דף יד עמוד א
* משה נקבר אצל בית פעור, כדי לכפר על מעשה פעור.
* "אחרי ה' אלהיכם תלכו" - וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והרי אש אוכלה הוא! אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה.
* תורה - תחלתה גמילות חסדים ("ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם") וסופה גמילות חסדים ("ויקבר אותו בגיא").
* מפני מה נתאוה משה רבינו להיכנס לארץ ישראל? וכי לאכול מפריה הוא צריך? - אלא כך אמר משה: הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בארץ ישראל, אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי.
* המשנה הראשונה בפרק שני, המתחיל בעמוד זה, מפרטת הבדלים בין מנחת סוטה לשאר המנחות.
* כשם שמעשיה מעשה בהמה, כך קרבנה מאכל בהמה.

דף יד עמוד ב
* מובאת ברייתא המבארת בפירוט את סדר הקרבת המנחות, והגמרא (לאורך כל העמוד) עוסקת בביאור הברייתא.
* נחלקו התנאים אם כלי שרת שעשאן של עץ כשר או פסול. (אך אם הכלי פחות ולא חשוב - פסול לדעת כולם).
* נחלקו התנאים אם מגיש את המנחה בקרן דרומית מערבית של המזבח כנגד חודה של קרן או בדרומה של קרן (ושורש מחלוקתם הוא אם המזבח ממוקם באמצע העזרה כנגד ההיכל או שכולו ממוקם בצפון העזרה).

דף טו עמוד א
* מאימתי הקומץ מתיר בהקטרתו את השיריים באכילה? - לדעת רבי חנינא: משתשלוט בו האור, לדעת רבי יוחנן: משתיצת האור ברובו.
* הכהנים רשאים לערב יין שמן ודבש בשיירי המנחה שקיבלו, כי יש לאכול את המנחה כדרך שהמלכים אוכלים.
* כל המנחות (חוץ ממנחת חוטא ומנחת העומר) טעונות שמן ולבונה ובאות מן החיטין ובאות סולת.
* מנחת חוטא לא טעונה שמן ולבונה, וחטאת חלב לא טעונה נסכים - כדי שלא יהא קרבנם מהודר.
* חטאתו של מצורע ואשמו טעונין נסכים לפי שאין באין על חטא.

דף טו עמוד ב
* הכהן מביא כוס העשויה מחרס ונותן לתוכה מים מן הכיור שבעזרה - לדעת רבי ישמעאל: הכוס צריכה להיות חדשה, ולדעת חכמים שבמשנה: הכוס יכולה להיות גם ישנה (כל עוד לא הושחרו פניה ע"י האור).
* מי הכיור שבמקדש - לדעת רבי ישמעאל אלו מי מעיין, וחכמים חולקים.
* כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין.
* נחלקו התנאים אם צריך ליטול את העפר מעל גבי קרקע ההיכל.

דף טז עמוד א
* כאשר אין עפר (בקרקע המקדש) - הגמרא מסתפקת (בדעת בית הלל) האם יכול לתת אפר לתוך המים שמשקים את הסוטה או לא.
* רבי ישמעאל סובר שבשלושה מקומות "הלכה עוקבת מקרא" (בכיסוי הדם, בנזיר, בגט).
* נחלקו האמוראים אם גם במצורע הלכה עוקבת מקרא.
* רבי ישמעאל דורש את התורה כולה בכלל ופרט, ורבי עקיבא בריבוי ומיעוט.

דף טז עמוד ב
* שלושה צריכים שייראו: עפר סוטה (על פני המים), אפר פרה (על פני המים), רוק יבמה (לעיני הדיינים), ולדעת רבי ישמעאל אף דם צפור של מצורע (על פני המים). (והגמרא מבררת את טעם המחלוקת לגבי דם צפור של מצורע).
* נתן את עפר הסוטה לכלי קודם שנתן את המים - פסול, ורבי שמעון מכשיר. (והגמרא מבררת את טעם המחלוקת).

דף יז עמוד א
* יש שלוש דעות בתנאים מה כותבים במגילת הסוטה, והגמרא מבררת את טעמיהם.
* איש ואשה: זכו - שכינה ביניהן, לא זכו - אש אוכלתן.
* מפני מה אמרה תורה הבא עפר לסוטה? זכתה - יוצא ממנה בן כאברהם אבינו שנאמר בו "עפר ואפר", לא זכתה - תחזור לעפרה.
* בשכר שאמר אברהם אבינו "ואנכי עפר ואפר" זכו בניו לשתי מצוות: אפר פרה ועפר סוטה.
* בשכר שאמר אברהם אבינו "אם מחוט ועד שרוך נעל" זכו בניו לשתי מצוות: חוט של תכלת ורצועה של תפילין.

דף יז עמוד ב
* מגילת סוטה שכתבה בלילה או שכתבה למפרע - פסולה.
* מגילת סוטה שכתבה קודם שתקבל עליה שבועה - פסולה.
* מגילת סוטה שכתבה איגרת (בלא שרטוט) - פסולה.

דף יח עמוד א
* כתב את מגילת הסוטה בשני טורים (כצורת הכתיבה של ספר תורה הכתובה בטורים) - פסולה.
* מגילת הסוטה צריכה להיות כתובה כולה כאחת ורק אז ימחק אותה במים (ולכן אם כתב אות אחת ומחק אותה ואח"כ כתב אות נוספת ומחק אותה - פסולה).
* הגמרא מתלבטת בנוגע למגילת סוטה האם צריך רק "כתיבה לשמה" או גם "מחיקה לשמה".
* בתהליך בדיקתה של הסוטה נדרש שבועה שיש עמה אלה ושבועה שאין עמה אלה (והגמרא מבררת באיזה אופן זה מתבצע).
* דין גלגול שבועה מהתורה נלמד מדין סוטה שאומרת "אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה".

דף יח עמוד ב
* לדעת רב המנונא: שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה, ו"אמרי במערבא" חולקים.
* אפשר לגלגל שבועת סוטה על "נישואין הראשונים" וכן על "נישואי אחיו".
* לדעת רבי מאיר, הסובר שאדם מתנה עם הסוטה על העתיד ע"י גלגול שבועה, יכול הוא גם לגלגל עליה כעת שבועה שלא תטמא לאחר שיגרשנה ויחזירנה.

דף יט עמוד א
* הגמרא מבארת את שלוש דעות התנאים שבברייתא (שבסוף העמוד הקודם) שנחלקו באיזה מקרה אשה שותה פעמיים (בעקבות כך שקינאו לה פעמיים) ובאיזה מקרה לא.
* המשנה הראשונה בפרק שלישי, המתחיל בעמוד זה, מבארת את סדר הקרבת מנחת הסוטה.
* חכמים סוברים שמשקה את האשה במים המאררים ואחר כך מקריב את מנחתה, ורבי שמעון חולק וסובר שהסדר הפוך.
* רבי יאשיה האמורא היה בדורו של רבי אלעזר בן פדת (והוא זה המוזכר בסוגייתנו), ורבי יאשיה התנא היה בר הפלוגתא של רבי יונתן. (רש"י)
* הגמרא מביאה את המקור לכך שמנחת סוטה טעונה תנופה.

דף יט עמוד ב
* הגמרא מבררת כיצד חכמים ורבי שמעון דרשו את הפסוקים (כמקור למחלוקתם שלעיל).
* אם נמחקה המגילה ואח"כ אמרה האשה "איני שותה" - אם ניכר בה שאינה רותתת ופוחדת הרי שמוכח שאכן נטמאה ולכן אין להשקותה בעל כרחה, אך אם ניכר בה שהיא פוחדת הרי שאם קרב כבר הקומץ ונמחקה המגילה משקין אותה בעל כרחה.

דף כ עמוד א
* הגמרא מסתפקת מה הדין כאשר האשה אמרה (ולא מחמת פחד) "איני שותה" וחזרה בה אחר כך ואמרה "שותה אני".
* צריך לתת דבר מר לתוך המים שמשקים את הסוטה.
* אם יש לה זכות היתה תולה לה (שלא תמות מיד מהמים המאררים) - ומכאן אומר בן עזאי: חייב אדם ללמד את בתו תורה, שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה.
* ר"א אומר: כל המלמד בתו תורה - (כאילו) לומדה תפלות.
* רבי ישמעאל הזהיר את רבי מאיר שהיה סופר סת"ם: הוי זהיר שמלאכתך מלאכת שמים היא, שמא תחסיר אות אחת או תייתר אות אחת, נמצאת אתה מחריב את כל העולם כולו.
* רבי מאיר למד בהתחלה אצל רבי עקיבא ולא הבין את דבריו ואחר כך הלך ללמוד אצל רבי ישמעאל ואחר כך אצל רבי עקיבא.

דף כ עמוד ב
* נחלקו התנאים אם מותר למחוק לסוטה מפרשת סוטה שבספר תורה עצמו.
* נחלקו התנאים אם מגילתה (של סוטה שאמרה טמאה אני ופטורה מלשתות) כשרה להשקות בה סוטה אחרת.
* טמא מת, ואפילו מת עצמו, מותר להיכנס למחנה לויה.
* הטעם שמוציאים את הסוטה מהעזרה לאחר ששתתה את המים הוא כדי שלא תטמא את העזרה שמא תפרוס נדה.
* דאגה - צומת את המקור, פחד - פותח את המקור.
* נחלקו התנאים בברייתא למשך כמה זמן תולה לה הזכות: שלושה או תשעה או שנים עשר חודשים. (ואילו במשנה בעמוד א נאמר שיש זכות שתולה לה שלוש שנים).

דף כא עמוד א
* עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה.
* לדעת רבא (מסקנת הסוגיה): תורה - בזמן שעוסק בה מגינה ומצילה, בזמן שלא עוסק בה מגינה אך לא מצילה. מצוה - בין בזמן שעוסק בה ובין בזמן שלא עוסק בה מגינה אך לא מצילה.
* לנשים יש זכות לימוד תורה בכך שטורחות על בניהן להביאן לבית הספר ובכך שממתינות לבעליהן עד שחוזרים מבית המדרש.
* הלל ושבנא היו אחים - הלל עסק בתורה ושבנא עסק במסחר.

דף כא עמוד ב
* כיון שנכנסה חכמה (תורה) באדם - נכנסה עמו ערמומית.
* אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמעמיד עצמו ערום עליהן (פירוש ראשון ברש"י: שפירש מכל עסקים ונעשה עליה עני וחסר כל).
* אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו (שנאמר: "והחכמה מאין תמצא").
* 'חסיד שוטה' זה מי שרואה אשה טובעת בנהר ואומר שאין זה דרך ארץ להסתכל עליה ולהצילה.
* בגמרא מובאות שבע דעות לבאר מה זה 'רשע ערום'.

דף כב עמוד א
* קרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים - נחלקו האמוראים: הרי זה עם הארץ / בור / כותי / מגוש (מכשף האוחז את העינים וגונב את הלבבות).
* איזהו עם הארץ? - נחלקו התנאים: מי שאינו קורא קריאת שמע שחרית וערבית בברכותיה / שאינו מניח תפילין / שאין לו ציצית בבגדו / שיש לו בנים ואינו מגדלן ללמוד תורה / אפילו קורא ושונה ולא שימש תלמידי חכמים.
* המורין הלכה מתוך משנתן - הרי הם מבלי עולם.
* בתולה צליינית ואלמנה שובבית וקטן שלא כלו לו חדשיו (והגמרא מבארת מה הכוונה) - הרי אלו מבלי עולם.

דף כב עמוד ב
* אין תלמיד חכם רשאי להורות עד גיל ארבעים שנה (אלא אם שווה לגדול העיר בחכמה או שאין זקן ממנו בעיר).
* הברייתא מפרטת שבעה סוגים של פרושין.
* לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה.
* ינאי המלך אמר לאשתו: אל תתייראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס.
* התנאים נחלקו אם הזכות תולה במים המרים.

דף כג עמוד א
* המשנה מביאה רשימה של מקרים בהם מנחת סוטה נשרפת.
* המשנה מביאה ארבעה הבדלים בדיני כוהן לעומת כוהנת.
* המשנה מביאה שמונה הבדלים בדיני איש לעומת אשה.
* כל הנשואות לכוהנים מנחותיהן נשרפות - הקומץ קרב בעצמו והשיריים קריבין בעצמן (לגבי השיריים - לדעה אחת: מעלה אותם על גבי המזבח כשאר עצי המערכה, ולדעה שניה: מתפזרים על בית הדשן).

דף כג עמוד ב
* כהן הנושא פסולה לכהונה - מחלל אותה ואת זרעה מהכהונה, אבל הוא אינו מתחלל.
* הגמרא מביאה בקצרה לאורך כל העמוד את המקורות להבדלים שצויינו במשנה שבעמוד הקודם.
* בפרק רביעי, המתחיל בסוף העמוד, יפורטו נשים ואופנים שאין נוהג בהם דיני הסוטה.

דף כד עמוד א
* במשנה מובאת רשימה של נשים שלא שותות מי סוטה לבודקן אם נטמאו ולא מקבלות את כתובתן.
* במשנה מובאת רשימה של נשים שלא שותות אך כן מקבלות כתובה.
* הנושא מעוברת חברו ומינקת חברו, איילונית, זקנה ושאינה ראויה לילד - נחלקו התנאים אם שותות.
* המשנה סוברת כרבי יונתן ששומרת יבם לא שותה, אך רבי יאשיה חולק על כך.

דף כד עמוד ב
* דין השקאת סוטה נאמר דוקא אם קודם ששכב עמה הבועל בזנות כבר בא עליה הבעל פעם אחת.
* הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד (בזנות) - לדעת רב: קנה אותה לגמרי, ולדעת שמואל: קנה אותה רק לענין זה שיורש את נכסי אחיו ואם רוצה לגרשה צריכה גט ולא חליצה.

דף כה עמוד א
* עוברת על דת (שאינה מתנהגת בצניעות) - צריך להתרות בה בכדי להפסידה כתובתה.
* עוברת על דת שרצה הבעל לקיימה תחתיו ולא לגרשה - הגמרא מסתפקת אם רשאי בכך.
* בן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו - רשאים.
* למסקנת הגמרא: בעל שמחל על קינויו - קינויו מחול, אם מחל לה לפני שנסתרה.

דף כה עמוד ב
* סוטה שנסתרה ומת בעלה, נחלקו (במשנה בדף כד ע"א) ב"ש וב"ה אם שותה - ובסוגייתנו מבואר שטעם מחלוקתם הוא אם שטר העומד לגבות כגבוי דמי או לא.
* לדעת רב נחמן בשם רבה בר אבוה: איילונית (שבעלה קינא לה ונסתרה) - דברי הכל לא שותה ולא נוטלת כתובתה.