דף י עמוד א * הגמרא ממשיכה לדרוש פסוקים שונים האמורים בנוגע לשמשון. * רוחב גופו של שמשון מצד אל צד היה שישים אמה (כרוחב דלתות העיר עזה שנשא על כתפיו). * כל המזנה - אף אשתו מזנה עם אחרים. * שמשון דן את ישראל במשפט צדק כאביהם שבשמים. * מה הקב"ה מגין על כל העולם כולו, אף שמשון מגין בדורו על ישראל. * בלעם חיגר ברגלו אחת היה, שמשון חיגר בשתי רגליו היה. * חמשה נבראו מעין דוגמא של מעלה (נשתנו מן התחתונים לתפארת), וכולן לקו בהן: שמשון בכחו, שאול בצוארו, אבשלום בשערו, צדקיה בעיניו, אסא ברגליו. * מפני מה נענש אסא (חלה ברגליו)? - מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים. * "ויטע אשל בבאר שבע" - מלמד שעשה פרדס ונטע בו כל מיני מגדים. דף י עמוד ב * כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה - זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים (ודבר זה נלמד מתמר). * נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים (דין זה נלמד מתמר). * יוסף שקדש שם שמים בסתר - זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה, יהודה שקדש שם שמים בפרהסיא זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה. * אבשלום בשערו מרד (נתגאה) - לפיכך נתלה בשערו (על העץ).
דף יא עמוד א * כל השורף תבואתו של חבירו - אינו מניח בן ליורשו. * מדה טובה מרובה ממדת פורענות, ומקבל שכר יותר מכפי שעשה. * "ויקם מלך חדש על מצרים" - נחלקו רב ושמואל אם הכוונה למלך חדש ממש או למלך שנתחדשו גזירותיו. * שלושה היו באותה עצה שיעץ פרעה על ישראל 'הבה נתחכמה לו': בלעם שיעץ - נהרג, איוב ששתק - נידון ביסורים, יתרו שברח - זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית. * "ויבן ערי מסכנות לפרעה" - רב ושמואל נחלקו בביאור המילה "מסכנות". * "את פיתום ואת רעמסס" - רב ושמואל נחלקו אם פיתום זה שם העיר ורעמסס זה כינוי, או להיפך. דף יא עמוד ב * "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך" - רב ושמואל נחלקו בביאור המילה "פרך". * בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים (והגמרא מתארת בהרחבה את מעשיהן). * "ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות" - נחלקו רב ושמואל אם הכוונה ליוכבד ומרים או ליוכבד ואלישבע. * "ויעש להם בתים" - נחלקו רב ושמואל אם הכוונה לבתי כהונה ולויה (אהרן ומשה) או לבתי מלכות (דוד).
דף יב עמוד א * כל הנושא אשה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאילו ילדה. * שלוש גזירות גזר פרעה: בתחילה - אם בן הוא והמתן אותו, ולבסוף - כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, ולבסוף - אף על עמו גזר. * הגמרא (לאורך כל הדף) דורשת פסוקים שונים מפרק ב בספר שמות. * נשים צדקניות לא היו בפיתקה של חוה (בקללה של "בעצב תלדי בנים") - דבר זה נלמד מיוכבד אם משה. * "ותרא אותו כי טוב הוא" - חמישה תנאים נחלקו בביאור הפסוק. * הצדיקים - ממונם חביב עליהן יותר מגופן, וכל כך למה? לפי שאין פושטין ידיהן בגזל (וזו הסיבה לדעת רבי אלעזר לכך שיוכבד שמה את משה בתיבת גומא ולא בתיבה יקרה העשויה מעץ). דף יב עמוד ב * "ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור" - שירדה לרחוץ מגלולי אביה. * "ותשלח את אמתה ותקחה" - נחלקו רבי יהודה ורבי נחמיה אם הכוונה לידה או לשפחתה. * היום בו השליכו את משה ליאור - נחלקו האמוראים אם זה היה בכ"א בניסן או בו' בסיון. * "האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות" - מלמד שהחזירוהו למשה על כל המצריות כולן ולא ינק, אמר (הקב"ה): פה שעתיד לדבר עם השכינה יינק דבר טמא? * לא דיין לצדיקים שמחזירין להן אבידתן, אלא שנותנין להן שכרן.
דף יג עמוד א * הגמרא מתארת את תהליך קבורתו של יעקב ושל יוסף. *שלושים וששה כתרים נתלו בארונו של יעקב. * קרית ארבע - ארבע זוגות היו: אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה. * חושים בן דן הרג את עשו. * בא וראה כמה חביבות מצוות על משה רבינו: שכל ישראל כולן נתעסקו בביזה (של מצרים) והוא נתעסק במצוות (בקבורת יוסף). * נחלקו התנאים היכן היה יוסף קבור (כשהיו ישראל במצרים): בנילוס או בקברות של מלכים. דף יג עמוד ב * כל העושה דבר ולא גמרו ובא אחר וגמרו - מעלה עליו הכתוב על שגמרו כאילו עשאו. * מפני מה נקרא יוסף עצמות בחייו ("והעליתם את עצמותי מזה")? - מפני שלא מיחה בכבוד אביו (שאמרו לו אחיו "עבדך אבינו" ולא מיחה בהם). * מפני מה מת יוסף קודם לאחיו? - מפני שהנהיג עצמו ברבנות. * "ויאמר ה' אלי רב לך" - הגמרא מביאה שלוש דרשות לפסוק זה. * הקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש. * הגמרא מביאה דרשות שונות בנוגע לסוף ימיו וקבורתו של משה. * דעת "יש אומרים" היא שמשה לא מת.
דף יד עמוד א * משה נקבר אצל בית פעור, כדי לכפר על מעשה פעור. * "אחרי ה' אלהיכם תלכו" - וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והרי אש אוכלה הוא! אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה. * תורה - תחלתה גמילות חסדים ("ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם") וסופה גמילות חסדים ("ויקבר אותו בגיא"). * מפני מה נתאוה משה רבינו להיכנס לארץ ישראל? וכי לאכול מפריה הוא צריך? - אלא כך אמר משה: הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בארץ ישראל, אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי. * המשנה הראשונה בפרק שני, המתחיל בעמוד זה, מפרטת הבדלים בין מנחת סוטה לשאר המנחות. * כשם שמעשיה מעשה בהמה, כך קרבנה מאכל בהמה. דף יד עמוד ב * מובאת ברייתא המבארת בפירוט את סדר הקרבת המנחות, והגמרא (לאורך כל העמוד) עוסקת בביאור הברייתא. * נחלקו התנאים אם כלי שרת שעשאן של עץ כשר או פסול. (אך אם הכלי פחות ולא חשוב - פסול לדעת כולם). * נחלקו התנאים אם מגיש את המנחה בקרן דרומית מערבית של המזבח כנגד חודה של קרן או בדרומה של קרן (ושורש מחלוקתם הוא אם המזבח ממוקם באמצע העזרה כנגד ההיכל או שכולו ממוקם בצפון העזרה).
דף טו עמוד א * מאימתי הקומץ מתיר בהקטרתו את השיריים באכילה? - לדעת רבי חנינא: משתשלוט בו האור, לדעת רבי יוחנן: משתיצת האור ברובו. * הכהנים רשאים לערב יין שמן ודבש בשיירי המנחה שקיבלו, כי יש לאכול את המנחה כדרך שהמלכים אוכלים. * כל המנחות (חוץ ממנחת חוטא ומנחת העומר) טעונות שמן ולבונה ובאות מן החיטין ובאות סולת. * מנחת חוטא לא טעונה שמן ולבונה, וחטאת חלב לא טעונה נסכים - כדי שלא יהא קרבנם מהודר. * חטאתו של מצורע ואשמו טעונין נסכים לפי שאין באין על חטא. דף טו עמוד ב * הכהן מביא כוס העשויה מחרס ונותן לתוכה מים מן הכיור שבעזרה - לדעת רבי ישמעאל: הכוס צריכה להיות חדשה, ולדעת חכמים שבמשנה: הכוס יכולה להיות גם ישנה (כל עוד לא הושחרו פניה ע"י האור). * מי הכיור שבמקדש - לדעת רבי ישמעאל אלו מי מעיין, וחכמים חולקים. * כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין. * נחלקו התנאים אם צריך ליטול את העפר מעל גבי קרקע ההיכל.
דף טז עמוד א * כאשר אין עפר (בקרקע המקדש) - הגמרא מסתפקת (בדעת בית הלל) האם יכול לתת אפר לתוך המים שמשקים את הסוטה או לא. * רבי ישמעאל סובר שבשלושה מקומות "הלכה עוקבת מקרא" (בכיסוי הדם, בנזיר, בגט). * נחלקו האמוראים אם גם במצורע הלכה עוקבת מקרא. * רבי ישמעאל דורש את התורה כולה בכלל ופרט, ורבי עקיבא בריבוי ומיעוט. דף טז עמוד ב * שלושה צריכים שייראו: עפר סוטה (על פני המים), אפר פרה (על פני המים), רוק יבמה (לעיני הדיינים), ולדעת רבי ישמעאל אף דם צפור של מצורע (על פני המים). (והגמרא מבררת את טעם המחלוקת לגבי דם צפור של מצורע). * נתן את עפר הסוטה לכלי קודם שנתן את המים - פסול, ורבי שמעון מכשיר. (והגמרא מבררת את טעם המחלוקת).
דף יז עמוד א * יש שלוש דעות בתנאים מה כותבים במגילת הסוטה, והגמרא מבררת את טעמיהם. * איש ואשה: זכו - שכינה ביניהן, לא זכו - אש אוכלתן. * מפני מה אמרה תורה הבא עפר לסוטה? זכתה - יוצא ממנה בן כאברהם אבינו שנאמר בו "עפר ואפר", לא זכתה - תחזור לעפרה. * בשכר שאמר אברהם אבינו "ואנכי עפר ואפר" זכו בניו לשתי מצוות: אפר פרה ועפר סוטה. * בשכר שאמר אברהם אבינו "אם מחוט ועד שרוך נעל" זכו בניו לשתי מצוות: חוט של תכלת ורצועה של תפילין. דף יז עמוד ב * מגילת סוטה שכתבה בלילה או שכתבה למפרע - פסולה. * מגילת סוטה שכתבה קודם שתקבל עליה שבועה - פסולה. * מגילת סוטה שכתבה איגרת (בלא שרטוט) - פסולה.
דף יח עמוד א * כתב את מגילת הסוטה בשני טורים (כצורת הכתיבה של ספר תורה הכתובה בטורים) - פסולה. * מגילת הסוטה צריכה להיות כתובה כולה כאחת ורק אז ימחק אותה במים (ולכן אם כתב אות אחת ומחק אותה ואח"כ כתב אות נוספת ומחק אותה - פסולה). * הגמרא מתלבטת בנוגע למגילת סוטה האם צריך רק "כתיבה לשמה" או גם "מחיקה לשמה". * בתהליך בדיקתה של הסוטה נדרש שבועה שיש עמה אלה ושבועה שאין עמה אלה (והגמרא מבררת באיזה אופן זה מתבצע). * דין גלגול שבועה מהתורה נלמד מדין סוטה שאומרת "אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה". דף יח עמוד ב * לדעת רב המנונא: שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה, ו"אמרי במערבא" חולקים. * אפשר לגלגל שבועת סוטה על "נישואין הראשונים" וכן על "נישואי אחיו". * לדעת רבי מאיר, הסובר שאדם מתנה עם הסוטה על העתיד ע"י גלגול שבועה, יכול הוא גם לגלגל עליה כעת שבועה שלא תטמא לאחר שיגרשנה ויחזירנה.
דף יט עמוד א * הגמרא מבארת את שלוש דעות התנאים שבברייתא (שבסוף העמוד הקודם) שנחלקו באיזה מקרה אשה שותה פעמיים (בעקבות כך שקינאו לה פעמיים) ובאיזה מקרה לא. * המשנה הראשונה בפרק שלישי, המתחיל בעמוד זה, מבארת את סדר הקרבת מנחת הסוטה. * חכמים סוברים שמשקה את האשה במים המאררים ואחר כך מקריב את מנחתה, ורבי שמעון חולק וסובר שהסדר הפוך. * רבי יאשיה האמורא היה בדורו של רבי אלעזר בן פדת (והוא זה המוזכר בסוגייתנו), ורבי יאשיה התנא היה בר הפלוגתא של רבי יונתן. (רש"י) * הגמרא מביאה את המקור לכך שמנחת סוטה טעונה תנופה. דף יט עמוד ב * הגמרא מבררת כיצד חכמים ורבי שמעון דרשו את הפסוקים (כמקור למחלוקתם שלעיל). * אם נמחקה המגילה ואח"כ אמרה האשה "איני שותה" - אם ניכר בה שאינה רותתת ופוחדת הרי שמוכח שאכן נטמאה ולכן אין להשקותה בעל כרחה, אך אם ניכר בה שהיא פוחדת הרי שאם קרב כבר הקומץ ונמחקה המגילה משקין אותה בעל כרחה.
דף כ עמוד א * הגמרא מסתפקת מה הדין כאשר האשה אמרה (ולא מחמת פחד) "איני שותה" וחזרה בה אחר כך ואמרה "שותה אני". * צריך לתת דבר מר לתוך המים שמשקים את הסוטה. * אם יש לה זכות היתה תולה לה (שלא תמות מיד מהמים המאררים) - ומכאן אומר בן עזאי: חייב אדם ללמד את בתו תורה, שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה. * ר"א אומר: כל המלמד בתו תורה - (כאילו) לומדה תפלות. * רבי ישמעאל הזהיר את רבי מאיר שהיה סופר סת"ם: הוי זהיר שמלאכתך מלאכת שמים היא, שמא תחסיר אות אחת או תייתר אות אחת, נמצאת אתה מחריב את כל העולם כולו. * רבי מאיר למד בהתחלה אצל רבי עקיבא ולא הבין את דבריו ואחר כך הלך ללמוד אצל רבי ישמעאל ואחר כך אצל רבי עקיבא. דף כ עמוד ב * נחלקו התנאים אם מותר למחוק לסוטה מפרשת סוטה שבספר תורה עצמו. * נחלקו התנאים אם מגילתה (של סוטה שאמרה טמאה אני ופטורה מלשתות) כשרה להשקות בה סוטה אחרת. * טמא מת, ואפילו מת עצמו, מותר להיכנס למחנה לויה. * הטעם שמוציאים את הסוטה מהעזרה לאחר ששתתה את המים הוא כדי שלא תטמא את העזרה שמא תפרוס נדה. * דאגה - צומת את המקור, פחד - פותח את המקור. * נחלקו התנאים בברייתא למשך כמה זמן תולה לה הזכות: שלושה או תשעה או שנים עשר חודשים. (ואילו במשנה בעמוד א נאמר שיש זכות שתולה לה שלוש שנים).
דף כא עמוד א * עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה. * לדעת רבא (מסקנת הסוגיה): תורה - בזמן שעוסק בה מגינה ומצילה, בזמן שלא עוסק בה מגינה אך לא מצילה. מצוה - בין בזמן שעוסק בה ובין בזמן שלא עוסק בה מגינה אך לא מצילה. * לנשים יש זכות לימוד תורה בכך שטורחות על בניהן להביאן לבית הספר ובכך שממתינות לבעליהן עד שחוזרים מבית המדרש. * הלל ושבנא היו אחים - הלל עסק בתורה ושבנא עסק במסחר. דף כא עמוד ב * כיון שנכנסה חכמה (תורה) באדם - נכנסה עמו ערמומית. * אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמעמיד עצמו ערום עליהן (פירוש ראשון ברש"י: שפירש מכל עסקים ונעשה עליה עני וחסר כל). * אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו (שנאמר: "והחכמה מאין תמצא"). * 'חסיד שוטה' זה מי שרואה אשה טובעת בנהר ואומר שאין זה דרך ארץ להסתכל עליה ולהצילה. * בגמרא מובאות שבע דעות לבאר מה זה 'רשע ערום'.
