סקר
עם סיום מסכת עירובין






 
מספר צפיות: 5
דף מה עמוד א
* לדעת ר' יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: כל המפקיר בפני שלשה הוי הפקר בפני שנים לא הוי הפקר
* לדעת ר' יהושע בן לוי: מדין תורה אפילו בפני אחד ההפקר חל (ומה טעם אמרו בשלשה? כדי שיהא אחד זוכה ושנים מעידין).

דף מה עמוד ב
* הפרק החמישי מתחיל בתחילת העמוד וממשיך לדון בדיני מודר הנאה מחבירו.
* השותפין שנדרו הנאה זה מזה - אסורין ליכנס לחצר, ר''א בן יעקב אומר זה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו.
מספר צפיות: 3
דף מו עמוד א
* המשנה מבארת מה יהיה הדין במקרים הבאים: כאשר היה רק אחד מהשותפים מודר הנאה מחבירו // כאשר אדם מן השוק היה מודר הנאה מאחד מהשותפים // חפצים השייכים למדיר אלא שהם מושכרים לאדם אחר האם מותר המודר להנות מהם.
* למסקנת הגמרא מחלוקת חכמים ורבי אליעזר בן יעקב היא לא כאשר "הדירו זה את זה" אלא רק ב"נדרו" (=שכל אחד אסר על עצמו הנאת חבירו).

דף מו עמוד ב
* לדעת רב יוסף בשם זעירי מחלוקת חכמים ורבי אליעזר בן יעקב היא בחצר שאין בה כדי חלוקה, אבל בחצר שיש בה כדי חלוקה לדעת כולם אסור.
* רב הונא ור' אלעזר פסקו כרבי אליעזר בן יעקב (ששותפים המודרים הנאה זה מזה מותרים להיכנס לחצר המשותפת לשניהם).
מספר צפיות: 2
דף מז עמוד א
* האומר לחבירו "קונם לבית זה שאתה נכנס" ולאחר מכן מת או שמכרו לאחר -אסור, מכיון שאדם אוסר דבר שברשותו אף לכשייצא מרשותו.
* האומר "קונם פירות האלו עלי / קונם הן על פי / קונם הן לפי" - אסור אף בחילופיהן ובגידוליהן.

דף מז עמוד ב
* הגמרא ניסתה לפשוט פעמיים לקולא את שאלת רמי בר חמא (מהעמוד הקודם) "אמר קונם פירות האלו על פלוני מהו בחילופיהן", אך דחתה נסיונות אלו.
* המקדש אשה בפירות ערלה - אינה מקודשת, מכרן וקידש בדמיהן - הרי זו מקודשת.
מספר צפיות: 4
דף מח עמוד א
* אנשי גליל קנטרנין היו והיו נודרין הנאה זה מזה (ונגרם מכך מכשול שהיו עוברים על איסור נדר ע"י שהיו משתמשים בדברים של העיר) - עמדו אבותיהם וכתבו חלקיהן לנשיא.
* מ"מעשה בית חורון" לומדים שאם המדיר אינו מתכוון להקנות באמת לאדם אחר - אסור המודר ליהנות ממנו.
* אמרו חכמים כל מתנה שאינה שאם הקדישה תהא מקודשת אינה מתנה.

דף מח עמוד ב
* מעשה באחד שהיה לו בן שהיה גונב אניצי פשתן, ואסר האב בנדר על בנו שלא יהנה מנכסיו, אך אמר שבן זה יקנה כדי שאם יולד לו בן תלמיד חכם אז יוכל הנכד לזכות בחלק מהירושה - ונחלקו האמוראים אם הקנאה כזו, שאינה אלא על מנת שהמקבל יקנה לאדם אחר, חלה או לא (והגמרא ניסתה להוכיח מהמשנה שבעמוד א שלא).
מספר צפיות: 4
דף מט עמוד א
* במקומו של התנא של משנתנו לצלי קוראים צלי ולמבושל קוראים מבושל ולכן הנודר מן המבושל מותר בצלי, אך במקומו של ר' יאשיהו אפילו לצלי היו קוראים מבושל ולכן הנודר מן המבושל אסור בצלי.
* תוכו של דלעת יפה לאכול עם התרדין, ותוכן של זרעוני פשתן יפים לאכלן בכותח.

דף מט עמוד ב
* לא תרוק רוק בפני רבך (והרק לפני רבו חייב מיתה), אבל אם אכלת דלעת ודייסא ונזדמן לך הרוק בפיך פלוט בפני רבך וזרוק אותו לחוץ שיש בו סכנת נפשות שהן קשין לגופו של אדם כפתילה של אבר.
* גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה - ולכן רבי יהודה היה נוטל על כתפו קנקן (ורבי שמעון סל) ומוליכו עמו לבית המדרש כדי לשבת עליו.
* הגמרא מביאה 2 סיפורים המתארים את גודל עניותו של רבי יהודה.
מספר צפיות: 3
דף נ עמוד א
* מובא הסיפור המפורסם על נישואי רבי עקיבא ובתו של כלבא שבוע, ועל כך שרבי עקיבא הלך ללמוד זמן רב מחוץ לביתו (12 שנים ומיד 12 שנים נוספות).
* רבי עקיבא אמר לחכמים שדחו את אשתו שבאה לקבל את פניו: "הניחו לה שלי ושלכם שלה הוא".
* הגמרא מתארת 6 דברים שמהם נהיה רבי עקיבא עשיר.

דף נ עמוד ב
* בת קיסר אמרה לרבי יהושע בן חנניה: "תורה מפוארה בכלי מכוער (רא"ש: שהיה שחור)", והוא השיב לה שהתורה מתקיימת דוקא במי שדעתו שפלה, כמו יין שנשמר טוב בכלי חרס ולא בכלי כסף וזהב.
* אמר רבי: אבותינו אמרו נשינו טובה (=שראוה כבר אלא שעכשיו שכחוה), אנו אפילו בעינינו לא ראינו (לא ראינו מעולם טובה).
מספר צפיות: 3
דף נא עמוד א
* בר קפרא ביאר נוטריקון של "תועבה" זה: תועה אתה בה.
* בן אלעשה היה חתנו של רבי והיה עשיר גדול, ולא יכל לסבול את הזלזול שנהג בר קפרא ברבי בחתונת בנו של רבי, ויצא עם אשתו מהחתונה.
* בברייתא מבואר מה הדין כאשר נדר מן היורד לקדרה / מן היורד לאלפס / מן הנעשה בקדרה / מן הנעשה באלפס / מן היורד לתנור / מכל מעשה תנור.

דף נא עמוד ב
* במשנה מבואר מה הדין כאשר נדר מן הכבוש / מן השלוק / מן הצלי / מן המליח.
* במשנה מבואר מה הדין כאשר נדר ואמר כבוש/שלוק/צלי/מליח שאני טועם.
* הגמרא מסתפקת מה הדין כאשר אמר קונם דכביש/דשליק/ דצלי/ דמליח עלי.
* בנדרים הולכים אחר לשון בני אדם, ודרך בני אדם להשתמש בלשון "דג" לדגים גדולים, ובלשון "דגה" לדגים קטנים (בניגוד ללשון תורה).
מספר צפיות: 4
דף נב עמוד א
* הנודר מן הבשר - מותר ברוטב ובקיפה, ור' יהודה אוסר.
* הנודר מן היין - מותר בתבשיל שיש בו טעם יין, אמר קונם יין זה שאני טועם ונפל לתבשיל - אם יש בו בנותן טעם הרי זה אסור.

דף נב עמוד ב
* לדעת חכמים הנודר מן ה'חלב' מותר ב'קום' (מים היוצאים מן החלב) כי במקומם לא קראו ל'קום' 'חלב', אך ר' יוסי חולק, כי במקומו קראו ל'קום' 'קומא דחלבא'.
* הנודר מן הענבים - מותר ביין, מן הזיתים - מותר בשמן.
* אמר קונם זיתים וענבים אלו עלי - אסור בהם ובמשקה היוצא מהם (למסקנת הסוגיה).
* אמר קונם זיתים וענבים שאיני טועם - הגמרא מתלבטת אם אסור במשקה היוצא מהם (למסקנת הסוגיה).
מספר צפיות: 4
דף נג עמוד א
* כל שדרכו לאכול ודרך היוצא ממנו לאכול - נדר בו אסור אף ביוצא ממנו, נודר מיוצא ממנו אסור אף בו.
* למסקנת הגמרא: כל שאין דרכו לאכול ודרך היוצא ממנו לאכול - לדעת ת"ק אסור בו ומותר ביוצא ממנו, לדעת רבי יהודה בן בתירא אסור גם ביוצא ממנו, ולדעת חכמים אסור רק ביוצא ממנו.
* המשנה מפרטת (וביתר הרחבה הברייתא) מה דין הנודר מן היין / מן השמן / מן הדבש / מן החומץ / מן הכרישין / מן הירק.

דף נג עמוד ב
* יש מחלוקת תנאים אם מותר להביא לארץ ירק מחו"ל (מחשש שמא יש בהן מעפר חו"ל וטמא משום ספק מת).
* המשנה מפרטת מה דין הנודר מן הכרוב / מן האיספרגוס / מן הגריסין / מן המקפה / מן השום / מן העדשים / מן האשישים.
מספר צפיות: 2
דף נד עמוד א
* הנודר מן הירק מותר בדלועין ורבי עקיבא אוסר - שורש המחלוקת שלהם זה מה הדין כאשר השליח צריך לחזור ולהימלך במשלח אם להביאו, אם זה נחשב בכלל המין שאמר לו המשלח.
* בדיני מעילה: השליח שעשה שליחותו - בעל הבית מעל, לא עשה שליחותו - שליח מעל.

דף נד עמוד ב
* הנודר מן הבשר - יש מחלוקת תנאים אם מותר בראש וברגלים ובקנה ובכבד ובלב ובעופות.
* הקיז דם - לא יאכל: חלב, גבינה, ביצים, שחליים, עופות, בשר מליח.
* אכילת דגים מרפאת את העיניים, בסוף החולי של העיניים, אך בתחילת החולי מזיק לעיניים.
מספר צפיות: 5
דף נה עמוד א
* במשנה מפורט דין הנודר מן הדגן / מן התבואה.
* "וממדבר מתנה..." - כיון שעושה אדם את עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל תורה ניתנה לו במתנה, וכיון שניתנה לו במתנה נחלו אל, וכיון שנחלו אל עולה לגדולה, ואם הגביה עצמו הקב''ה משפילו, ולא עוד אלא ששוקעין אותו בקרקע, ואם חוזר בו הקב''ה מגביהו.

דף נה עמוד ב
* בברייתא מבואר דין הנודר מן פירות השנה / מגידולי שנה / מן פירות הארץ / גידולי קרקע עלי.
* במשנה ובברייתא מבואר דין הנודר מן הכסות / קונם צמר עולה עלי / הפשתן עולה עלי.
מספר צפיות: 3
דף נו עמוד א
* הנודר מן הבית - לדעת רבי מאיר מותר בעלייה וחכמים חולקים.
* בברייתא מובא שנגע צרעת שנראה בעלייה הבית טמא, ונחלקו האמוראים אם זה רק כדעת רבי מאיר או אף כדעת חכמים.
* הנודר מן המטה - נחלקו התנאים אם מותר בדרגש.
* עולא מבאר ש'דרגש' זה מיטה שעורכים אותה למזל ואין שום אדם ישן עליה ('ערסא דגדא').

דף נו עמוד ב
* רב תחליפא בר מערבא מבאר ש'דרגש' זה מיטה שהמצע שלה עשוי מעור ('ערסא דצלא').
* הנודר מן העיר מותר ליכנס לתחומה של עיר ואסור ליכנס לעיבורה (והגמרא לומדת זאת מפסוקים), אבל הנודר מן הבית אסור מן האגף ולפנים.
1 2 3 4
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר