סקר
לקראת סיום מסכת עירובין






 
מספר צפיות: 3
דף ח עמוד א
* לדעת ב"ה ניתן להביא שלמי חגיגה ממעשר שני המצורף לחולין (ונחלקו האמוראים אם הכוונה לצירוף מעות או בהמות).
* עבור שלמי שמחה יוצאים ידי חובה גם בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה, והכהנים אף בחלק שמקבלים מהקרבנות.

דף ח עמוד ב
* אין נושאין נשים במועד שנאמר 'ושמחת בחגך' ולא באשתך.
* אם לא הקריב ביו"ט ראשון את כל הבהמות שהפריש במפורש (ולא בסתם) לקרבן חגיגה - יקריב למחרת.
מספר צפיות: 7
דף ט עמוד א
* לקרבן חגיגה שאמורים להקריב ביו"ט ראשון של חג - יש תשלומין (למי שלא הקריב) בכל ימי החג.
* האמוראים נחלקו אם התשלומין הם תשלומין ליום הראשון או תשלומין זה לזה (והנפק"מ היא במי שהיה חיגר ביום הראשון והבריא למחרת).

דף ט עמוד ב
* מעוות לא יוכל לתקון - זה שביטל ק''ש/תפילה של שחרית/ערבית.
* חסרון לא יוכל להימנות - זה שנמנו חביריו לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהן.
* אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד.
* חזר הקב''ה על כל מדות טובות ליתן לישראל ולא מצא אלא עניות.
מספר צפיות: 10
דף י עמוד א
* במשנה נאמר ש'היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמכו', אך בגמרא מובאים 5 חכמים שחולקים וסוברים ש'יש להם על מה שיסמכו'.
* לדעת רב - מצוה שיהא אדם נשבע לקיים מצוה, כדי שימהר ויזדרז לקיימה.
* כוונת המשנה שדיני שבת הם כ'הררים התלויים בשערה' נאמרה בנוגע לכך שהחופר גומא בשבת ואין צריך אלא לעפרה פטור עליה.

דף י עמוד ב
* כוונת המשנה שחגיגות הם 'כהררים התלויים בשערה' נאמרה בנוגע לכך שכוונת הפסוק "וחגותם וכו'" מתייחס לקרבן חגיגה ולא לשמחה וחגיגה.
* בסוגיה מובאים 4 אפשרויות (ורק אפשרות מספר 2 נשארה למסקנה) להבנת המקרה שאליו התכוונה המשנה באומרה שמעילות הם 'כהררים התלויים בשערה'.
מספר צפיות: 10
דף יא עמוד א
* בברייתא מובא ש'נגעים - מקרא מרובה והלכות מועטות, אהלות - מקרא מועט והלכות מרובות'.
* במשנה נאמר ש'הדינין והעבודות הטהרות והטמאות ועריות יש להן על מה שיסמכו' - והגמרא מבארת בנוגע לאלו מקרים ספציפיים זה נאמר, כי הרי כל הנושאים הללו כתובים במפורש בתורה.

דף יא עמוד ב
* בגמרא מבואר שכוונת המשנה היא שאין דורשין בעריות לשלשה ולא במעשה בראשית לשנים ולא במרכבה ליחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו.
* גזל ועריות - נפשו של אדם מחמדתן ומתאוה להם.
מספר צפיות: 3
דף יב עמוד א
* 10 דברים נבראו ביום ראשון: שמים וארץ, תהו ובהו, אור וחשך, רוח ומים, מדת יום ומדת לילה.
* אור שברא הקב''ה ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו כיון שנסתכל הקב''ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהן (וגנזו לצדיקים לעתיד לבא).
* ב10 דברים נברא העולם: בחכמה ובתבונה ובדעת ובכח ובגערה ובגבורה בצדק ובמשפט בחסד וברחמים.
* ב''ש: שמים נבראו תחלה, ב''ה: ארץ נבראת תחלה, חכמים: זה וזה כאחת נבראו.

דף יב עמוד ב
* לדעת ריש לקיש יש 7 רקיעים (וילון רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות) - והתפקיד של כל אחד מהם מפורט בגמרא.
* כל העוסק בתורה בלילה הקב''ה מושך עליו חוט של חסד ביום.
* כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין אותו גחלי רתמים.
מספר צפיות: 9
דף יג עמוד א
* "כתוב בספר בן סירא: במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור, במה שהורשית התבונן אין לך עסק בנסתרות".
* אין מוסרין סתרי תורה אלא למי שיש בו 5 דברים: שר חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש.
* אין מוסרין דברי תורה לעובד כוכבים.
* זכור אותו האיש לטוב וחנניה בן חזקיה שמו אלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל שהיו דבריו סותרין (לכאורה) דברי תורה.

דף יג עמוד ב
* כל שראה יחזקאל ראה ישעיה - למה יחזקאל דומה לבן כפר שראה את המלך ולמה ישעיה דומה לבן כרך שראה את המלך (כי בן כרך הרואה את המלך אינו נבהל ואינו תמה ואינו חש לספר).
* מלך שבחיות ארי מלך שבבהמות שור מלך שבעופות נשר ואדם מתגאה עליהן והקב''ה מתגאה על כולן ועל כל העולם כולו.
* בזמן שאין בהמ''ק קיים - כביכול נתמעטה פמליא של מעלה.
מספר צפיות: 5
דף יד עמוד א
* לדעת ר' יונתן - כל דיבור ודיבור שיוצא מפי הקב"ה נברא ממנו מלאך אחד.
* 18 קללות קילל ישעיה את ישראל (כלומר: נתנבא עליהן 18 פורעניות) ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם המקרא הזה: "ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד".
* אפילו בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו מהם בעלי אמנה (אנשים דוברי אמת) [-בדברי תורה, אך לא במשא ומתן].

דף יד עמוד ב
* מסופר על ר' אלעזר בן ערך שדרש במעשה מרכבה וירדה אש מן השמים וסיבבה כל האילנות שבשדה.
* מסופר על ר' יהושע שדרש במעשה מרכבה ונתקשרו שמים בעבים ונראה כמין קשת בענן והיו מלאכי השרת מתקבצין ובאין לשמוע.
* 4 נכנסו בפרדס: בן עזאי הציץ ומת, בן זומא הציץ ונפגע, אחר קיצץ בנטיעות, רבי עקיבא יצא בשלום.
מספר צפיות: 7
דף טו עמוד א
* "אחר קיצץ בנטיעות" – הגמרא מספרת כיצד זה קרה, ומספרת באריכות אודותיו בתקופה שלאחר מכן ועד לאחר מותו.
* יצתה בת קול ואמרה שובו בנים שובבים חוץ מ"אחר".
* דברי תורה קשין לקנותן ככלי זהב וכלי פז ונוחין לאבדן ככלי זכוכית.
* מה כלי זהב וכלי זכוכית אע"פ שנשברו יש להם תקנה אף ת"ח אע"פ שסרח יש לו תקנה.

דף טו עמוד ב
* אם דומה הרב למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו, ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו (אך גדול היודע ליזהר שלא ילמד ממעשיו - רשאי).
* ת"ח אע"פ שסרח - אין תורתו נמאסת.
* ר' מאיר למד מ"אחר" כי 'רמון מצא – תוכו אכל קליפתו זרק'.
* אמרו עליו על "אחר" בשעה שהיה עומד מבית המדרש הרבה ספרי מינין נושרין מחיקו.
מספר צפיות: 3
דף טז עמוד א
* כל העובר עבירה בסתר כאילו דוחק רגלי שכינה (אם יכול לכוף את יצרו).
* המסתכל בג' דברים עיניו כהות: בקשת ובנשיא ובכהנים.
* במשנה מובאת המחלוקת הראשונה שהיתה בחכמי ישראל - האם מותר או אסור לסמוך על הבהמה ביו"ט.

דף טז עמוד ב
* לדעת חכמים: יהודה בן טבאי היה אב ב''ד ושמעון בן שטח היה נשיא, ור' מאיר סובר הפוך.
* "יצא מנחם" (כך מובא במשנה) - להיכן יצא? אביי: יצא לתרבות רעה, רבא: יצא לעבודת המלך.
* לעולם אל תהא שבות קלה בעיניך שהרי סמיכה אינה אלא משום שבות ונחלקו בה גדולי הדור.
מספר צפיות: 7
דף יז עמוד א
* ביו"ט - לדעת ב"ש מביאין שלמים ואין סומכין עליהם אבל לא עולות, ולדעת ב"ה מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהם.
* לדעת ר' אושעיא - המקור לכך שלעצרת יש תשלומין כל שבעה - הוא מהיקש בפסוק לחג המצות ("בחג המצות ובחג השבועות").
* שמיני עצרת - רגל בפני עצמו לענין פז''ר קש''ב (פייס, זמן, רגל, קרבן, שירה, ברכה), אך לא לענין תשלומין (לענין תשלומין הוא תשלומין ליו"ט ראשון).

דף יז עמוד ב
* הגמרא מקשה מ-3 מקורות שמהם משמע שלעצרת אין תשלומין כל שבעה, ומתרצת את הקושיות.
* לדעת ר"א בן יעקב - המקור לכך שלעצרת יש תשלומין כל שבעה - הוא מלימוד מהפסוק "וקראתם... ובקצרכם..." [והגמרא מבארת שיש צורך גם במקור שלו וגם במקור של ר' אושעיא שבעמוד א].
מספר צפיות: 2
דף יח עמוד א
* הגמרא מדייקת שלדעת ריש לקיש ור' יוחנן - חוה"מ אסור בעשיית מלאכה.
* מובאים 5 מקורות (בברייתות) לכך שחוה"מ אסור בעשיית מלאכה.
* הכתוב מסר לחכמים לקבוע אי זהו יו''ט (ע"פ קידוש הראייה) ואסור בכל מלאכה ואי זהו חולו של מועד שאינו אסור בכל מלאכה, ועל חולו של מועד יגידו לך אי זו מלאכה אסורה (=דבר שאינו אבד) ואיזו מלאכה מותרת (=דבר האבד).

דף יח עמוד ב
* מעמוד זה ועד סוף המסכת מובאים דיני טומאה וטהרה, והסיבה שהם מובאים כאן זה בגלל שבהמשך יובא הדין שעמי הארץ חשובין טהורים ברגל ולא בשאר ימות השנה.
* במשנה נאמר שיש ליטול ידים לפני אכילת חולין ומעשר, אך בברייתא משמע שלא צריך - והגמרא דנה כיצד ליישב סתירה זו.
* כל הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח.
מספר צפיות: 10
דף יט עמוד א
* טבילה לחולין - לא צריכה כוונה של הטובל לשם כך. [רבה הקשה על כך פעמיים (מהמשנה) ורב נחמן תירץ]
* לדעת ר"א - טבל ויצא ועלה מן המים מחזיק עצמו בטבילה שטבל כבר לכל מה שירצה.
* מקוה שיש בו בדיוק 40 סאה וטבל בו אדם אחד - לדעת חכמים המקוה כעת חסר ולא כשר לטבילה, לדעת ר' יהודה אם רגלי הראשון נוגעות במקוה אז המקוה עדיין כשר [ונחלקו בגמ' אם מחלוקת זו היא ב'מעלות דרבנן' (טבילה מדרבנן) או ב'מטומאה לטהרה' (טבילה מדאורייתא)].

דף יט עמוד ב
* למסקנת הגמרא לדעת ר' יהודה אומרים רק 'גוד אחית' ולא גם 'גוד אסיק'.
* נחלקו האמוראים אם הסיפא של משנתנו היא כר' מאיר שלא מבדיל בין חולין למעשר או כחכמים שכן מבדילים.
* רב מרי דייק מהמשנה ש'חולין שנעשו על טהרת הקודש כקודש דמו'.
1 2
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר