דף טו עמוד א * הגמרא מקשה ממשנתנו על רב יהודה הסובר שהאומר "קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר" אל ישן היום שמא ישן למחר, ומביאה שני תירוצים. * האומר "שבועה שלא אישן שלשה ימים" - מלקין אותו (משום שבועת שוא) וישן לאלתר (אם ירצה). * דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור - אי אתה רשאי להתירם בפניהם (מדרבנן, והסמיכו על הפסוק: "לא יחל דברו"). דף טו עמוד ב * הגמרא (מסוף העמוד הקודם) ממשיכה להקשות על רב יהודה ממקורות נוספים, ומתרצת. * אשה האומרת לבעלה "קונם הנאת תשמישי עליך" - כופה אותה ומשמשתו, כי אינה יכולה לאסור זאת עליו כי היא משועבדת לו לכך (וכן הוא אליה). * אין מאכילים לו לאדם דבר האסור לו (ולכן אשה שאמרה לבעלה "קונם הנאת תשמישך עלי" - אסור).
דף טז עמוד א * האומר: "לקרבן לא אוכל לך" - רבי מאיר אוסר, והאומר: "לא לקרבן" - מותר. * במשנה נאמר שהאומר "הא שבועה שאוכל לך" - אסור, ואביי מפרש שלפעמים משמעות המילה "שאוכל" היא "שלא אוכל", ואילו רב אשי טוען שיש להגיה ולגרוס במשנה "שאי אוכל". * חומר בנדרים מבשבועות: שהנודר לא לקיים מצוה - נדרו חל, אך הנשבע שלא לקיים מצוה - אין השבועה חלה. דף טז עמוד ב * האומר "ישיבת סוכה עלי" - אסור לישב בסוכה, אך האומר "שבועה שלא אשב בסוכה" - לא חלה השבועה. * בגמרא מובאים שני מקורות לכך שאין נשבעים לעבור על המצוות (ואם נשבע וקיים את המצוה פטור) - מקור אחד מלמד שפטור במקרה זה מקרבן שבועה ומקור שני מלמד שאינו עובר במקרה זה על הלאו של לא יחל דברו.
דף יז עמוד א * "יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה". * אם אמר "הריני נזיר היום הריני נזיר למחר" - לדעת כולם: חלה נזירות על נזירות. * אם אמר "הריני נזיר היום הריני נזיר היום" - לדעת רב הונא: אין חלה נזירות על נזירות, ולדעת שמואל: כן חלה נזירות על נזירות. דף יז עמוד ב * לדעת רבה יוצא שסובר שהאומר "שבועה שלא אוכל תאנים" וחזר ואמר "שבועה שלא אוכל תאנים וענבים" - מיגו (מתוך) שחלה השבועה (השניה) על הענבים חלה גם על התאנים, ורב הונא חולק. * לאחר שהקושיה הראשונה (מסוף העמוד הקודם) על רב הונא נשארה בקושיה, הגמרא ממשיכה בעמוד זה להקשות שתי קושיות נוספות (ובעמוד הבא קושיה נוספת) על רב הונא, ומתרצת.
דף יח עמוד א * כוונת הברייתא, שאמרה ששבועה חמורה מנדר, היא שכתוב בשבועה "לא ינקה". * האומר "שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל" ואכל - אינו חייב מלקות אלא על השבועה הראשונה, אבל לדעת רבא: אם נשאל לחכם על השבועה הראשונה והחכם התירה הרי שהשבועה השניה חלה עליו. דף יח עמוד ב * "סתם נדרים להחמיר ופירושם להקל" (=נדר שיש בו שתי משמעויות, אחת להקל ואחת להחמיר, מפרשים את הלשון כמשמעות החמורה וחל הנדר, אא"כ פירש הנודר שכוונתו למשמעות שאינה מועילה לנדר, ואז דנים להקל). * במשנה במסכת טהרות נאמר ש"ספק נזירות להקל", ובניגוד למשנה שלנו שבה נאמר ש"סתם נדרים להחמיר", והגמרא מציעה לתלות מחלוקת זו במחלוקת התנאים רבי אליעזר וחכמים, אך דוחה הצעה זו בעמוד הבא, ומסיקה שזו מחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון.
דף יט עמוד א * ולד שהוא ספק בכור (בין בכור אדם בין בכור בהמה) - המוציא מחבירו עליו הראיה (אך מכל מקום ספק בכור בהמה אסור בגיזה ועבודה). * לדעת רבי אליעזר: אין טומאה למשקין כל עיקר. * "הריני נזיר אם יש בכרי הזה מאה כור" והלך ומצאו שנגנב או שאבד - רבי יהודה מתיר ורבי שמעון אוסר. דף יט עמוד ב * לדעת רבי יהודה (לפי רבא): בתרומה - אדם מכניס עצמו לספק, בנזיר - אין אדם מכניס עצמו לספק. * נזיר עולם ודאי - אם הכביד שערו עליו, מיקל משער ראשו ומספר ממנו קצת בדרך שינוי בתער ומביא שלוש בהמות לתגלחת נזירותו, מה שאין כן בספק נזיר עולם. * לדעת רבי יהודה משום רבי טרפון: "לא ניתנה נזירות אלא להפלאה" (אין הנזירות חלה אלא כשמקבלה בלי שום תנאי). * רבי אלעזר ברבי צדוק חולק על רבי יהודה הסובר שספק תרומה וחרמים להחמיר (ודעתו היא זו המופיעה בסיפא של משנתנו).
דף כ עמוד א * אל תהי רגיל בנדרים - שסופך למעול אפילו בשבועות, ואל תהי רגיל אצל עם הארץ - שסופו להאכילך טבלים, אל תהי רגיל אצל כהן עם הארץ - שסופו להאכילך תרומה, ואל תרבה שיחה עם האשה - שסופך לבוא לידי ניאוף. * כל הצופה בנשים - סופו בא לידי עבירה. * סימן יפה באדם שהוא ביישן, כי הבושה מביאה לידי יראת חטא. * כל אדם המתבייש - לא במהרה הוא חוטא, ומי שאין לו בושת פנים - בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני. דף כ עמוד ב * כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו - עושה (ושלא כדעת רבי יוחנן בן דהבאי). * "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם" - מכאן אמר רבי: אל ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר. * "וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי" - אמר רבי לוי: אלו בני תשע מדות (בני אימה, בני אנוסה, בני שנואה, בני נידוי, בני תמורה, בני מריבה, בני שכרות, בני גרושת הלב, בני ערבוביא, בני חצופה). * המשנה הראשונה בפרק שלישי, המתחיל בסוף עמוד זה, מונה ארבעה סוגי נדרים שהם מותרים.
דף כא עמוד א * במשנה בתחילת הפרק מובא שחכמים התירו נדרי זרוזין - ונחלקו האמוראים אם משנה זו היא כדעת רבי יהודה משום רבי טרפון או אף כדעת חכמים. * היה מפציר בחברו שיאכל אצלו, ואמר לו חברו: "קונם ביתך שאני נכנס טיפת צונן שאני טועם" - מותר להיכנס לביתו ולשתות הימנו צונן, שלא נתכוון אלא לאכילה ושתיה גמורה. דף כא עמוד ב * צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה. * האמוראים נחלקו אם "פותחין (להתיר נדרים) בחרטה" או לא. * לדעת רבה בר רב הונא (וכך דעת רבי ישמעאל ברבי יוסי): ניתן להתיר נדר דוקא על ידי חרטה ברורה.
דף כב עמוד א * מי שנודר - בית דין של מעלה מבקרין (בודקין) מעשיו. * כל הבוטה (הנודר) - ראוי לדוקרו. * הנודר - כאילו בנה במה, והמקיימו - כאילו מקריב עליו קרבן. * הנודר - אף על פי שמקיימו נקרא רשע. * כל הכועס - כל מיני גיהנום שולטים בו, ולא עוד אלא שהתחתוניות שולטות בו. דף כב עמוד ב * כל הכועס - אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו / משכח תלמודו ומוסיף טיפשות / בידוע שעוונותיו מרובים מזכויותיו. * אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמישה חומשי תורה וספר יהושע בלבד (שערכה של ארץ ישראל הוא). * רב נחמן פסק שפותחין בחרטה ונזקקין לא-להי ישראל (=נזקקין לכתחילה להתיר אפילו שבועה בשם).
דף כג עמוד א * אין פותחים להתיר נדר בדבר שנולד ונתחדש רק אחרי שנדר, אך "אפיקורי" שמצערים את החכמים לא נחשבים ל"נולד" כי זה דבר מצוי. * מעשה באדם אחד שהדיר את אשתו מלעלות לרגל, ועברה על דעתו ועלתה לרגל, ובא לפני רבי יוסי, אמר לו: ואילו היית יודע שעוברת על דעתך ועולה לרגל כלום הדרתה? אמר לו: לא, והתירו רבי יוסי. דף כג עמוד ב * לדעת רבי אליעזר בן יעקב: הרוצה שיאכל אצלו חברו ומסרב בו ומדירו - נדרי זרוזין הוא (שאינם חלים). * הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה - יעמוד בראש השנה ויאמר: "כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל", ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר (ונחלקו האמוראים בנוסח וביאור תנאי זה). * רבא אמר שהתנא סתם בכוונה ולא ביאר את עניין התרת הנדרים בראש השנה כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים.
דף כד עמוד א * לדעת רבי אליעזר בן יעקב הרוצה שיאכל אצלו חברו ומסרב בו ומדירו נדרי זרוזין הוא - והגמרא מביאה ארבע הוכחות לכך שחכמים חולקים עליו (ואת שלוש ההוכחות הראשונות הגמרא דוחה). * בברייתא מובא חידוש גדול יותר, שלדעת רבי אליעזר בן יעקב אף באופן כזה שהמזמין אסר על עצמו ליהנות מהמוזמן אם לא יתארח אצלו, אף על פי כן זה נחשב לנדרי זרוזין. דף כד עמוד ב * רב הונא ורב אדא בר אהבה פסקו כדעתו של רבי אליעזר בן יעקב (ולא כחכמים). * בתחילת הפרק שנינו שנדרי הבאי מותרים, והמשנה אצלנו מפרטת דוגמאות לנדרי הבאי. * בברייתא מובא ששבועות הבאי אסורות (וגרסת הר"ן: מותרות), והגמרא מבררת באיזה אופן מדובר.
דף כה עמוד א * הגמרא מבררת האם אדם שנשבע יכול לטעון שהוא נשבע כפי מחשבתו ולא כפי שאנו מבינים את דבריו. * שקולה מצות ציצית כנגד כל מצוות שבתורה. * חמורה עבודת כוכבים, שכל הכופר בה כאילו מודה בתורה כולה. * המוכר קורת בית הבד לחברו - המקח חל רק אם יש בקעים וחריצים בקורה. דף כה עמוד ב * בתחילת הפרק שנינו שנדרי שגגות מותרים, והמשנה אצלנו מפרטת דוגמאות לנדרי שגגות. * בברייתא מובא שגם שבועות שגגות מותרות. * בנוגע למחלוקת בית שמאי ובית הלל במשנה - לדעת רבה: כולם מסכימים שכולם אסורים במקרה שאמר "אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורין חוץ מאבא", ונחלקו במקרה שאמר "אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר".
דף כו עמוד א * בנוגע למחלוקת בית שמאי ובית הלל במשנה - לדעת רבא: כולם מסכימים שכולם מותרים במקרה שאמר "אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר", ונחלקו במקרה שאמר "אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורין חוץ מאבא". * כיצד אמר רבי עקיבא נדר שהותר מקצתו הותר כולו? - "קונם שאיני נהנה לכולכם": הותר אחד מהם הותרו כולם, "שאיני נהנה לא לזה ולזה": הותר הראשון הותרו כולם, הותר האחרון האחרון מותר וכולם אסורים. דף כו עמוד ב * הגמרא מקשה שלוש קושיות על שיטת רבא (אחד בעמוד א, אחד בעמוד ב, ואחד בעמוד הבא), ומתרצת. * הבצל - רע ללב, בצל כופרי - יפה ללב.
