סקר
לקראת סיום מסכת עירובין






 
מספר צפיות: 3
דף נא עמוד א
* בר קפרא ביאר נוטריקון של "תועבה" זה: תועה אתה בה.
* בן אלעשה היה חתנו של רבי והיה עשיר גדול, ולא יכל לסבול את הזלזול שנהג בר קפרא ברבי בחתונת בנו של רבי, ויצא עם אשתו מהחתונה.
* בברייתא מבואר מה הדין כאשר נדר מן היורד לקדרה / מן היורד לאלפס / מן הנעשה בקדרה / מן הנעשה באלפס / מן היורד לתנור / מכל מעשה תנור.

דף נא עמוד ב
* במשנה מבואר מה הדין כאשר נדר מן הכבוש / מן השלוק / מן הצלי / מן המליח.
* במשנה מבואר מה הדין כאשר נדר ואמר כבוש/שלוק/צלי/מליח שאני טועם.
* הגמרא מסתפקת מה הדין כאשר אמר קונם דכביש/דשליק/ דצלי/ דמליח עלי.
* בנדרים הולכים אחר לשון בני אדם, ודרך בני אדם להשתמש בלשון "דג" לדגים גדולים, ובלשון "דגה" לדגים קטנים (בניגוד ללשון תורה).
מספר צפיות: 4
דף נב עמוד א
* הנודר מן הבשר - מותר ברוטב ובקיפה, ור' יהודה אוסר.
* הנודר מן היין - מותר בתבשיל שיש בו טעם יין, אמר קונם יין זה שאני טועם ונפל לתבשיל - אם יש בו בנותן טעם הרי זה אסור.

דף נב עמוד ב
* לדעת חכמים הנודר מן ה'חלב' מותר ב'קום' (מים היוצאים מן החלב) כי במקומם לא קראו ל'קום' 'חלב', אך ר' יוסי חולק, כי במקומו קראו ל'קום' 'קומא דחלבא'.
* הנודר מן הענבים - מותר ביין, מן הזיתים - מותר בשמן.
* אמר קונם זיתים וענבים אלו עלי - אסור בהם ובמשקה היוצא מהם (למסקנת הסוגיה).
* אמר קונם זיתים וענבים שאיני טועם - הגמרא מתלבטת אם אסור במשקה היוצא מהם (למסקנת הסוגיה).
מספר צפיות: 4
דף נג עמוד א
* כל שדרכו לאכול ודרך היוצא ממנו לאכול - נדר בו אסור אף ביוצא ממנו, נודר מיוצא ממנו אסור אף בו.
* למסקנת הגמרא: כל שאין דרכו לאכול ודרך היוצא ממנו לאכול - לדעת ת"ק אסור בו ומותר ביוצא ממנו, לדעת רבי יהודה בן בתירא אסור גם ביוצא ממנו, ולדעת חכמים אסור רק ביוצא ממנו.
* המשנה מפרטת (וביתר הרחבה הברייתא) מה דין הנודר מן היין / מן השמן / מן הדבש / מן החומץ / מן הכרישין / מן הירק.

דף נג עמוד ב
* יש מחלוקת תנאים אם מותר להביא לארץ ירק מחו"ל (מחשש שמא יש בהן מעפר חו"ל וטמא משום ספק מת).
* המשנה מפרטת מה דין הנודר מן הכרוב / מן האיספרגוס / מן הגריסין / מן המקפה / מן השום / מן העדשים / מן האשישים.
מספר צפיות: 2
דף נד עמוד א
* הנודר מן הירק מותר בדלועין ורבי עקיבא אוסר - שורש המחלוקת שלהם זה מה הדין כאשר השליח צריך לחזור ולהימלך במשלח אם להביאו, אם זה נחשב בכלל המין שאמר לו המשלח.
* בדיני מעילה: השליח שעשה שליחותו - בעל הבית מעל, לא עשה שליחותו - שליח מעל.

דף נד עמוד ב
* הנודר מן הבשר - יש מחלוקת תנאים אם מותר בראש וברגלים ובקנה ובכבד ובלב ובעופות.
* הקיז דם - לא יאכל: חלב, גבינה, ביצים, שחליים, עופות, בשר מליח.
* אכילת דגים מרפאת את העיניים, בסוף החולי של העיניים, אך בתחילת החולי מזיק לעיניים.
מספר צפיות: 5
דף נה עמוד א
* במשנה מפורט דין הנודר מן הדגן / מן התבואה.
* "וממדבר מתנה..." - כיון שעושה אדם את עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל תורה ניתנה לו במתנה, וכיון שניתנה לו במתנה נחלו אל, וכיון שנחלו אל עולה לגדולה, ואם הגביה עצמו הקב''ה משפילו, ולא עוד אלא ששוקעין אותו בקרקע, ואם חוזר בו הקב''ה מגביהו.

דף נה עמוד ב
* בברייתא מבואר דין הנודר מן פירות השנה / מגידולי שנה / מן פירות הארץ / גידולי קרקע עלי.
* במשנה ובברייתא מבואר דין הנודר מן הכסות / קונם צמר עולה עלי / הפשתן עולה עלי.
מספר צפיות: 3
דף נו עמוד א
* הנודר מן הבית - לדעת רבי מאיר מותר בעלייה וחכמים חולקים.
* בברייתא מובא שנגע צרעת שנראה בעלייה הבית טמא, ונחלקו האמוראים אם זה רק כדעת רבי מאיר או אף כדעת חכמים.
* הנודר מן המטה - נחלקו התנאים אם מותר בדרגש.
* עולא מבאר ש'דרגש' זה מיטה שעורכים אותה למזל ואין שום אדם ישן עליה ('ערסא דגדא').

דף נו עמוד ב
* רב תחליפא בר מערבא מבאר ש'דרגש' זה מיטה שהמצע שלה עשוי מעור ('ערסא דצלא').
* הנודר מן העיר מותר ליכנס לתחומה של עיר ואסור ליכנס לעיבורה (והגמרא לומדת זאת מפסוקים), אבל הנודר מן הבית אסור מן האגף ולפנים.
מספר צפיות: 3
דף נז עמוד א
* המשנה (המתחילה בתחילת הדף ומסתיימת בתחילת עמוד ב) ממשיכה בביאור משמעות של כמה מלשונות הנדרים.
* הדין הראשון במשנה: האומר קונם פירות האלו עלי / קונם הן על פי / קונם הן לפי - אסור בחילופיהן ובגידוליהן, שאני אוכל ושאני טועם - מותר בחילופיהן ובגידוליהן (אם מדובר בדבר שזרעו כלה).

דף נז עמוד ב
* השאלה שנדונת בסוגיה: בצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו, אותן גידולי היתר מבטלין את האיסור או לא?
* בנוגע לשאלה זו - רבי יצחק נפחא פשט להיתר (בהסתמך על מקור אחד), ר' ירמיה/רבי זריקא פשט לאיסור (בהסתמך על 2 מקורות), רבי אמי בתחילה לא ידע אך לבסוף ניסה למצוא מקור נוסף להיתר.
מספר צפיות: 3
דף נח עמוד א
* הגמרא (רבי אמי) מנסה בעמוד א להביא 2 הוכחות לפשוט את שאלת הגמרא מהעמוד הקודם (בצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו, אותן גידולי היתר מבטלין את האיסור או לא?) - ודוחה את 2 ההוכחות.
* כל דבר שיש לו מתירין (כגון טבל ומעשר שני והקדש וחדש) לא נתנו בהן חכמים שיעור, ותערובת שלו אפילו באלף לא מתבטלת, וכל דבר שאין לו מתירין (כגון תרומה ותרומת מעשר וחלה וערלה וכלאי הכרם) נתנו בהם חכמים שיעור (ב100 או ב200).

דף נח עמוד ב
* הגמרא (רבי אמי) הביאה הוכחה שלישית (שנשארה למסקנה) שאין הגידולים נמשכים אחר העיקר אלא אדרבה מבטלים אותו.
* ליטרא מעשר טבל שזרעה בקרקע והשביחה והרי היא כ10 ליטרין - חייבת במעשר ובשביעית, ומעשר עליה ממקום אחר לפי חשבון.
מספר צפיות: 2
דף נט עמוד א
* סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה חולין - תרקב.
* כל הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו מקטיר עליה - ולכן מצוה להישאל על הקונמות (ולכן נחשבים כדבר שיש לו מתירין).
* רב חסדא לא קיבל את דברי רבה בשם ר' יוחנן שאמר שליטרא בצלים שתיקנה וזרעה מתעשרת לפי כולה.

דף נט עמוד ב
* לדעת רשב"ג אין העיקר בטל לגידולים, אך לא קשה מכך על ר' יוחנן כי לדעת רשב"ג אין העיקר בטל אלא רק באופן שלא טרח לעשות מעשה בעיקר כדי לבטלו.
* ליטרא מעשר של טבל שזרעה, מכיון שהיא של איסור אינה בטלה בגידוליה הפטורים משום שביעית.
מספר צפיות: 2
דף ס עמוד א
* פרק שמיני עוסק ברובו בנדרים שנדר אדם לזמן מסויים.
* האומר "קונם יין שאני טועם היום" אינו אסור אלא עד שתחשך, ולדעת רבי ירמיה לכשתחשך צריך שאלה לחכם.
* האומר "קונם יין שאני טועם יום אחד" - אסור מיום ליום (24 שעות מרגע הנדר).

דף ס עמוד ב
* היום הראשון של ראש חודש (כאשר יש 2 ימים של ראש חודש) שהוא יום ה30 של החודש הקודם - מכונה בלשון בני אדם "ראש חודש" ומשוייך לחודש הבא.
* האומר "קונם יין שאני טועם יום" - הגמרא מתלבטת האם נחשב כמי שאומר "היום" או כמי שאומר "יום אחד" (הגמרא מביאה 2 נסיונות לענות על השאלה אך דוחה אותן).
מספר צפיות: 2
דף סא עמוד א
* הגמרא מתלבטת מה הדין של מי שאומר "קונם יין שאני טועם יובל זה" - האם נאסר גם בשנת ה50 או לא.
* רבי יהודה וחכמים נחלקו האם שנת היובל עולה למנין שנות השמיטה או לא.

דף סא עמוד ב
* למסקנת הסוגיה: כל שזמנו קבוע ואמר "עד לפני (אותו דבר)" - ר''מ אומר שאסור עד שיצא ורבי יוסי אומר שאסור רק עד שיגיע (ההיפך מגרסת המשנה שלנו).
* הנודר עד הקציר/הבציר/המסיק - אינו אסור אלא עד שיגיע (כי כל שאין זמנו קבוע בין אמר עד שיהא בין אמר עד שיגיע אינו אסור אלא עד שיגיע).
* הנודר מפירות הקיץ - אין אסור אלא בתאנים, רשב''ג אומר: ענבים בכלל תאנים.
מספר צפיות: 2
דף סב עמוד א
* כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם.
* רבי טרפון עשיר גדול היה.
* למוד מאהבה וסוף הכבוד לבוא.
* מותר לאדם להודיע שת"ח הוא במקום שאין מכירים אותו (כדי שלא יזלזלו בכבוד תורתו ויענשו - רא"ש).
* מה כהן נוטל בראש אף ת"ח נוטל בראש.

דף סב עמוד ב
* מותר לת"ח לומר שאינו נותן מיסים ואי אפשר לחייבו בזה.
* הכל לפי מקום נדרו, ולכן לדוגמא הנודר עד הקיץ בגליל וירד לעמקים, אע"פ שהגיע הקיץ בעמקים אסור עד שיגיע הקיץ בגליל.
1 2 3 4
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר