דף נט עמוד א * כהן גדול שקידש את הקטנה ונעשתה בוגרת בהיותה ארוסה לו לפני שנשאה - רבי חייא בר יוסף מתלבט אם מותר לו לשאת אותה. * לכהן גדול אסור לשאת אלמנה - בין אלמנה מן האירוסין, בין אלמנה מן הנישואין. (ובגמרא מבואר המקור לדין זה). * יש מחלוקת תנאים אם לכהן גדול מותר להתחתן עם 'בוגרת' (כיון שכלו בתוליה), ואם אשה שנבעלה שלא כדרכה פסולה לכהן גדול. * לדעת רב: גם מי שנבעלה שלא כדרכה, אסורה לכהן גדול. (והגמרא בעמוד הבא מבארת למסקנה שרב דיבר בממאנת). דף נט עמוד ב * לדעת רבי אלעזר: פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות - עשאה זונה. * נבעלה לבהמה - כשרה לכהונה (כי 'אין זנות לבהמה'). * אסור לכהן גדול לשאת אנוסת עצמו ומפותת עצמו, ואם נשא - נשוי (ולדעת רב הונא בשם רב: חייב לגרשה).
דף ס עמוד א * כהן גדול שנשא אנוסת/מפותת חברו - לדעת רבי אליעזר בן יעקב: הולד שנולד להם הוא 'חלל', וכך פסק רב (לפי הלישנא הראשונה), וחכמים חולקים ולדעתם הולד כשר. (והגמרא מבררת את טעם המחלוקת). * אם בא כהן על אשתו נדה - אין הולד חלל. * יש מחלוקת אם מותר לכהן הדיוט להיטמא לאחותו שהיתה ארוסה ומתה. (והגמרא מבררת את טעם המחלוקת). * לדעת רבי שמעון: אסור לכהן הדיוט להיטמא לאחותו שהיתה מוכת עץ ומתה. דף ס עמוד ב * לדעת רבי שמעון בן יוחי: גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד כשירה לכהונה, וחכמים חולקים. * "וימצאו מיושבי יבש גלעד ארבע מאות נערה בתולה" - כיצד ידעו? אמר רב כהנא: הושיבום על פי חבית של יין, בעולה ריחה נודף, בתולה אין ריחה נודף.
דף סא עמוד א * לדעת רבי שמעון בר יוחאי: קברי עובדי כוכבים לא מטמאים באוהל. ("אתם קרויין אדם, ואין העובדי כוכבים קרויין אדם"). * אירס את האלמנה ונתמנה להיות כהן גדול - מותר לו לשאת אותה לאשה (ובברייתא מובא המקור לדין זה). * שלושה קבים של דינרים הכניסה לו מרתא בת בייתוס לינאי המלך עד שמינה את יהושע בן גמלא (בעלה) להיות כהן גדול. * כהן גדול שמת אחיו שהיה מאורס או נשוי - מותר לכהן הגדול לחלוץ לאלמנת אחיו אך לא לייבם. (ובגמרא מבואר המקור לדין זה). * נחלקו התנאים אם מותר לשאת אילונית. דף סא עמוד ב * לדעת רבי אליעזר אסור לכהן לשאת את הקטנה - בגמרא מובאות חמש דעות כיצד לבאר את דבריו ואת טעמו. * בברייתא מובאות שש דעות חלוקות מי היא שהתורה כינתה אותה "זונה". * "לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים" - לדעת בית שמאי: הכוונה היא לשני זכרים, ולדעת בית הלל: הכוונה היא לזכר ונקבה. (והגמרא מבררת את טעמיהם). * לדעת שמואל: אע"פ שיש לו לאדם כמה בנים, אסור לעמוד בלא אשה, שנאמר "לא טוב היות האדם לבדו".
דף סב עמוד א * שלושה דברים (מפורטים בגמרא) עשה משה מדעתו, והסכימה דעתו לדעת המקום. * בברייתא מובא שרבי נתן סובר שלדעת בית שמאי לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו שני זכרים ושתי נקבות, ובברייתא נוספת מובא שרבי נתן סובר שלדעת בית הלל החובה היא או זכר או נקבה. * היו לו בנים בהיותו עובד כוכבים ונתגייר - נחלקו האמוראים אם קיים בכך מצות פרו ורבו או לא. * היו לו בנים ומתו - נחלקו האמוראים אם קיים בכך מצות פרו ורבו או לא. * אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף. דף סב עמוד ב * בני בנים הרי הם כבנים. (והגמרא מבררת את המקור לכך). * רבי יהושע חולק על המשנה (שבדף הקודם) וסובר שאף שכבר קיים מצות פריה ורביה יש לו חיוב ללדת ילדים נוספים. * למד תורה בילדותו - ילמד תורה בזקנותו, היו לו תלמידים בילדותו - יהיו לו תלמידים בזקנותו. * שתים עשרה אלף זוגות תלמידים היו לו לרבי עקיבא, וכולן מתו בפרק אחד (מפסח ועד עצרת) מפני שלא נהגו כבוד זה לזה. * כל אדם שאין לו אשה - שרוי בלא שמחה, ברכה וטובה / בלא תורה וחומה / בלא שלום. * כל היודע באשתו שהיא יראת שמים ואינו פוקדה - נקרא חוטא. * חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך. * האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפירקן - עליו הכתוב אומר "וידעת כי שלום אהלך".
דף סג עמוד א * בעמוד זה מובאות כמה מימרות של רבי אלעזר. * כל אדם שאין לו אשה - אינו אדם; כל אדם שאין לו קרקע - אינו אדם. * "אעשה לו עזר כנגדו" - זכה עוזרתו, לא זכה כנגדו. * הגמרא מביאה כמה מימרות על כך שעבודת הקרקע היא עבודה פחותה. * כל העוסק בבנין - מתמסכן (נעשה עני ומסכן). * אם תרצה לקנות קרקע - אל תמתין בדבר, אך לעומת זאת, לפני שתישא אשה - תבדוק במתינות אם מעשיה טובים. * "נחית דרגא נסיב איתתא" - רד מדרגה אחת ממדרגתך ושא אשה, היינו: תישא אשה שהיא פחותה ממך (לא תקח אשה חשובה ממך שמא לא תתקבל עליה). * אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל (ליראם כדי שיחזרו בתשובה). דף סג עמוד ב * דיינו שמגדלות (הנשים) בנינו ומצילות אותנו מן החטא. * אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה. * כיון שנשא אדם אשה - עוונותיו מתפקקין (נסתמין). * בארץ ישראל כאשר אדם נשא אשה היו שואלים אותו: מצא או מוצא? * אשה רעה מצוה לגרשה. * קשה אשה רעה כיום סגריר. * כתוב בספר בן סירא: אשה טובה - מתנה טובה, אשה רעה - צרעת לבעלה, אשה יפה - אשרי בעלה מספר ימיו כפלים. * בן עזאי לא נשא אשה ותירץ זאת כך: "מה אעשה שנפשי חשקה בתורה, אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים". * כל מי שאין עוסק בפריה ורביה - כאילו שופך דמים / ממעט הדמות (צלם אלוהים).
דף סד עמוד א * מי שלא עוסק בפריה ורביה - חייב מיתה / גורם לשכינה שתסתלק מישראל. * נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - אינו רשאי לבטל (אלא או יגרשנה או ישא אחרת עמה), והגמרא מבררת את המקור לכך. * אם חלה הוא או שחלתה היא או שהיו שניהם חבושים בבית האסורים - אין עולין לו מן המנין של העשר שנים. * אברהם ויצחק היו עקורים. * אינה דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע. * מפני מה היו אבותינו עקורים? - מפני שהקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים. * תפילתן של צדיקים מהפכת מידותיו של הקב"ה ממידת רגזנות למדת רחמנות (ולכן נמשלה תפילתן של צדיקים כעתר שמהפך את התבואה ממקום למקום). * אברהם ושרה טומטמין היו. דף סד עמוד ב * שרה אמנו אילונית היתה. * בראש השנה נפקדו שרה רחל וחנה. * כמה אמוראים ושישים אנשים נעשו עקרים מחמת שיעורו של רב הונא - שהיה מאריך בשיעורו וכשהוצרכו למי רגלים העמידו עצמם שלא לצאת באמצע השיעור ולכן נעשו עקרים. * רבי ורשב"ג נחלקו האם אחרי פעמיים או אחרי שלוש פעמים נחשב דבר מסויים החוזר על עצמו ל'חזקה' (ורב יוסף פסק שבנישואין ומלקויות הלכה כרבי [פעמיים] ובווסתות ושור המועד הלכה כרבן שמעון בן גמליאל [שלוש פעמים]).
דף סה עמוד א * ניסת לראשון ולא היו לה בנים, לשני ולא היו לה בנים, לשלישי לא תנשא אלא למי שיש לו בנים, אך אם נישאת למי שאין לו בנים תצא בלא כתובה. * במקרה הנ"ל - אם נשארה נשואה לשלישי לעשר שנים ולא נולדו לה בנים, בעליה הראשונים לא יכולים לתבוע ממנה את הכתובה בחזרה. * במקרה הנ"ל - אם אח"כ נישאת לרביעי ונולדו לה בנים, לא יכולה לשוב ולתבוע כתובה מבעלה השלישי, כי יתכן שמקודם היתה עקרה (ולא היתה זכאית לכתובה) ורק עכשיו הבריאה. * לדעת רבא: מותר לאדם לשאת כמה נשים, אך בתנאי שיש לו אפשרות לזון את כולן. דף סה עמוד ב * האיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה (והגמרא מבררת את המקור לכך), ורבי יוחנן בן ברוקה חולק וסובר שגם האשה מצווה (ונחלקו בגמרא כמי ההלכה). * כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה/חובה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע. * מותר/מצוה לו לאדם לשנות בדיבורו בדבר שעל ידו ישרור השלום. * גדול השלום שאף הקב"ה שינה (את האמת) בו (בעבורו). * מצינו שמחמת טענה שטוענת האשה שהיא רוצה שיהיה לה בן כדי שיהיה מי שישמש אותה בזקנותה הבעל חייב ליתן לה כתובה.
דף סו עמוד א * פרק שביעי, המתחיל בעמוד זה, דן בעניין איסור אכילת תרומה מחמת נישואים פסולים. * אלמנה שנישאת לכהן גדול וגרושה או חלוצה שנישאה לכהן הדיוט - הגמרא מביאה שלוש דעות המבארות מדוע עבדי מלוג שהכניסה לו לא אוכלים בתרומה. * אשת/עבד כהן - אוכלים בתרומה; ואם הם קנו עבדים - גם הם אוכלים בתרומה. * נכסי צאן ברזל ששמה אשה לבעלה בכתובתה (כשנישאו) והיו בהן כלים ודבר המסויים, וכשגירשה ובאה ליטול כתובתה היא אומרת "כלי אני נוטלת" והוא אומר "דמים אני נותן" - נחלקו רב יהודה ורבי אמי מה הדין. (והגמרא מבארת את טעמיהם). דף סו עמוד ב * ישראל ששכר פרה מכהן - רשאי להאכילה כרשיני תרומה, כהן ששכר פרה מישראל - לא רשאי להאכילה כרשיני תרומה [אך אם שמו את הפרה כמה היא שוה - הדין הפוך]. * הגמרא מביאה ברייתות המסייעות לשיטות האמוראים החולקות (במקרה שהוזכר לעיל בסוף עמוד א), ורב נחמן פוסק שהלכה כרב יהודה שהדין עם האשה. (אך מודה רב יהודה שכל זמן שלא גבתה האשה את הנכסי צאן ברזל הם של הבעל).
דף סז עמוד א * לדעת רבי יוסי: בת ישראל שניסת לכהן ומת והניחה מעוברת - לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר. * טעמו של רבי יוסי - לדעת רבה: "עובר במעי זרה זר הוא", לדעת רב יוסף (והגמרא מקשה על דעתו): "ילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל". * לדעת שמואל: חכמים חולקים על רבי יוסי - ועבדיה כן אוכלים בתרומה. (ושמואל עצמו סובר להלכה כדעת רבי יוסי). דף סז עמוד ב * הגמרא מבארת את הדעות השונות שבברייתא המובאת בסוף העמוד הקודם. * יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהם - בית דין מעמידין להם אפוטרופוס ובורר להם חלק יפה, וכאשר היתומים גדלו - נחלקו האמוראים אם יכולים למחות ולבטל את מה שעשה האפוטרופוס. * העובר והיבם והאירוסין והחרש ובן תשע שנים ויום אחד - אם האשה היא בת כהן שנשאת לישראל ומת בעלה, הרי אלו פוסלים את האשה מלאכול בתרומת בית אביה, ואם האשה היא בת ישראל שנישאת לכהן ומת בעלה, הרי אלו לא מאכילים אותה בתרומה.
דף סח עמוד א * יבם בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו - קונה אותה (מהתורה). * לדעת ת"ק: בן תשע שנים ויום אחד, גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי נתין חלל וממזר, שבאו על כהנת לויה וישראלית - פסלוה. דף סח עמוד ב * הסוגיה (מסוף העמוד הקודם) עוסקת באריכות במציאת מקור לדין שביאת פסול פוסלת כהנת באכילת תרומה ולויה וישראלית לינשא לכהונה. * בת כהן שנישאת לישראל ונתאלמנה או נתגרשה ואין לה ולד - כשהיא חוזרת לבית אביה, הדין הוא שחוזרת רק לאכילת תרומה, אך אינה חוזרת לאכול חזה ושוק של שלמים (כמו שהיתה אוכלת קודם שנישאת לישראל).
דף סט עמוד א * מחזיר גרושתו משנשאת לאחר - לא נפסלה מתרומה. * ת"ק ורבי יוסי נחלקו לגבי הדורות השניים של גרים מצרים ואדומים אם הם פוסלים אשה בביאתם. * רבי יוסי ורבן שמעון בן גמליאל נחלקו אם גר עמוני וגר מואבי פוסלים אשה בביאתם. דף סט עמוד ב * שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו - נשותיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום, כי הקידושין שלהם לא תופסים כלל. * כשאשה נאנסה או נתפתתה - לא חוששים שמא נתעברה. * הבא על ארוסתו בבית חמיו והתעברה הארוסה וילדה - לדעת רב: הולד ממזר, ולדעת שמואל: הולד שתוקי (ספק ממזר) [כך לפי הלישנא הראשונה, אך בלישנא השניה מבואר שלדעת כולם הולד כשר והמחלוקת היא במקרה שהארוסה התעברה ולא ידוע ממי נתעברה].
דף ע עמוד א * הגמרא מביאה את המקור לכך ש"ממזר פוסל ומאכיל". * המשנה הראשונה בפרק שמיני (פרק "הערל"), המתחיל בעמוד זה, ממשיכה לדון בענייני אכילת תרומה. * כהן ערל לא רשאי לאכול תרומה (ונחלקו רבי אליעזר ורבי עקיבא מה המקור לדין זה: גזירה שוה מפסח, או מריבוי הכתוב "איש איש"), וגם כהן טמא לא רשאי לאכול תרומה - אך נשיהם ועבדיהם רשאים לאכול תרומה. * פצוע דכא וכרות שפכה - הם ועבדיהם רשאים לאכול תרומה, ונשיהם לא (אא"כ לא ידעה משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה). דף ע עמוד ב * לדעת רבי אליעזר: גזירה שוה מופנה מצד אחד - למדין ומשיבין. * אונן - אסור בקרבן פסח, ומותר (אם הוא כהן) בתרומה. (והגמרא מבארת את המקור לכך). * מילת זכריו ועבדיו (החובה למול אותם) - מעכבת בקרבן פסח, אך לא מעכבת (אם הוא כהן) בתרומה. (והגמרא מבארת את המקור לכך).
