סקר
איך הלימוד שלך בתקופת המלחמה בדרום?






 
מספר צפיות: 77

דף סג עמוד א
* הגמרא מקשה שלוש קושיות על שיטת רב נחמן מסוף העמוד הקודם [אשה שאמרה לשלוחה להיות שליח להולכה (אם הבעל יסכים) והלך השליח ואמר לבעלה שמונה להיות שליח לקבלה והבעל אמר 'הילך כמה שאמרה' - אינה מגורשת], ומתרצת.
* אשה שאמרה לשלוחה 'התקבל לי גיטי' וכך אמר השליח לבעל, והבעל אמר 'הולך ותן לה' - נחלקו התנאים אם יכול לחזור בו כל עוד לא הגיע הגט לידה. (ובעמוד ב מובא שרב מסתפק כמו מי לפסוק).

דף סג עמוד ב
* אשה שאמרה לשלוחה 'התקבל לי גיטי' וכך אמר השליח לבעל, ואמר לו הבעל 'הילך הגט' - לדעת רבי נתן נחשב הדבר כאילו אמר לו הילך כמו שאמרה וזכה לה בגט.
* נחלקו האמוראים אם אשה יכולה לעשות שליח שיקבל את גיטה מיד שליח בעלה.
* הגמרא מביאה כמה מקרים ודנה אם ניתן לומר במקרים אלו ש"עשו עדים שליחותן".

מספר צפיות: 76

דף סד עמוד א
* גט שנמצא בידי שליח קבלה של האשה, והבעל טוען שנתן לו זאת רק לפיקדון והשליח טוען שהבעל נתן לו כדי שהאשה תתגרש בקבלת השליח את הגט - נחלקו רב הונא ורב חסדא מי מהם נאמן.
* בעל שאומר שנתן לשליח את הגט למוסרו לאשה לגירושין והשליח מודה על כך והאשה אומרת שקיבלה את הגט והגט אבד - אינם נאמנים וצריך שני עדים.
* בעל שאמר "גירשתי את אשתי" - נאמן.

דף סד עמוד ב
* האשה שאמרה לבעלה "גירשתני" - נאמנת (אם אין מי שמסייע לה).
* נערה המאורסה - נחלקו חכמים ורבי יהודה אם יכולה לקבל את גיטה מיד בעלה או שרק אביה יכול.
* קטנה היודעת לשמור את גיטה (היינו: כל שמבחנת בין גיטה לדבר אחר) - מתגרשת, ושאינה יודעת לשמור את גיטה - אינה מתגרשת.
* לדעת שמואל: אין הקטן יכול לזכות בחפץ עבור אחרים.

מספר צפיות: 55

דף סה עמוד א
* אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג.
* רבא מונה "ג' מדות בקטן".
* הבן לא רשאי (מתקנת חכמים) למכור קרקעות שירש מאביו עד שיהא בן עשרים.
* קטנה לא יכולה למנות שליח שיקבל גט מבעלה.
* האומר לשלוחו 'תן גט זה לאשתי במקום פלוני' ונתנו לה במקום אחר - פסול, אך במקרה שהאשה אמרה לשליחה 'התקבל לי גיטי במקום פלוני' וקיבלו לה במקום אחר - לדעת ת"ק פסול ולדעת רבי אלעזר כשר.

דף סה עמוד ב
* האומר לשלוחו "ערב לי (עירוב תחומין) בתמרים" ועירב לו בגרוגרות - לדעת ברייתא אחת עירובו עירוב ולדעת ברייתא שניה אין עירובו עירוב, ונחלקו רבה ורב יוסף כיצד ליישב את הברייתות.
* במשנה ובברייתא מובאים לשונות שמתפרשים כציווי הבעל לכתוב גט ולשונות שלא מתפרשים כציווי הבעל לכתוב גט, ובגמרא מובאים ספקות בנוגע ללשונות נוספים.

מספר צפיות: 59

דף סו עמוד א
* מתנת שכיב מרע במקצת - צריכה קנין.
* מי שהיה מושלך בבור ואמר שכל מי ששומע אותו יכתוב עבורו גט לאשתו - אם שמעו זאת שני בני אדם הרי אלו יכתבו ויתנו את הגט לאשתו (כיון שהיה טרוד סביר שהתכוון שאף יתנו לה את הגט).
* לשדים יש בבואה (=צל) אך לא בבואה של בבואה, בניגוד לאדם.
* אדם בריא שאמר לשנים 'כתבו גט לאשתי' - לא נותנים לה את הגט, כי לא אמר 'תנו'.
* נחלקו האמוראים אם רגילים בני אדם למנות שליח את הבן בפני אביו או לא.

דף סו עמוד ב
* האומר לשלושה אנשים "תנו גט לאשתי" - נחלקו התנאים האם הם רשאים לומר לאחרים לכתוב ולחתום ולתת את הגט.
* אמר הבעל לשנים "כתבו ותנו גט לאשתי" ואמרו השנים הללו לסופר שיכתוב את הגט וכתב הסופר וחתמו הם - סובר שמואל שאם נשאת לאחר על בסיס גט זה תצא ממנו מספק שמא אין זה גט כשר. (והגמרא דנה ומבארת את דבריו).

מספר צפיות: 50

דף סז עמוד א
* רבי פסק שהלכה כרבי יוסי (הסובר ש"מילי לא מימסרן לשליח").
* מובאת ברייתא ובה איסי בן יהודה מונה שבחן של חכמים, לדוגמא: רבי עקיבא אוצר בלום, משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי, רבי יוסי נמוקו עמו.
* אמר לשנים "אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו" - כשר אך אין לנהוג כך לכתחילה, אמר לשנים "אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתומו" - כשר ונחלקו האמוראים אם מותר לנהוג כך לכתחילה.

דף סז עמוד ב
* אמר לעשרה "כתבו גט ותנו לאשתי" - אחד כותב בשביל כולם, אך אם אמר להם "כולכם כתובו" - אחד כותב במעמד כולם. (והגמרא מפרטת מה הדין כאשר לא אמר "כולכם" אלא מנה אותם).
* פרק שביעי, המתחיל בעמוד זה, פותח בדינו של מי שאחזו 'קורדייקוס' (מחלה שבעקבותיה אין דעתו מיושבת) בנוגע לציוויו לנתינת גט לאשתו.
* בגמרא מפורטת מספר מחלות והתרופות המיועדות להן.
* גדולה מלאכה שמחממת את בעליה - ולכן רב יוסף ורב ששת כאשר לקו בצינה עסקו במלאכה.

מספר צפיות: 106

דף סח עמוד א
* את בית המקדש שבנה שלמה לא סתתו באמצעות ברזל אלא באמצעות "שמיר" (בריה מששת ימי בראשית ,ואין דבר קשה יכול לעמוד מפניה).
* הגמרא מספרת באריכות איך שלמה השיג את ה"שמיר" באמצעות השדים שהיו לו (כמוזכר בפסוק: "עשיתי לי שרים ושרות... שדה ושדות").

דף סח עמוד ב
* אשמדאי מלך השדים הצליח לסלק את שלמה מכסאו למרחק ארבע מאות פרסה ונתיישב על כסא המלכות בדמותו של שלמה, ושלמה נאלץ לחזר על הפתחים עד שהצליח לשכנע את הסנהדרין שהוא שלמה.
* האמוראים נחלקו אם שלמה חזר למלכותו לאחר הסיפור עם אשמדאי מלך השדים ("מלך והדיוט" או "מלך והדיוט ומלך").
* הגמרא בסוף עמוד זה (ולאורך כל הדף הבא) מפרטת רפואות למחלות שונות.

מספר צפיות: 84

דף סט
* כל הדף עוסק בענייני רפואות עבור מחלות שונות.
* המהרש"א כתב: "ומתוך זה תראה שאין התלמוד חסר מכל החכמות כי לכל חולי תמצא בו רפואה שלימה ואמתית... ואל יאמר המלעיג על חכמי התלמוד שהיו חסרים מחכמת הרפואה".
* המהרש"ל כתב: "יש חרם הקדמונים שאין לסמוך על רפואות התלמוד, כדי שלא להוציא לעז על חכמים הקדמונים, ולא ידעו שיש שינוי במקומות כ"ש בזמנים...".
* ר' אברהם בן הרמב"ם כתב: "לא נתחייב מפני גודל מעלת חכמי התלמוד ותכונתם... להאמין אותן כאשר נאמין אותן בפירוש התורה".
* דוגמאות למחלות המוזכרות בדף: חולי שבעין, סנוורים הבאים על האדם, דם הזב מנחירי אפו, דם הזב מן הפה, חולי שיניים הפנימיים, חולי אבעבועות הגדלות בגרון, מחלות לב, מחלות מעיים, טחורים, קדחת.

מספר צפיות: 266

דף ע עמוד א
* הגמרא ממשיכה לפרט תרופות שונות.
* אכול שליש ושתה שליש והנח שליש - לכשתכעוס תעמוד על מילואך.
* אל תשהה עצמך בשעה שאתה צריך לנקביך.
* שלושה דברים מכחישים כוחו של אדם: פחד, דרך, עוון.
* חמישה קרובים למיתה יותר מן החיים: אכל ועמד, שתה ועמד, הקיז דם ועמד, ישן ועמד, שימש מטתו ועמד.
* שמונה דברים רובם קשה ומיעוטם יפה: דרך, תשמיש, עושר, מלאכה, יין, שינה, חמין, הקזת דם.

דף ע עמוד ב
* במשנה בתחילת הפרק נאמר "אמר כתבו גט לאשתי ואחזו קורדייקוס וחזר ואמר אל תכתבו אין דבריו האחרונים כלום" - וריש לקיש ורבי יוחנן חולקים אם כותבים ונותנים לאלתר או רק לאחר שיבריא.
* ראוהו מגויד או צלוב על הצליבה ורמז ואמר "כתבו גט לאשתי" - הרי אלו יכתבו ויתנו.
* הגמרא מבארת את דברי המשנה כיצד בודקים אדם שנעשה אלם לראות אם דעתו מיושבת עליו.

מספר צפיות: 76

דף עא עמוד א
* מי שנשא אשה ונתחרש - אם יודע לכתוב "כתבו ותנו גט לאשתי" הרי הוא פיקח גמור וכותבים ונותנים לה את הגט [כך דעת רב כהנא, אך יש בכך מחלוקת תנאים].
* אילם אינו כשר לעדות (ולא רשאי לכתוב עדותו כי יש לימוד "מפיהם - ולא מפי כתבם").
* חרש - כשם שכונס אשה ברמיזה כך מוציא ברמיזה.

דף עא עמוד ב
* לדעת רבי יצחק: מדין תורה ניתן לגרש את אשתו אם היא שוטה (כמו שמגרש את אשתו הפיקחת בעל כרחה), אך חכמים אמרו שלא ניתן לגרש אותה, כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר.
* במשנה נאמר שאם הבעל אמר לשני אנשים לכתוב את הגט לאשתו, והם ביקשו ממישהו אחר שיכתוב את הגט - הגט פסול (כי מקפיד היה בדבר שלא יאמרו לאחר ויכתוב שבושת הוא לו לגלות שאינו יודע לכתוב גט). (והגמרא מבררת באריכות כדעת מי המשנה ומה כוונתה).

מספר צפיות: 67

דף עב עמוד א
* הנותן גט ומתנה זאת במילים "אם מתי": אם הקדים ואמר "מהיום (אם מתי)", הרי שכוונתו לגרש עכשיו, ואם אמר רק "אם מתי" הרי שכוונתו לגרש לאחר שימות וזה לא אפשרי.
* כאמור, האומר "זה גיטך אם מתי" - לא אמר כלום לדעת חכמים, אך רב הונא סובר שצריכה לחלוץ (והגמרא מבררת את טעמו באריכות).

דף עב עמוד ב
* לדעת רבי יוסי "זמנו של שטר מוכיח עליו", ולפי האפשרות הראשונה בדעת רבא רבי יוסי סובר כך גם אם אמר בעל פה "אם מתי" ולא כתב כן בנוסח הגט.
* במשנה (בעמוד א) נאמר שהאומר "זה גיטך לאחר מיתה" לא אמר כלום, ובלישנא השניה בגמרא בדעת רב הונא מובא שרב הונא סובר שלדעת רבי יוסי צריכה חליצה.
* לדעת רב הונא: דין גיטו של שכיב מרע כדין מתנתו, שאם עמד ונתרפא מחוליו - חוזר.

מספר צפיות: 66

דף עג עמוד א
* שכיב מרע שניתק מחולי לחולי - מתנתו מתנה.
* רבה ורבא חולקים על רב הונא וסוברים ששכיב מרע שנתן גט ועמד ונתרפא מחוליו - לא חוזר.
* "מאן דמקדש - אדעתא דרבנן מקדש" - ולכן יש לחכמים אפשרות להפקיע קידושין.
* מוכר שמקבל על עצמו לפצות את הלוקח עבור כל אונס שיארע - פטור מאונס שלא שכיח (כי מסתבר שלא העלה זאת על דעתו).
* נתן גט ואמר לה "מהיום אם מתי" - לא תתייחד עמו, שמא יבוא עליה.

דף עג עמוד ב
* "ראוה שנתייחדה עמו - אין חוששין שמא נתעסקו בדבר אחר (בתשמיש) וחוששין משום זנות ואין חוששין משום קידושין רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף חוששין משום קידושין" - בגמרא מובאים שלוש דעות של אמוראים כיצד לפרש ברייתא זו.
* בברייתא (המסתיימת בעמוד הבא) מובאות ארבע דעות של תנאים מה המעמד של אשה זו (שבעלה נתן לה גט ואמר לה "מהיום אם מתי") בימים שבין נתינה למיתה.

מספר צפיות: 61

דף עד עמוד א
* האומר לאשתו "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז" - לדעת רב הונא: הגירושין חלים מיד ובתנאי שתיתן לו מאתים זוז, ולדעת רב יהודה: הגירושין יחולו בפועל רק מהרגע שבו תיתן לו מאתים זוז.
* באופן דומה נחלקו רב הונא ורב יהודה במקרה בו אמר לאשה "הרי את מקודשת לי על מנת שאתן לך מאתים זוז". (והגמרא מסבירה מדוע היה צורך לשנות את שתי המחלוקות).
* לדעת רב יהודה: רבי סובר ש"כל האומר 'על מנת' כאומר 'מעכשיו' דמי" וחכמים חולקים עליו (וכדעת חכמים סובר רב יהודה), אך לדעת רבי יוחנן חכמים לא חולקים על רבי.

דף עד עמוד ב
* האומר לאשתו "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי איצטליתי (סוג של בגד)" ואבדה איצטליתו - ת"ק ורשב"ג חולקים אם יכולה לתת לו את דמי האיצטלית ובכך תהיה מגורשת.
* האומר לאשתו "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז" וחזר ואמר לה "מחולים לך" - אינה מגורשת.
* רבא לומד מתקנתו של הלל שהאומר לאשתו "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז" ונתנה לו על כורחו - אינה מגורשת.

1 2 3
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר