סקר
המסכתות הקצרות שבסדר מועד





 
מספר צפיות: 19
דף ב עמוד א
* לדעת הרמב"ם מסכת גיטין קודמת למסכת קידושין כי כך סדר הכתוב ("ויצאה... והיתה").
* הרמב"ם בתחילת הלכות גיטין מונה 10 דברים שהן עיקר הגירושין מן התורה.
* לדעת הר"ן המסכת פותחת בדין "המביא גט ממדינת הים" ולא בדיני הלכות גיטין, כי זו תקנת חכמים וחביב על התנא להקדימה.

דף ב עמוד ב
* בתחילת המסכת נאמר ש"המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם", ונחלקו האמוראים בטעם הדבר: רבה - לפי שאין בקיאין לשמה, רבא - לפי שאין עדים מצויין לקיימו.
* עד אחד נאמן באיסורין (שהרי האמינה תורה כל אחד ואחד על הפרשת תרומה, שחיטה וכו'), כאשר לא 'איתחזק איסורא'.
* לדעת רבה שליח אחד נאמן, מכיוון שרוב ישראל והסופרים בקיאים בכך שגט אשה צריך להיות "לשמה".
מספר צפיות: 16
דף ג עמוד א
* עדים החתומים על השטר - מדין תורה, נעשו כמי שנחקרה עדותן בב''ד והתקבלה (אך חכמים מצריכים לקיים את השטרות על ידי 2 עדים).
* לדעת רבא, הסובר ששליח הגט ממדינת הים צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם זה בגלל שאין עדים מצויים לקיימו - חכמים לא מצריכים 2 עדים כדי להקל על האשה להינשא.
* הגמרא מבררת מדוע רבה ורבא נחלקו בטעם הדין שהמביא גט ממדינת הים צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם.

דף ג עמוד ב
* הגמרא מנסה לברר [בשיטת רבה] מי הוא התנא שסובר שצריך כתיבת הגט לשמה וחתימה על הגט לשמה, והמסקנה תובא רק בעמוד הבא.
* לדעת רבי מאיר צריך רק חתימה לשמה (ולא צריך כתיבה לשמה אפילו לא מדרבנן), ולדעת רבי אלעזר צריך רק כתיבה לשמה (ולא צריך חתימה לשמה אפילו לא מדרבנן).
מספר צפיות: 13
דף ד עמוד א
* למסקנת הגמרא בדעת רבה, התנא שסובר שצריך כתיבת הגט לשמה וחתימה על הגט לשמה הוא רבי אלעזר (הסובר שגט שמזוייף מתוכו פסול), ולדעת רב אשי התנא הוא רבי יהודה (שסובר כך במפורש).
* הגמרא מקשה פעמיים מהמשנה שלנו שנראה ממנה שמחלוקת רבה ורבא היא למעשה מחלוקת תנאים, אך הגמרא מיישבת קושיה זו (בשתי הפעמים) הן לשיטת רבה והן לשיטת רבא.

דף ד עמוד ב
* הגמרא ממשיכה להקשות (ולתרץ) על שיטת רבה ועל שיטת רבא מהמשנה.
* למסקנת הגמרא, רבה סובר שהטעם שהמביא גט ממדינת הים צריך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" זה גם בגלל הטעם של רבא (שאין עדים מצויין לקיימו) ובנוסף לטעם שלו (שאין בקיאין לשמה).
מספר צפיות: 15
דף ה עמוד א
* הגמרא מקשה בעמוד זה 3 קושיות על שיטת רבה ממקורות שונים, ומתרצת.
* הבעל שמביא את גיטו ממדינת הים - לא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם (כי אין חשש שיבוא לערער על כשרות הגט).

דף ה עמוד ב
* אמוראי ארץ ישראל (ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי) נחלקו גם הם, כמו אמוראי בבל (רבה ורבא) מה טעם התקנה שהמביא גט ממדינת הים צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם - האם בגלל שאין בקיאין לשמה או בגלל שאין עדים מצויין לקיימו.
* המביא גט ממדינת הים - נחלקו האמוראים אם צריך למסור לאשה את הגט בפני שנים או בפני שלשה דיינים.
* בדיני דרבנן - עד נעשה דיין.
* לדעת ר' מאיר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין יוציא והולד ממזר.
מספר צפיות: 12
דף ו עמוד א
* נחלקו האמוראים אם המביא גט ממדינה למדינה בבבל צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם או לא.
* בבל שוכנת לצפונה של ארץ ישראל.
* נחלקו האמוראים עד היכן נחשב שטחה של בבל (למי שסובר שדין בבל כדין ארץ ישראל לענין שלא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם).

דף ו עמוד ב
* במקום שלא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, אם בכל זאת אמר, הרי שהועיל בכך שאם יבוא הבעל ויערער לא ישגיחו בדבריו.
* לדעת ר' אביתר גיטין הבאים מבבל לארץ ישראל לא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם.
* לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו, וכל המטיל סופו שבא לידי 3 עבירות: גילוי עריות ושפיכות דמים וחילול שבת.
מספר צפיות: 9
דף ז עמוד א
* הקב"ה שומר על הצדיקים שלא ייכשלו באכילת איסור (ע"פ ביאור תוס').
* כל שיש לו קנאה (כעס) על חבירו ודומם שוכן עדי עד עושה לו דין.
* אסור לעשות עטרות חתנים לאחר החורבן - נחלקו האמוראים אם האיסור הוא מדרבנן או מהתורה.
* אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמין יעשה מהן צדקה וכ''ש כשהן מרובין.
* כל הגוזז מנכסיו ועושה מהן צדקה ניצל מדינה של גיהנם.

דף ז עמוד ב
* אפי' עני המתפרנס מן הצדקה יעשה צדקה.
* למסקנת הגמרא עכו נמצאת לצפונה של ארץ ישראל.
* בברייתא אחת נאמר שהמביא גט שנכתב בספינה דינו כמביא בארץ ישראל ובברייתא השניה נאמר שדינו כמביא גט מחוצה לארץ - בגמרא מובאים 3 תירוצים (אחד בעמוד הבא) ליישב את הסתירה הזו.
מספר צפיות: 10
דף ח עמוד א
* בעמוד זה מובא תירוץ שלישי ליישוב הסתירה בין 2 הברייתות שבעמוד הקודם בנוגע לדינו של המביא גט שנכתב בספינה אם דינו כמביא בארץ ישראל או לא.
* רבי יהודה וחכמים נחלקו היכן הוא גבול א"י בצד המערבי.
* ב-3 דרכים דין סוריא כדין חו"ל: עפרה טמא כחו''ל והמוכר עבדו לסוריא כמוכר בחו''ל (שהעבד יצא לחירות) והמביא גט מסוריא כמביא מחו''ל.

דף ח עמוד ב
* ב-3 דרכים דין סוריא כדין א"י: חייבת במעשר ובשביעית, והרוצה ליכנס לה בטהרה (בשידה תיבה ומגדל) נכנס ואינו נטמא בכך, והקונה שדה בסוריא מותר לו בשבת לומר לגוי לכתוב שטר מכירה, משום מצות ישוב א"י.
* לדעת רבא, עבד שהביא גיטו וכתוב בו "כל נכסיי קנויין לך" - קנה העבד את עצמו (אם אמר בפני נכתב ובפני נחתם) אך לא קנה את הנכסים.
מספר צפיות: 7
דף ט עמוד א
* רבי יוסי קרא על ר' שמעון (הסובר שהכותב כל נכסיו לעבדו ושייר קרקע כל שהוא יצא לחירות) את המקרא הזה: "שפתים ישק משיב דברים נכוחים", ואעפ"כ פסק רב נחמן כר' מאיר החולק עליו.
* המביא שטר שחרור לעבד ממדינת הים - צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, כמו המביא גט אשה.

דף ט עמוד ב
* בברייתא מבואר שלדעת חכמים גיטי נשים ושחרורי עבדים שווים ב-3 הלכות ולדעת ר' מאיר ב-4 הלכות.
* אם הבעל/האדון מתו קודם הנתינה לא נותנים את הגט/השטר, ודין זה נוהג גם בשטר מתנה.
* שטר שחרור דינו כדין גט לענין זה שיש לכתוב אותו "לשמה" ולענין זה שהוא פסול אם נכתב על דבר המחובר לקרקע (ופסולים אלו הם מהתורה).
מספר צפיות: 9
דף י עמוד א
* במשנה נאמר, שגט אשה ושטר שחרור לעבד, שחתום עליהם עד כותי - כשרים.
* מעמד הכותי - ת"ק: אינו חשוד לעבור על מצוות המפורשות בתורה, רבי אלעזר: כן חשוד, רשב"ג: כל מצוה שהחזיקו בה ונהגו לקיימה, הרי הם מדקדקים בה לקיימה יותר מישראל.

דף י עמוד ב
* עדי הגט אין חותמין אלא זה בפני זה, מגזירת חכמים ("משום כולכם").
* לדעת רבא, רבן גמליאל מכשיר גט אפילו אם חתומים עליו שני עדים כותים.
* נחלקו האמוראים אם שטר מתנה שנעשה בערכאות של גוים וחתומים עליו גוים - אם הוא כשר (בגלל "דינא דמלכותא דינא") או לא.
מספר צפיות: 9
דף יא עמוד א
* לדעת ר' שמעון מודים ר''ע וחכמים (שקדמו לו) ששטרות העולין בערכאות של עובדי כוכבים, ואפילו גיטי נשים ושחרורי עבדים, אע''פ שחותמיהן עובדי כוכבים, כשרים (כאשר יש עדי מסירה כשרים).
* שטר חוב שלא נעשה בערכאות של גוים וכתוב בלשון לעז וחתומים עליו עדים גוים הדיוטות, ונמסר בפני עדים ישראלים - ניתן לגבות באמצעותו מנכסים בני חורין בלבד.

דף יא עמוד ב
* גיטין הבאים ממדינת הים ועדים חתומים עליהם אע''פ ששמותיהן כשמות עובדי כוכבים - כשירין, מפני שרוב ישראל שבחו''ל שמותיהן כשמות עובדי כוכבים.
* אדם זר התופס לבעל חוב מנכסי הלוה - קנה עבורו, ואין הלוה יכול להתנגד (אך אם נגרם בעקבות כך חוב לאחרים - לא קנה לדעת ר' יוחנן).
מספר צפיות: 7
דף יב עמוד א
* לדעת רבי אליעזר עני שיש לו שדה חייב להניח בה פאה עבור העניים.
* הגמרא מנסה לברר האם יכול האדון לומר לעבדו: עשה עמי (מלאכתי) ואעפ"כ אינני נותן לך מזונות.
* נחלקו התנאים אם יכול העבד לומר לרבו בשני בצורת או פרנסני או הוציאני לחירות או לא יכול לומר זאת.

דף יב עמוד ב
* למסקנה, רב סובר שהאדון לא יכול לומר לעבדו "עשה עמי ואיני זנך", ור' יוחנן חולק.
* לדעת ר' יוחנן הקוטע יד עבדו של חבירו נותן שבתו ורפואתו לרבו ואותו העבד ניזון מן הצדקה.
* הגמרא מביאה ברייתא המבארת את מחלוקת רבי מאיר וחכמים שבמשנה האם זכות הוא לעבד להשתחרר לחירות.
מספר צפיות: 13
דף יג עמוד א
* במשנה נאמר ש"האומר... תנו מנה לאיש פלוני ומת יתנו לאחר מיתה" - ולדעת רב מדובר רק אם המנה צבור ומונח בקרן זוית, ונחלקו האמוראים אם מדובר בבריא או בשכיב מרע.
* "דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורין" (דברי חולה הנוטה למות שמצוה ליתן דבר מנכסיו לאיש פלוני, נעשו דבריו כאילו כתבם בשטר וכאילו כבר נמסר הדבר לידי המקבל וזכה בו).

דף יג עמוד ב
* לדעת רב: האומר לחברו "מנה לי בידך תנהו לפלוני", אם אמר זאת כשעמדו שלשתן יחדיו - קנה.
* נחלקו האמוראים אם דברי רב אמורים רק בפיקדון או גם בהלואה.
* ר' מאיר סובר שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם, אך זה רק בתנאי שמקנה זאת לדבר שישנו בעולם.
1 2 3 4 5 6 7 8
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר