סקר
לקראת סיום מסכת עירובין






 
מספר צפיות: 3
דף טז עמוד א
* כל העובר עבירה בסתר כאילו דוחק רגלי שכינה (אם יכול לכוף את יצרו).
* המסתכל בג' דברים עיניו כהות: בקשת ובנשיא ובכהנים.
* במשנה מובאת המחלוקת הראשונה שהיתה בחכמי ישראל - האם מותר או אסור לסמוך על הבהמה ביו"ט.

דף טז עמוד ב
* לדעת חכמים: יהודה בן טבאי היה אב ב''ד ושמעון בן שטח היה נשיא, ור' מאיר סובר הפוך.
* "יצא מנחם" (כך מובא במשנה) - להיכן יצא? אביי: יצא לתרבות רעה, רבא: יצא לעבודת המלך.
* לעולם אל תהא שבות קלה בעיניך שהרי סמיכה אינה אלא משום שבות ונחלקו בה גדולי הדור.
מספר צפיות: 7
דף יז עמוד א
* ביו"ט - לדעת ב"ש מביאין שלמים ואין סומכין עליהם אבל לא עולות, ולדעת ב"ה מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהם.
* לדעת ר' אושעיא - המקור לכך שלעצרת יש תשלומין כל שבעה - הוא מהיקש בפסוק לחג המצות ("בחג המצות ובחג השבועות").
* שמיני עצרת - רגל בפני עצמו לענין פז''ר קש''ב (פייס, זמן, רגל, קרבן, שירה, ברכה), אך לא לענין תשלומין (לענין תשלומין הוא תשלומין ליו"ט ראשון).

דף יז עמוד ב
* הגמרא מקשה מ-3 מקורות שמהם משמע שלעצרת אין תשלומין כל שבעה, ומתרצת את הקושיות.
* לדעת ר"א בן יעקב - המקור לכך שלעצרת יש תשלומין כל שבעה - הוא מלימוד מהפסוק "וקראתם... ובקצרכם..." [והגמרא מבארת שיש צורך גם במקור שלו וגם במקור של ר' אושעיא שבעמוד א].
מספר צפיות: 2
דף יח עמוד א
* הגמרא מדייקת שלדעת ריש לקיש ור' יוחנן - חוה"מ אסור בעשיית מלאכה.
* מובאים 5 מקורות (בברייתות) לכך שחוה"מ אסור בעשיית מלאכה.
* הכתוב מסר לחכמים לקבוע אי זהו יו''ט (ע"פ קידוש הראייה) ואסור בכל מלאכה ואי זהו חולו של מועד שאינו אסור בכל מלאכה, ועל חולו של מועד יגידו לך אי זו מלאכה אסורה (=דבר שאינו אבד) ואיזו מלאכה מותרת (=דבר האבד).

דף יח עמוד ב
* מעמוד זה ועד סוף המסכת מובאים דיני טומאה וטהרה, והסיבה שהם מובאים כאן זה בגלל שבהמשך יובא הדין שעמי הארץ חשובין טהורים ברגל ולא בשאר ימות השנה.
* במשנה נאמר שיש ליטול ידים לפני אכילת חולין ומעשר, אך בברייתא משמע שלא צריך - והגמרא דנה כיצד ליישב סתירה זו.
* כל הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח.
מספר צפיות: 10
דף יט עמוד א
* טבילה לחולין - לא צריכה כוונה של הטובל לשם כך. [רבה הקשה על כך פעמיים (מהמשנה) ורב נחמן תירץ]
* לדעת ר"א - טבל ויצא ועלה מן המים מחזיק עצמו בטבילה שטבל כבר לכל מה שירצה.
* מקוה שיש בו בדיוק 40 סאה וטבל בו אדם אחד - לדעת חכמים המקוה כעת חסר ולא כשר לטבילה, לדעת ר' יהודה אם רגלי הראשון נוגעות במקוה אז המקוה עדיין כשר [ונחלקו בגמ' אם מחלוקת זו היא ב'מעלות דרבנן' (טבילה מדרבנן) או ב'מטומאה לטהרה' (טבילה מדאורייתא)].

דף יט עמוד ב
* למסקנת הגמרא לדעת ר' יהודה אומרים רק 'גוד אחית' ולא גם 'גוד אסיק'.
* נחלקו האמוראים אם הסיפא של משנתנו היא כר' מאיר שלא מבדיל בין חולין למעשר או כחכמים שכן מבדילים.
* רב מרי דייק מהמשנה ש'חולין שנעשו על טהרת הקודש כקודש דמו'.
מספר צפיות: 4
דף כ עמוד א
* נפלה מעפרתו (סודר) הימנו אמר לחבירו תנה לי ונתנה לו - טמאה.
* נתחלפו לו כלים של שבת בכלים של חול ולבשן - נטמאו.
* מעשה בשתי נשים חבירות שנתחלפו להן כליהן בבית המרחץ ובא מעשה לפני ר''ע וטימאן.
* אמר רבי ישמעאל כמה גדולים דברי חכמים שהיו אומרים בלבו לשומרו טהור אין בלבו לשומרו טמא.
* חזקה אין אדם משמר מה שביד חברו.

דף כ עמוד ב
* היום מתחילים ללמוד את פרק 'חומר בקודש' (פרק שלישי ואחרון במסכת חגיגה) העוסק כולו בדיני טומאה וטהרה.
* המשנה מונה 11 חומרות שיש בקודש בהשוואה לתרומה.
מספר צפיות: 3
דף כא עמוד א
* בקודש (בניגוד לתרומה) לא מטבילים כלים בתוך כלים - לדעת ר' אילא הטעם הוא בגלל חשש חציצה.
* בקודש אם יש בגד טמא ובא להטבילו - אם קשור הוא יש להתיר את הקשר ורק אח"כ יטביל (כי דומה לחציצה).
* מבואר בגמרא מדוע לדעת ר' אילא המשנה היתה צריכה לציין את 2 הדינים הללו למרות ששניהם נובעים מאותו חשש (חשש חציצה).

דף כא עמוד ב
* לדעת ר' אילא יש במשנה 10 מעלות (ולא 11 - כי כאמור לעיל, לדעתו 2 דינים במשנה נובעים מאותו חשש, מחשש חציצה).
* 5 המעלות הראשונות רלוונטיות גם לחולין שנעשו על טהרת הקדש (כי יש בהן 'דררא דטומאה מדאורייתא' ולכן גזרו חכמים גם בהם), ו-5 המעלות האחרונות רלוונטיות רק לקודש ממש.
* בקודש לא מטבילים כלים בתוך כלים - לדעת רבא הטעם הוא כדי שלא יטביל מחטין וצינורות בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד.
מספר צפיות: 2
דף כב עמוד א
* רבא סובר כדעת רב נחמן שיש במשנה 11 מעלות [ולדעתו 6 המעלות הראשונות רלוונטיות גם לחולין שנעשו על טהרת הקדש, ו-5 המעלות האחרונות רלוונטיות רק לקודש ממש].
* סל וגרגותני שמילאן כלים והטבילן - יש מחלוקת אם הכלים טהורין לקודש (אך כולם מסכימים שטהורין לתרומה).
* לדעת ר' יוסי מקבלים עדות מעמי ארצות, בגלל חשש איבה.

דף כב עמוד ב
* ר' יהושע תמה על דעתם של ב"ש (שסוברים שכלי חרס המוקף צמיד פתיל מציל מטומאה רק אוכל ומשקה וכלי חרס אך לא שאר כלים) ואמר: "בושני מדבריכם ב"ש...".
* לאחר שנודע לו טעמן של ב"ש - מיד הלך ר' יהושע ונשתטח על קברי ב''ש אמר נעניתי לכם עצמות ב''ש ומה סתומות שלכם כך מפורשות על אחת כמה וכמה אמרו כל ימיו הושחרו שיניו מפני תעניותיו.
* נאמן עם הארץ לומר פירות לא הוכשרו (לקבל טומאה), אבל אינו נאמן לומר פירות הוכשרו אבל לא נטמאו.
מספר צפיות: 6
דף כג עמוד א
* לדעת ר' חנניה בן עקביא: כל מקום שגזרו חכמים על דבר מסויים בגלל מעשה שהיה - לא גזרו אלא כדוגמת המעשה וכאותו דבר בדיוק, וחכמים חולקים.
* "כלים הנגמרים בטהרה צריכין טבילה לקדש אבל לא לתרומה" - מדובר בכלים שגמר 'חבר' להכינם, והחשש לטומאה הוא משום 'צינורא דעם הארץ' שנפל על הכלים לפני סיום הכנתם ונשאר לח עד לאחר הכנתם.

דף כג עמוד ב
* "מעולם לא חידשו דבר בפרה" - הכוונה היא שלא חידשו בגזרות מעלותיה דבר שאינו מצוי בשום מקום [אבל בכלי הראוי לקבל טומאה חידשו בה (בפרה) לעשות שאינו נוגע במת כנוגע במת].
* "הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש" - לדעת ר' חנין דין זה הוא מהתורה ("כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת" - הכתוב עשאו לכל מה שבכף אחת), אך לדעת ר' חייא בר אבא (בעמוד הבא) דין זה הוא מדרבנן.
מספר צפיות: 6
דף כד עמוד א
* שלישי לקודש טמא - נלמד מפסוק בתורה ("והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל").
* רביעי בקודש פסול - נלמד בלימוד של קל-וחומר (ממחוסר כיפורים).
* מה שנאמר במשנה שיד מטמאה את חבירתה לקדש - לדעת רב שיזבי זה דוקא "בחיבורין" (שבעוד שהיד הטמאה נוגעת לטהורה היתה טהורה נוגעת בקדש), אך אביי הקשה על דעתו.

דף כד עמוד ב
* יד מטמאה את חבירתה לקודש - אבל אם נגעה ביד חברו לא טימאתה לדעת ריש לקיש, אך ר' יוחנן (וריש לקיש לאחר שחזר בו) חולקים.
* נחלקו התנאים אם יד מטמאה את חבירתה לקודש היינו לטמא את הקודש או רק לפסול את הקודש.
* המשנה בסוף העמוד מביאה חומרה שיש בתרומה לעומת קודש.
מספר צפיות: 1
דף כה עמוד א
* ביהודה נאמנין עמי הארץ על טהרת יין ושמן של קודש כל ימות השנה - אך בגליל לא נאמנין, כי רצועה של ארץ העמים מפסקת בין גליל ליהודה ואי אפשר להביאן לירושלים (שביהודה) בטהרה לפי שגזרו חכמים טומאה על ארץ העמים.
* הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל רבי מטמא ור' יוסי בר' יהודה מטהר.
* אין הקדש ניצול בצמיד פתיל.

דף כה עמוד ב
* מודין בית שמאי ובית הלל שבודקין לעושי פסח ואין בודקין לאוכלי תרומה.
* אם בדק לפסחו - נחלקו האמוראים אם בדיקה זו מועילה כעת גם לתרומתו, ומסקנת "ההוא סבא" שהבדיקה מועילה.
* האריס צריך לטרוח להכין את הכדים 70 יום לפני הגת.
מספר צפיות: 2
דף כו עמוד א
* הגבאין שנכנסו לתוך הבית - אם יש נכרי עמהן נאמנין לומר לא נכנסנו אבל אין נאמנים לומר נכנסנו אבל לא נגענו (בגלל שאימת נכרי/מלכות עליהן).
* אין עושין כבשונות בירושלים (ולכן בירושלים נאמנין על הקודש).
* "ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים" - הכתוב עשאן כולן חברים (ולכן בשעת הרגל נאמנין אף על התרומה).

דף כו עמוד ב
* כל הכלים שהיו במקדש יש להם שניים ושלישים שאם נטמאו הראשונים יביאו שניים תחתיהן.
* כל הכלים שהיו במקדש טעונין טבילה (מפני טומאת הרגל) חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחשת (מפני שהן כקרקע / מפני שהן מצופין).
* מגביהין את השולחן ומראין בו לעולי רגלים לחם הפנים ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום סילוקו כסידורו (שנס גדול נעשה בלחם הפנים שנשאר חם כל השבוע).
מספר צפיות: 7
דף כז עמוד א
* בזמן שבית המקדש קיים - מזבח מכפר על אדם, עכשיו - שלחנו של אדם מכפר עליו (בהכנסת אורחים).
* תלמידי חכמים - אין אור של גיהנם שולטת בהן (קל וחומר מסלמנדרא וכו').
* אין אור של גיהנם שולטת בפושעי ישראל (קל וחומר ממזבח הזהב וכו').
* פושעי ישראל מלאין מצות כרמון.

הדרן עלך מסכת חגיגה
הדרן עלך סדר מועד
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר