סקר
לקראת סיום מסכת עירובין






 
מספר צפיות: 3
דף יב עמוד א
* 10 דברים נבראו ביום ראשון: שמים וארץ, תהו ובהו, אור וחשך, רוח ומים, מדת יום ומדת לילה.
* אור שברא הקב''ה ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו כיון שנסתכל הקב''ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהן (וגנזו לצדיקים לעתיד לבא).
* ב10 דברים נברא העולם: בחכמה ובתבונה ובדעת ובכח ובגערה ובגבורה בצדק ובמשפט בחסד וברחמים.
* ב''ש: שמים נבראו תחלה, ב''ה: ארץ נבראת תחלה, חכמים: זה וזה כאחת נבראו.

דף יב עמוד ב
* לדעת ריש לקיש יש 7 רקיעים (וילון רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות) - והתפקיד של כל אחד מהם מפורט בגמרא.
* כל העוסק בתורה בלילה הקב''ה מושך עליו חוט של חסד ביום.
* כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין אותו גחלי רתמים.
מספר צפיות: 9
דף יג עמוד א
* "כתוב בספר בן סירא: במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור, במה שהורשית התבונן אין לך עסק בנסתרות".
* אין מוסרין סתרי תורה אלא למי שיש בו 5 דברים: שר חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש.
* אין מוסרין דברי תורה לעובד כוכבים.
* זכור אותו האיש לטוב וחנניה בן חזקיה שמו אלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל שהיו דבריו סותרין (לכאורה) דברי תורה.

דף יג עמוד ב
* כל שראה יחזקאל ראה ישעיה - למה יחזקאל דומה לבן כפר שראה את המלך ולמה ישעיה דומה לבן כרך שראה את המלך (כי בן כרך הרואה את המלך אינו נבהל ואינו תמה ואינו חש לספר).
* מלך שבחיות ארי מלך שבבהמות שור מלך שבעופות נשר ואדם מתגאה עליהן והקב''ה מתגאה על כולן ועל כל העולם כולו.
* בזמן שאין בהמ''ק קיים - כביכול נתמעטה פמליא של מעלה.
מספר צפיות: 5
דף יד עמוד א
* לדעת ר' יונתן - כל דיבור ודיבור שיוצא מפי הקב"ה נברא ממנו מלאך אחד.
* 18 קללות קילל ישעיה את ישראל (כלומר: נתנבא עליהן 18 פורעניות) ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם המקרא הזה: "ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד".
* אפילו בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו מהם בעלי אמנה (אנשים דוברי אמת) [-בדברי תורה, אך לא במשא ומתן].

דף יד עמוד ב
* מסופר על ר' אלעזר בן ערך שדרש במעשה מרכבה וירדה אש מן השמים וסיבבה כל האילנות שבשדה.
* מסופר על ר' יהושע שדרש במעשה מרכבה ונתקשרו שמים בעבים ונראה כמין קשת בענן והיו מלאכי השרת מתקבצין ובאין לשמוע.
* 4 נכנסו בפרדס: בן עזאי הציץ ומת, בן זומא הציץ ונפגע, אחר קיצץ בנטיעות, רבי עקיבא יצא בשלום.
מספר צפיות: 7
דף טו עמוד א
* "אחר קיצץ בנטיעות" – הגמרא מספרת כיצד זה קרה, ומספרת באריכות אודותיו בתקופה שלאחר מכן ועד לאחר מותו.
* יצתה בת קול ואמרה שובו בנים שובבים חוץ מ"אחר".
* דברי תורה קשין לקנותן ככלי זהב וכלי פז ונוחין לאבדן ככלי זכוכית.
* מה כלי זהב וכלי זכוכית אע"פ שנשברו יש להם תקנה אף ת"ח אע"פ שסרח יש לו תקנה.

דף טו עמוד ב
* אם דומה הרב למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו, ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו (אך גדול היודע ליזהר שלא ילמד ממעשיו - רשאי).
* ת"ח אע"פ שסרח - אין תורתו נמאסת.
* ר' מאיר למד מ"אחר" כי 'רמון מצא – תוכו אכל קליפתו זרק'.
* אמרו עליו על "אחר" בשעה שהיה עומד מבית המדרש הרבה ספרי מינין נושרין מחיקו.
מספר צפיות: 3
דף טז עמוד א
* כל העובר עבירה בסתר כאילו דוחק רגלי שכינה (אם יכול לכוף את יצרו).
* המסתכל בג' דברים עיניו כהות: בקשת ובנשיא ובכהנים.
* במשנה מובאת המחלוקת הראשונה שהיתה בחכמי ישראל - האם מותר או אסור לסמוך על הבהמה ביו"ט.

דף טז עמוד ב
* לדעת חכמים: יהודה בן טבאי היה אב ב''ד ושמעון בן שטח היה נשיא, ור' מאיר סובר הפוך.
* "יצא מנחם" (כך מובא במשנה) - להיכן יצא? אביי: יצא לתרבות רעה, רבא: יצא לעבודת המלך.
* לעולם אל תהא שבות קלה בעיניך שהרי סמיכה אינה אלא משום שבות ונחלקו בה גדולי הדור.
מספר צפיות: 7
דף יז עמוד א
* ביו"ט - לדעת ב"ש מביאין שלמים ואין סומכין עליהם אבל לא עולות, ולדעת ב"ה מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהם.
* לדעת ר' אושעיא - המקור לכך שלעצרת יש תשלומין כל שבעה - הוא מהיקש בפסוק לחג המצות ("בחג המצות ובחג השבועות").
* שמיני עצרת - רגל בפני עצמו לענין פז''ר קש''ב (פייס, זמן, רגל, קרבן, שירה, ברכה), אך לא לענין תשלומין (לענין תשלומין הוא תשלומין ליו"ט ראשון).

דף יז עמוד ב
* הגמרא מקשה מ-3 מקורות שמהם משמע שלעצרת אין תשלומין כל שבעה, ומתרצת את הקושיות.
* לדעת ר"א בן יעקב - המקור לכך שלעצרת יש תשלומין כל שבעה - הוא מלימוד מהפסוק "וקראתם... ובקצרכם..." [והגמרא מבארת שיש צורך גם במקור שלו וגם במקור של ר' אושעיא שבעמוד א].
מספר צפיות: 2
דף יח עמוד א
* הגמרא מדייקת שלדעת ריש לקיש ור' יוחנן - חוה"מ אסור בעשיית מלאכה.
* מובאים 5 מקורות (בברייתות) לכך שחוה"מ אסור בעשיית מלאכה.
* הכתוב מסר לחכמים לקבוע אי זהו יו''ט (ע"פ קידוש הראייה) ואסור בכל מלאכה ואי זהו חולו של מועד שאינו אסור בכל מלאכה, ועל חולו של מועד יגידו לך אי זו מלאכה אסורה (=דבר שאינו אבד) ואיזו מלאכה מותרת (=דבר האבד).

דף יח עמוד ב
* מעמוד זה ועד סוף המסכת מובאים דיני טומאה וטהרה, והסיבה שהם מובאים כאן זה בגלל שבהמשך יובא הדין שעמי הארץ חשובין טהורים ברגל ולא בשאר ימות השנה.
* במשנה נאמר שיש ליטול ידים לפני אכילת חולין ומעשר, אך בברייתא משמע שלא צריך - והגמרא דנה כיצד ליישב סתירה זו.
* כל הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח.
מספר צפיות: 10
דף יט עמוד א
* טבילה לחולין - לא צריכה כוונה של הטובל לשם כך. [רבה הקשה על כך פעמיים (מהמשנה) ורב נחמן תירץ]
* לדעת ר"א - טבל ויצא ועלה מן המים מחזיק עצמו בטבילה שטבל כבר לכל מה שירצה.
* מקוה שיש בו בדיוק 40 סאה וטבל בו אדם אחד - לדעת חכמים המקוה כעת חסר ולא כשר לטבילה, לדעת ר' יהודה אם רגלי הראשון נוגעות במקוה אז המקוה עדיין כשר [ונחלקו בגמ' אם מחלוקת זו היא ב'מעלות דרבנן' (טבילה מדרבנן) או ב'מטומאה לטהרה' (טבילה מדאורייתא)].

דף יט עמוד ב
* למסקנת הגמרא לדעת ר' יהודה אומרים רק 'גוד אחית' ולא גם 'גוד אסיק'.
* נחלקו האמוראים אם הסיפא של משנתנו היא כר' מאיר שלא מבדיל בין חולין למעשר או כחכמים שכן מבדילים.
* רב מרי דייק מהמשנה ש'חולין שנעשו על טהרת הקודש כקודש דמו'.
מספר צפיות: 4
דף כ עמוד א
* נפלה מעפרתו (סודר) הימנו אמר לחבירו תנה לי ונתנה לו - טמאה.
* נתחלפו לו כלים של שבת בכלים של חול ולבשן - נטמאו.
* מעשה בשתי נשים חבירות שנתחלפו להן כליהן בבית המרחץ ובא מעשה לפני ר''ע וטימאן.
* אמר רבי ישמעאל כמה גדולים דברי חכמים שהיו אומרים בלבו לשומרו טהור אין בלבו לשומרו טמא.
* חזקה אין אדם משמר מה שביד חברו.

דף כ עמוד ב
* היום מתחילים ללמוד את פרק 'חומר בקודש' (פרק שלישי ואחרון במסכת חגיגה) העוסק כולו בדיני טומאה וטהרה.
* המשנה מונה 11 חומרות שיש בקודש בהשוואה לתרומה.
מספר צפיות: 3
דף כא עמוד א
* בקודש (בניגוד לתרומה) לא מטבילים כלים בתוך כלים - לדעת ר' אילא הטעם הוא בגלל חשש חציצה.
* בקודש אם יש בגד טמא ובא להטבילו - אם קשור הוא יש להתיר את הקשר ורק אח"כ יטביל (כי דומה לחציצה).
* מבואר בגמרא מדוע לדעת ר' אילא המשנה היתה צריכה לציין את 2 הדינים הללו למרות ששניהם נובעים מאותו חשש (חשש חציצה).

דף כא עמוד ב
* לדעת ר' אילא יש במשנה 10 מעלות (ולא 11 - כי כאמור לעיל, לדעתו 2 דינים במשנה נובעים מאותו חשש, מחשש חציצה).
* 5 המעלות הראשונות רלוונטיות גם לחולין שנעשו על טהרת הקדש (כי יש בהן 'דררא דטומאה מדאורייתא' ולכן גזרו חכמים גם בהם), ו-5 המעלות האחרונות רלוונטיות רק לקודש ממש.
* בקודש לא מטבילים כלים בתוך כלים - לדעת רבא הטעם הוא כדי שלא יטביל מחטין וצינורות בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד.
מספר צפיות: 2
דף כב עמוד א
* רבא סובר כדעת רב נחמן שיש במשנה 11 מעלות [ולדעתו 6 המעלות הראשונות רלוונטיות גם לחולין שנעשו על טהרת הקדש, ו-5 המעלות האחרונות רלוונטיות רק לקודש ממש].
* סל וגרגותני שמילאן כלים והטבילן - יש מחלוקת אם הכלים טהורין לקודש (אך כולם מסכימים שטהורין לתרומה).
* לדעת ר' יוסי מקבלים עדות מעמי ארצות, בגלל חשש איבה.

דף כב עמוד ב
* ר' יהושע תמה על דעתם של ב"ש (שסוברים שכלי חרס המוקף צמיד פתיל מציל מטומאה רק אוכל ומשקה וכלי חרס אך לא שאר כלים) ואמר: "בושני מדבריכם ב"ש...".
* לאחר שנודע לו טעמן של ב"ש - מיד הלך ר' יהושע ונשתטח על קברי ב''ש אמר נעניתי לכם עצמות ב''ש ומה סתומות שלכם כך מפורשות על אחת כמה וכמה אמרו כל ימיו הושחרו שיניו מפני תעניותיו.
* נאמן עם הארץ לומר פירות לא הוכשרו (לקבל טומאה), אבל אינו נאמן לומר פירות הוכשרו אבל לא נטמאו.
מספר צפיות: 6
דף כג עמוד א
* לדעת ר' חנניה בן עקביא: כל מקום שגזרו חכמים על דבר מסויים בגלל מעשה שהיה - לא גזרו אלא כדוגמת המעשה וכאותו דבר בדיוק, וחכמים חולקים.
* "כלים הנגמרים בטהרה צריכין טבילה לקדש אבל לא לתרומה" - מדובר בכלים שגמר 'חבר' להכינם, והחשש לטומאה הוא משום 'צינורא דעם הארץ' שנפל על הכלים לפני סיום הכנתם ונשאר לח עד לאחר הכנתם.

דף כג עמוד ב
* "מעולם לא חידשו דבר בפרה" - הכוונה היא שלא חידשו בגזרות מעלותיה דבר שאינו מצוי בשום מקום [אבל בכלי הראוי לקבל טומאה חידשו בה (בפרה) לעשות שאינו נוגע במת כנוגע במת].
* "הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש" - לדעת ר' חנין דין זה הוא מהתורה ("כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת" - הכתוב עשאו לכל מה שבכף אחת), אך לדעת ר' חייא בר אבא (בעמוד הבא) דין זה הוא מדרבנן.
1 2
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר