דף נו עמוד א * הנודר מן הבית - לדעת רבי מאיר: מותר בעלייה, וחכמים חולקים. * בברייתא מובא שנגע צרעת שנראה בעלייה הבית טמא, ונחלקו האמוראים אם זה רק כדעת רבי מאיר או אף כדעת חכמים. * הנודר מן המיטה - לדעת רבי מאיר: מותר בדרגש, וחכמים חולקים. * עולא מבאר ש'דרגש' זה מיטה שעורכים אותה למזל ואין שום אדם ישן עליה ('ערסא דגדא'), והגמרא מקשה על דבריו. דף נו עמוד ב * רב תחליפא בר מערבא מבאר ש'דרגש' זה מיטה שהמצע שלה עשוי מעור ('ערסא דצלא'). * הנודר מן העיר מותר לו להיכנס לתחומה של עיר ואסור לו להיכנס לעיבורה של עיר (והגמרא לומדת זאת מפסוקים), אבל הנודר מן הבית אסור לו להיכנס מן האגף ולפנים.
דף נז עמוד א * המשנה (המתחילה בתחילת העמוד ומסתיימת בתחילת העמוד הבא) ממשיכה בביאור משמעות של כמה מלשונות הנדרים. * האומר: קונם פירות האלו עלי / קונם הן על פי / קונם הן לפי - אסור בחילופיהן ובגידוליהן, אך אם אמר: שאני אוכל ושאני טועם - מותר בחילופיהן ובגידוליהן (אם מדובר בדבר שזרעו כלה). דף נז עמוד ב * בצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו - הגמרא מתלבטת אם אותם גידולי היתר מבטלים את האיסור או לא. * בנוגע להתלבטות זו - רבי יצחק נפחא פשט להיתר (בהסתמך על מקור אחד), רבי ירמיה/רבי זריקא פשט לאיסור (בהסתמך על שני מקורות), רבי אמי בתחילה לא ידע אך לבסוף ניסה למצוא מקור נוסף להיתר.
דף נח עמוד א * הגמרא (רבי אמי) מנסה בעמוד זה להביא שתי הוכחות לפשוט את התלבטות הגמרא מהעמוד הקודם (בצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו, אותן גידולי היתר מבטלים את האיסור או לא?) - ודוחה את שתי ההוכחות. * כל דבר שיש לו מתירין (כגון טבל ומעשר שני והקדש וחדש) לא נתנו בו חכמים שיעור לביטולו בתערובת ותערובת שלו אפילו באלף לא מתבטלת, וכל דבר שאין לו מתירין (כגון תרומה ותרומת מעשר וחלה וערלה וכלאי הכרם) נתנו בו חכמים שיעור לביטולו בתערובת (במאה או במאתים). דף נח עמוד ב * הגמרא (רבי אמי) מביאה הוכחה שלישית (שנשארה למסקנה) שאין הגידולים נמשכים אחר העיקר אלא אדרבה מבטלים אותו. * ליטרא מעשר טבל שזרעה בקרקע והשביחה והרי היא כעשר ליטרין - חייבת במעשר ובשביעית, ומעשר עליה ממקום אחר לפי חשבון.
דף נט עמוד א * סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה חולין – כל התערובת תירקב. * כל הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו מקטיר עליה - ולכן מצוה להישאל על הקונמות (ולכן נחשבים הם כדבר שיש לו מתירין). * רב חסדא לא קיבל את דברי רבה בשם רבי יוחנן שאמר שליטרא בצלים שתיקנה וזרעה והתווספו בה בצלים הרבה מתעשרת לפי כולה (גם הגידולים וגם העיקר). דף נט עמוד ב * לדעת רשב"ג: אין העיקר בטל לגידולים, אך לא קשה מכך על רבי יוחנן כי לדעת רשב"ג אין העיקר בטל אלא רק באופן שלא טרח לעשות מעשה בעיקר כדי לבטלו. * ליטרא מעשר של טבל שזרעה, מכיוון שהיא של איסור אינה בטלה בגידוליה הפטורים משום שביעית.
דף ס עמוד א * לדעת רבי ינאי: גידולי גידולין של בצל של תרומה, ורבו אותן גידולין על עיקרו - מותר. * פרק שמיני, המתחיל בעמוד זה, עוסק ברובו בנדרים שיש בהם ביטויים של הגבלת זמן. * האומר: "קונם יין שאני טועם היום" - אינו אסור אלא עד שתחשך, ולדעת רבי ירמיה: לכשתחשך צריך שאלה לחכם (מגזירת חכמים). * האומר "קונם יין שאני טועם יום אחד" - אסור מיום ליום (עשרים וארבע שעות מרגע הנדר). דף ס עמוד ב * היום הראשון של ראש חודש (כאשר יש שני ימים של ראש חודש) שהוא היום השלושים של החודש הקודם - מכונה בלשון בני אדם "ראש חודש" ומשויך לחודש הבא. * האומר: "קונם יין שאני טועם יום" - הגמרא מתלבטת האם נחשב כמי שאומר "היום" או כמי שאומר "יום אחד".
דף סא עמוד א * האומר: "קונם יין שאני טועם יובל" - הגמרא מתלבטת האם נאסר גם בשנת החמישים או לא. * רבי יהודה וחכמים נחלקו האם שנת היובל עולה למנין שנות השמיטה או לא. דף סא עמוד ב * למסקנת הסוגיה: כל שזמנו קבוע ואמר "עד לפני (אותו דבר)" – לדעת רבי מאיר: אסור עד שיצא, ולדעת רבי יוסי: אסור רק עד שיגיע (ההיפך מגרסת המשנה שלנו). * הנודר עד הקציר/הבציר/המסיק - אינו אסור אלא עד שיגיע (כי כל דבר שאין זמנו קבוע, בין אמר "עד שיהא" בין אמר "עד שיגיע", אינו אסור אלא עד שיגיע). * הנודר מפירות הקיץ - אין אסור אלא בתאנים, ולדעת רשב"ג: ענבים בכלל תאנים.
דף סב עמוד א * כאשר הוקפלו רוב המקצועות (הסכינים שחותכים בהם תאנים) - התאנים שנשארו מותרות משום גזל ופטורות מן המעשרות. * כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם. * רבי טרפון עשיר גדול היה. * לא יאמר אדם: אקרא שיקראוני חכם, אשנה שיקראוני רבי, אשנן שאהיה זקן ואשב בישיבה - אלא למד מאהבה וסוף הכבוד לבא. * עשה דברים לשם פעלם (לשם שמים), ודבר בהם לשמם, אל תעשם עטרה להתגדל בהם, ואל תעשם קורדום להיות עודר בו. * מותר לאדם להודיע שהוא תלמיד חכם במקום שאין מכירים אותו (כדי שלא יזלזלו בכבוד תורתו ויענשו - רא"ש). * מה כהן נוטל בראש, אף תלמיד חכם נוטל בראש. דף סב עמוד ב * "וקדשתו" לכל דבר שבקדושה - לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון. * מותר לתלמיד חכם לומר שאינו נותן מיסים. * הכל לפי מקום נדרו, ולכן לדוגמה: הנודר עד הקיץ כשהוא נמצא בגליל ואח"כ ירד לעמקים, אע"פ שהגיע הקיץ בעמקים אסור עד שיגיע הקיץ בגליל.
דף סג עמוד א * יש שלוש דעות בתנאים מתי זמנה של רביעה ראשונה שנייה ושלישית. * בזמן של רביעה ראשונה מתחילים להתפלל על הגשמים, בזמן של רביעה שלישית גוזרים תענית אם לא ירדו עדיין גשמים, והנודר "עד הגשמים" אסור עד זמן רביעה שנייה (לפי הביאור המיוחס לרש"י). * לדעת רבי יוסי: אין היחידים מתענים על הגשמים עד שיגיע ראש חודש כסליו ולא ירדו גשמים. * לדעת רבי מאיר: בשנה מעוברת - אדר הראשון כותב אדר הראשון, אדר שני כותב אדר סתם, ורבי יהודה סובר להיפך. דף סג עמוד ב * מי שנדר דבר מה עד ראש חודש אדר והיתה השנה מעוברת - אם לא ידע בשעת נדרו שהשנה מעוברת נאסר עד ראש חודש אדר הראשון, ואם ידע בשעת נדרו שהשנה מעוברת נאסר עד ראש חודש אדר השני. * האומר "קונם יין שאיני טועם עד שיהא הפסח" - לא נתכוון זה אלא עד ליל פסח, עד שעה שדרך בני אדם לשתות יין. * האומר "קונם בשר שאיני טועם עד שיהא הצום" - אינו אסור אלא עד לילי צום, שלא נתכוון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול בשר. * המשנה ממשיכה לעסוק בבירור כוונתו של הנודר בנדרים שונים.
דף סד עמוד א * פרק תשיעי, המתחיל בעמוד זה, עוסק בדיני התרת נדרים, ומפרט במה פותחים פתח להתרת הנדר. * רבי אליעזר וחכמים נחלקו אם פותחים לאדם בכבוד אביו ואמו. * רבי אליעזר וחכמים נחלקו אם פותחים בנולד. * "אמר רבי צדוק: עד שפותחין לו בכבוד אביו ואמו יפתחו לו בכבוד המקום, אם כן אין נדרים" - אביי ורבא נחלקו בביאור דבריו ("אין נדרים"). דף סד עמוד ב * המקור לדעת רבי אליעזר שפותחים בנולד הוא מהפסוק "כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים" ומיתה היא נולד (אך לדעת חכמים: הכוונה היא שירדו מנכסיהן, וזה לא נחשב לנולד). * כל מקום שנאמר "נצים" ו"נצבים" אינן אלא דתן ואבירם. * ארבעה חשובים כמת: עני, מצורע, סומא, מי שאין לו בנים.
דף סה עמוד א * המודר הנאה מחבירו (תוס': בפניו) - אין מתירין לו אלא בפניו. * צדקיהו ראה את נבוכדנצר אוכל ארנבת חיה, ונבוכדנצר השביע אותו שלא יספר על כך לאחרים, ולבסוף צדקיהו נשאל על שבועתו זו, ונבוכדנצר כעס על כך (כי נשאל על שבועתו שלא בפניו). * לדעת רבי מאיר: יש דברים שהן כנולד ואינן כנולד (ולכן ניתן לפתוח בהם את הנדר), וחכמים חולקים. (ונחלקו רב הונא ורבי יוחנן בביאור הדוגמאות שבמשנה). דף סה עמוד ב * ועוד אמר רבי מאיר: פותחין לו מן הכתוב שבתורה ואומרים לו אילו היית יודע שאתה עובר על לא תקום ועל לא תטור / לא תשנא את אחיך בלבבך / ואהבת לרעך כמוך / וחי אחיך עמך שהוא עני ואין אתה יכול לפרנסו - אמר אילו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר, הרי זה מותר. * פותחים לאדם שנדר לגרש את אשתו, בכתובת אשתו (ואם יאמר שלא ידע שיצטרך לשלם - מתירים לו את נדרו). * לא ניתן לדייק מהמשנה שמטלטלים משתעבדים לכתובה, וכן לא ניתן לדייק מהמשנה ש"אין מסדרין לבעל חוב".
דף סו עמוד א * פותחים פתח לנודר בימים טובים ובשבתות. * לדעת רבי עקיבא: נדר שהותר מכללו (מקצתו) הותר כולו. * פותחים פתח לנודר בכבוד עצמו ובכבוד בניו. * בכה רבי ישמעאל ואמר: בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן, וכשמת רבי ישמעאל היו בנות ישראל נושאות קינה ואומרות: בנות ישראל על רבי ישמעאל בכינה. * אם אמר "קונם שאיני נושא את פלונית כעורה", ונעשית נאה לאחר זמן - לדעת ת"ק: הנודר אסור בה, לדעת רבי ישמעאל: הנודר מותר בה. דף סו עמוד ב * מסופר על רבי יהודה שזלזל בכבוד תורתו כדי להשכין שלום בין איש לאשתו, ועל רבי שמעון שחלק עליו. * מסופר על אשה שנקראה "לכלוכית". * פרק עשירי, המתחיל בעמוד זה, עוסק בדיני הפרת נדרים (נדרי הבת ונדרי האשה).
דף סז עמוד א * נערה המאורסה - אביה ובעלה ביחד יכולים להפר את נדריה (אך אביה או בעלה לחוד לא יכולים). * אם הפר אחד מהן את הנדר וקיים השני את הנדר ואחר כך חזר השני ונשאל על הקמתו - אין בידו יותר להפר כעת את חלקו ולהצטרף להפרת הראשון. * המקור לכך ש"נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה", נלמד לדעת רבה מהפסוק: "וְאִם הָיוֹ תִהְיֶה לְאִישׁ וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ". דף סז עמוד ב * הגמרא דנה באריכות בבירור הלימוד הנ"ל של רבה. * הבעל לא יכול להפר את נדרי אשתו שנדרה לפני הנישואין.
