* רבי ישמעאל ורבי עקיבא נחלקו האם בני ישראל נתחייבו להקריב נסכים במדבר על קורבנות היחיד.
* הגמרא מבררת ומבארת מדוע נאמר "בכל מושבותיכם" בדיני שבת, חלב, דם ומצה (שהרי הם מצוות הגוף וברור שנוהגות גם בחוץ לארץ).
* על מצות תפילין נאמר "עשה מצוה זו שבשבילה תיכנס לארץ".

דף לח עמוד א
* בשבעה באדר מת משה ופסק מן מלירד והיו מסתפקין ממן שבכליהם עד ששה עשר בניסן.
* עוגות שהוציאו בני ישראל ממצרים טעמו בהם טעם מן.
* בשבעה באדר מת משה ובשבעה באדר נולד.
* הקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחודש לחודש.
* שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ ונוהגות בין בארץ בין בחוצה לארץ: חדש, כלאים, ערלה.

דף לח עמוד ב
* לדעת רבי אלעזר ברבי שמעון: כל מצוה שנצטוו ישראל קודם כניסתן לארץ - נוהגת בין בארץ בין בחוץ לארץ, לאחר כניסתן לארץ - אינה נוהגת אלא בארץ (חוץ מהשמטת כספים ושילוח עבדים).
* במשנה במסכת ערלה נאמר "החדש אסור מן התורה בכל מקום ערלה הלכה והכלאים מדברי סופרים" - ונחלקו האמוראים לגבי ערלה אם הכוונה להלכות מדינה (מנהג) או להלכה למשה מסיני.