דף מז עמוד א * "ותצאנה שתים דובים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים" - נחלקו האמוראים אם היה כאן נס אחד (שבאו דובים) או נס בתוך זה (שלא היו לפני כן לא דובים ולא יער). * בשביל ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב הובקעו מישראל ארבעים ושנים ילדים. * לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות ואע"פ שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. * רות בתו של עגלון בנו של בלק היתה. * 3 חינות הן: חן מקום על יושביו, חן אשה על בעלה, חן מקח על מקחו. * שלשה חלאין חלה אלישע: אחד שגירה דובים בתינוקות, ואחד שדחפו לגחזי בשתי ידים, ואחד שמת בו. * לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידיו ולא כיהושע בן פרחיה שדחפו לאחד מתלמידיו (יש"ו) בשתי ידיו. * כל מי שחטא והחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. * יצר, תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. דף מז עמוד ב * בברייתא מובא המקור לכך שאם נערפה העגלה ואח"כ נמצא ההורג אין עריפת העגלה פוטרת אותו. * "לא נודע מי הכהו" - הא נודע מי הכהו אפילו אחד בסוף העולם לא היו עורפין. * עד אחד אומר ראיתי את ההורג ועד אחד אומר לא ראית - נחלקו האמוראים אם היו עורפין או לא. * משרבו בעלי הנאה - נתעותו הדינין ונתקלקלו המעשים ואין נוח בעולם. * מי שהוא יהיר - אינו מקובל אפילו על אנשי ביתו (אשתו). * משרבו מקבלי מתנות נתמעטו הימים ונתקצרו השנים (ככתוב: שונא מתנות יחיה). * משרבו מקבלי צדקה מן העובדי כוכבים - ישראל למטה והם למעלה, ישראל לאחור והם לפנים. * משרבו תלמידי שמאי והילל שלא שימשו כל צורכן - רבו מחלוקות בישראל ונעשית תורה כשתי תורות. * משרבו מקבלי צדקה מן העובדי כוכבים - היו ישראל למעלה והם למטה ישראל לפנים והם לאחור.
דף מח עמוד א * כשם שתרומה גדולה יש בה עוון מיתה, כך תרומת מעשר וטבל יש בהן עוון מיתה. * יוחנן כהן גדול ביטל וידוי מעשרות של חברים וגזר על דמאי של עמי הארץ. * הפסוק "עורה למה תישן ה'" נאמר על זמן שישראל שרויים בצער ועובדי כוכבים בנחת ושלוה. * משבטלה סנהדרין - בטל השיר מבית המשתאות. * משמתו נביאים הראשונים - בטלו אורים ותומים. * מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה. * כשהחורבן מתחיל הוא מתחיל מסף (=מפתח) הבית. * גברים שרים ונשים עונות - פריצות; נשים שרות וגברים עונים - כאש בנעורת. דף מח עמוד ב * משמתו חגי זכריה ומלאכי - נסתלקה רוח הקודש מישראל, ואעפ"כ היו משתמשים בבת קול. * על הלל הזקן ועל שמואל הקטן אמרה בת קול שראוי שתשרה שכינה עליהם אלא שאין דורם ראוי לכך. * במשנה (בעמוד הקודם) נאמר "משחרב בית המקדש בטל השמיר ונופת צופים", והגמרא מבארת כמה עניינים בנוגע לכך. * כל מי שיש לו פת בסלו ואומר "מה אוכל למחר" - אינו אלא מקטני אמונה. * מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנם לעתיד לבא? - קטנות שהיתה בהן, שלא האמינו בקב"ה.
דף מט עמוד א * מובאות ארבע מימרות של רבי אילעא בר יברכיה. * שני תלמידי חכמים המהלכים בדרך ואין ביניהם דברי תורה - ראויים להישרף באש. * שני תלמידי חכמים הדרים בעיר אחת ואין נוחים זה לזה בהלכה - אחד מת ואחד גולה. * כל תלמיד חכם העוסק בתורה מתוך הדוחק - תפלתו נשמעת / משביעין אותו מזיו שכינה / אף אין הפרגוד ננעל בפניו. * העולם מתקיים בזכות קדושה ובזכות יהא שמיה רבא שאומרים אחרי לימוד הגדה. * משחרב בית המקדש - בושו חברים ובני חורין וחפו ראשם ונדלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון ואין דורש ואין מבקש ואין שואל, על מי לנו להשען? על אבינו שבשמים. דף מט עמוד ב * "בעקבות משיחא חוצפא יסגא" (סמוך לביאת המשיח החוצפה תתרבה). * סמוך לביאת המשיח: האמת תהא נעדרת, נערים פני זקנים ילבינו, פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו, ועל מה יש לנו להשען? על אבינו שבשמים. * ארור אדם שיגדל חזירים וארור אדם שילמד לבנו חכמה יוונית. * לבית רבן גמליאל התירו ללמוד חכמה יוונית כי היו קרובים למלכות. * במשנה (בעמוד הקודם) נאמר "משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא", אך לפי רב יוסף ורב נחמן אין לגרוס זאת במשנה. הדרן עלך מסכת סוטה