דף סח עמוד א * המקור לכך ש"נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה", נלמד לדעת דבי רבי ישמעאל מהפסוק: "בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ בֵּין אָב לְבִתּוֹ". * בעל שהפר את נדרי ארוסתו ועדיין לא הפר לה האב – הגמרא שואלת האם הבעל בהפרתו גוזז את הנדר ומבטל חציו (ואח"כ האב יבטל את החצי השני) או שהבעל בהפרתו מקליש את כל הנדר (אבל אין הפרתו מתירה בהיתר גמור שום חלק מהנדר). דף סח עמוד ב * הגמרא מביאה ברייתא ארוכה (המתחילה בעמוד הקודם ומסתיימת בעמוד הבא) כדי לענות על השאלה הנ"ל. * הברייתא מפרטת אופנים שונים: אופן שבו נתרוקנה רשות לאב, אופן שבו לא נתרוקנה רשות לבעל, אופן נוסף שבו נתרוקנה רשות לאב, אופן נוסף שבו לא נתרוקנה רשות לבעל, אופן השנוי במחלוקת בדין נתרוקנה רשות לאב.
דף סט עמוד א * הגמרא הוכיחה מהברייתא שבמקרה שהבעל הפר את נדרי ארוסתו ועדיין לא הפר לה האב - לדעת בית שמאי: הבעל בהפרתו גוזז את הנדר ומבטל חציו (ואחר כך האב יבטל את החצי השני), ולדעת בית הלל: הבעל בהפרתו מקליש את כל הנדר (אבל אין הפרתו מתירה בהיתר גמור שום חלק מהנדר). * נשאלין על ההקם (אב שהקים את נדרי בתו או בעל שהקים את נדרי אשתו - יכולים ללכת לחכם שיבטל את ההקמה), ואין נשאלין על ההפר (האב או הבעל לא יכולים להישאל אצל חכם ולבטל את הפרתם). * אם קיים פעמיים את הנדר ונשאל על ההקמה הראשונה וביטלה - ההקמה השנייה חלה. דף סט עמוד ב * האומר "הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים" - הרי זו תמורת עולה לדעת רבי מאיר, אך לדעת רבי יוסי: אם לכך נתכוון מתחילה, הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחד, דבריו קיימים. * האומר "קיים ליכי ומופר ליכי ולא תיחול הקמה אלא אם כן חלה הפרה" – חלה ההפרה לבדה. * כל דבר שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו, ולכן אם אמר בבת אחת "קיים ומופר ליכי" - כאילו לא אמר כלום (ע"פ ר"ן).
דף ע עמוד א * הגמרא ממשיכה להביא כמה ספקות של רבה בדיני הקמה והפרה. * נערה המאורסה שנדרה ומת אביה - אין בעלה יכול להפר את הנדר לבדו (נלמד מהפסוק "בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ"). * נערה המאורסה שנדרה ומת בעלה - האבא יכול להפר את נדרה לבדו (נלמד מהפסוק "וְאִם הָיוֹ תִהְיֶה לְאִישׁ וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ"). דף ע עמוד ב * אם הארוס קידש את ארוסתו כשהיא נערה ואחר כך בגרה - אין הארוס מפר את נדריה. * אם הארוס קידש את ארוסתו כשהיא בוגרת - רשאי להפר את נדרה, ודין זה נשנה גם במשנה בעמוד א וגם במשנה להלן (בדף עג עמוד ב), והגמרא מבארת (בשני אופנים) מדוע דין זה נשנה פעמיים.
דף עא עמוד א * נדרה והיא ארוסה, נתגרשה בו ביום, נתארסה שוב בו ביום, ואפילו למאה - אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה, ואפילו נדרים ששמע אותם הארוס הראשון קודם שגירשה (נלמד מהפסוק: "וְאִם הָיוֹ תִהְיֶה לְאִישׁ וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ"). * הגמרא מביאה ברייתא המסייעת לדין הנ"ל (שהארוס השני מפר יחד עם האב אף נדרים שנראו לארוס הראשון). (ברייתא זו קשה להבנה ורבו בה הפירושים). דף עא עמוד ב * נדרה והיא ארוסה, ושמע ארוסה את נדרה, וגירש את ארוסתו בו ביום - הגמרא שואלת האם הגירושין נחשבים לשתיקה ונדריה אינם מוקמים ואינם מופרים, או שהגירושין נחשבים כהקמה (ואם יחזירה בו ביום לא יוכל להפר את נדרה זה).
דף עב עמוד א * הגמרא מנסה שלוש פעמים לפשוט את שאלת הגמרא מהעמוד הקודם [נדרה והיא ארוסה, ושמע ארוסה את נדרה, וגירש את ארוסתו בו ביום - האם הגירושין נחשבים לשתיקה ונדריה אינם מוקמים ואינם מופרים, או שהגירושין נחשבים כהקמה?], ודוחה את הנסיונות הללו. * אין הבעל יכול להפר את הנדרים שנדרה אשתו לפני הנישואין. דף עב עמוד ב * דרך תלמידי חכמים - עד שלא היתה בתו יוצאה מאצלו, אומר לה: כל נדרים שנדרת בתוך ביתי הרי הם מופרים. * רמי בר חמא מסתפק האם בעל יכול להפר נדרי אשתו בלי ששמע את הנדר (ויפר על הספק, שאם נדרה יהיה מופר). * הגמרא מנסה ארבע פעמים לפשוט ספק זה, אך דוחה את הנסיונות הללו.
דף עג עמוד א * למסקנת הגמרא: חרש לא יכול להפר את נדרי אשתו. * כל הראוי לבילה - אין בילה מעכבת בו, וכל שאין ראוי לבילה - בילה מעכבת בו. * יש מחלוקת תנאים מדוע לא ניתן להשקות (את המים המאררים) לשתי נשים סוטות בבת אחת. * למסקנת הגמרא: אין בעל יכול להפר בבת אחת לשתי נשיו את נדריהן (כך הכרעת הביאור לפי הר"ן, אך בפירוש הראשון הביא שיש בכך מחלוקת תנאים). דף עג עמוד ב * לדעת רבי אליעזר: ארוסה שהגיע זמנה להינשא והתחייב בעלה במזונותיה (אך עדיין לא נשא אותה), דינה כנשואה שבעלה מפר לה את נדריה לבדו, וחכמים חולקים. * לדעת משנה אחרונה: אין בת ישראל המאורסת לכהן אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה (ואפילו אם כבר הגיע זמנה להינשא וכבר התחייב הארוס במזונותיה). * כל הנודרת - על דעת בעלה היא נודרת.
דף עד עמוד א * שומרת יבם - לדעת רבי אליעזר: היבם (אחי בעלה המת לפני שמייבם אותה) יכול להפר את נדריה, ולדעת רבי יהושע: רק אם יש לה יבם אחד הוא יכול להפר את נדריה, ולדעת רבי עקיבא: בכל מקרה יבם לא יכול להפר את נדריה. * הגמרא עוסקת בבירור דעתו של רבי אליעזר (ומעלה שתי אפשרויות לנימוק שיטתו). דף עד עמוד ב * 'מאמר' לבית שמאי (הסוברים ש'מאמר' קונה קנין גמור ביבמה) – רבה מתלבט האם אירוסין עושה או נישואין עושה [אך לא ניתן לפשוט מסוגייתנו תשובה להתלבטות זו]. * הגמרא מביאה ברייתא כדעתו של רבי אמי הסובר שמחלוקת התנאים במשנה (בעמוד הקודם) היא במקרה שעשה היבם 'מאמר' ביבמתו.
דף עה עמוד א * אדם לא יכול לקיים כעת את הנדרים שתידור אשתו בעתיד. * לדעת רבי אליעזר: אדם יכול להפר כעת את הנדרים שתידור אשתו בעתיד, וחכמים חולקים. * הגמרא מתלבטת האם לדעת רבי אליעזר במקרה הנ"ל הנדרים חלים ובטלים מיד או שאינם חלים כלל. דף עה עמוד ב * הגמרא מנסה (בעמוד זה) להביא שלוש הוכחות לכך שרבי אליעזר סובר במקרה הנ"ל שהנדרים לא חלים כלל, אך דוחה את הנסיונות הללו. * מקוה - מעלה את הטמאים מטומאתם אך אין מציל על הטהורים הטובלים בו כעת מליטמא בעתיד.
דף עו עמוד א * למסקנת הגמרא: במקרה שהבעל מפר כעת את הנדרים שתידור אשתו בעתיד - לדעת רבי אליעזר הנדרים אינם חלים כלל. * זרעים טמאים - כיוון שזרעם בקרקע, טהורים. * זרעים המחוברים לקרקע - לא מקבלים טומאה (שכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע). * הגמרא מבררת מדוע חכמים חולקים על רבי אליעזר וסוברים שאדם לא יכול להפר כעת את הנדרים שתידור אשתו בעתיד. * אדם לא יכול למכור את בתו לאמה כאשר היא נערה. * אמה העבריה יוצאת לחירות כאשר היא מגיעה לגיל של 'נערה'. דף עו עמוד ב * הפרת נדרים (שהאב מפר לבתו והבעל לאשתו, ביום שומעם את הנדר) - לדעת המשנה ולדעת ת"ק בברייתא [וכך פסקו האמוראים]: כל היום, ולדעת רבי יוסי ברבי יהודה ורבי אלעזר ברבי שמעון בברייתא: מעת לעת. (והגמרא מבארת את טעמיהם). * מסופר על אמוראים שסברו ש"פותחים בחרטה", ולכן לא היו צריכים עיון למצוא 'פתח' (ע"פ הר"ן).
דף עז עמוד א * למסקנת הגמרא: נחלקו תנאים אם מפירין נדרים בשבת רק לצורך השבת או אפילו שלא לצורך השבת (ומחלוקת זו תלויה במחלוקת התנאים אם הפרת נדרים היא כל היום או מעת לעת). * נשאלים בשבת לנדרים שהם לצורך השבת, אפילו בנדרים שהיה להם פנאי מבעוד יום להישאל עליהם. * נשאלים בשבת על נדרים אפילו בשלושה הדיוטות (והדבר לא נראה כ"דין"). דף עז עמוד ב * רב נחמן פסק שנשאלים לנדרים: עומד, דיין יחידי, בלילה, בקרובים, ובשבת ואפילו היה להן פנאי מבעוד יום. (אך רבן גמליאל סובר שצריך לשבת, כי לדעתו "פותחים בחרטה" ולכן צריך לשבת ולעיין בדבר). * כל הנודר - אע"פ שהוא מקיימו, נקרא חוטא. * המפר נדרי אשתו - לדעת בית שמאי: בשבת מבטל בליבו, בחול מוציא בשפתיו, לדעת בית הלל: אחד זה ואחד זה מבטל בליבו ואין צריך להוציא בשפתיו.
דף עח עמוד א * חכם מתיר נדרים - ואין בעל מתיר, בעל מפר נדרים - ואין חכם מפר. * שלושה הדיוטות כשרים להתרת נדרים, וכן יחיד מומחה כשר להתרת נדרים. * לדעת בית שמאי: אין שאלה בהקדש (=הקדש בטעות חל). * 'שחוטי חוץ' - חייבים על שחיטה אך לא על מליקה. דף עח עמוד ב * מועדי ה' - צריכים קידוש בית דין (שיקדשו בית הדין את ראש החודש, ועל פיו יקבע זמן המועדות), אך שבת בראשית - לא צריכה קידוש בית דין (אלא חלה וקדושה מאליה). * לדעת רבי חנינא: אב/בעל ששמע את נדר בתו/אשתו ושתק כדי להקניט אותה (שתסבור שבדעתו לקיים את הנדר אבל באמת דעתו להפר לה לאחר מכן) - מפר אפילו מכאן ועד עשרה ימים.
דף עט עמוד א * לאחר שקיים את הנדר אינו יכול להפר את הנדר, וכן לאחר שהפר את הנדר אנו יכול להקים את הנדר. * נשאלין על ההקם (שאם הקים את הנדר של בתו/אשתו, יכול לישאל עליו באותו יום ששמע על כך ואח"כ יכול להפר את הנדר), ואין נשאלין על ההפר (שאם הפר, שוב אינו יכול לישאל לבטל אותה ההפרה). * חמישה אמוראים (מאמצע העמוד הקודם) הקשו (כל אחד ממקור אחר) על דעת רבי חנינא (הסובר שאב/בעל ששמע את נדר בתו/אשתו ושתק כדי להקניט אותה, מפר אפילו מכאן ועד עשרה ימים), ושלוש הקושיות האחרונות נשארו בתיובתא. * החלק הראשון של פרק אחד עשר, המתחיל בסוף עמוד זה, מבאר אלו נדרים שנדרה אשה יכול בעלה להפר משום שיש בהם עינוי נפש, ואלו משום דברים שבינו לבינה. דף עט עמוד ב * נדרים שהבעל מפר לאשתו: נדרי עינוי נפש, ונדרים שבינו לבינה. * נדרי עינוי נפש - הבעל מפר בין לעצמו ובין לאחרים (ולכן אם גירשה ונשאה אחר, אין הנדר חוזר וחל), נדרים שאין בהם עינוי נפש (אלא שהם דברים שנוגעים בינו לבינה) - לעצמו מפר, לאחרים אינו מפר (ואם גירשה ונשאה אחר, בטלה הפרתו).
