דף יט עמוד א
* המשנה הראשונה בפרק שביעי, המתחיל בעמוד זה, דנה במעות שנמצאו בעזרה בין שני שופרות.
* מעות שנמצאו באמצע בין שופר של שקלים לבין שופר של נדבה יפלו לנדבה - ובגמרא מובאת מחלוקת אמוראים לבאר את הטעם לכך.
* מעות שנמצאו באמצע בין שופר של קינין לשופר של גוזלי עולה יפלו לגוזלי עולה - והגמרא מבארת שהטעם לכך הוא כי כך הוא תנאי בית דין.

דף יט עמוד ב
* מעות שנמצאו בהר הבית הרי הם חולין, כי חזקה שאין הכהן מוציא מן הלשכה מעות עד שהוא מחללן על הבהמה.
* רבי הושעיה מדייק מהמשנה שפסול "הסיע דעת" מצריך עיבור צורה קודם לשריפתו.
* מצא בגבולים בשר חתוך לאיברים גדולים (והיו מושלכים סתם ולא קשורים בחוט) - הרי הם נבילות ודאיות, ולכן האוכל מהם לוקה עליהם משום נבילה.
* בשר הנמצא ביד גוי - הרי דינו הוא כמו בשר הנמצא בשוק, ואם רוב החנויות מוכרות בשר שחוטה הרי הבשר מותר באכילה, ודין זה הוא רק אם ראו את הגוי יוצא מחנותו של ישראל.

דף כ עמוד א
* הגמרא מביאה שני מקרים בהם רב החמיר משום "בשר שנתעלם מן העין".
* הגמרא מביאה מקרים נוספים לגבי אבידה ומבארת את דינם.
* המציל מיד הארי מיד הגייס משונת הים ומשונת הנהר ומאיסרטיא גדולה ומפלטיא גדולה - הרי אלו שלו, מפני שהבעלים מתייאשין מהן.
* המשנה מפרטת שבעה דברים שהתקינו בית דין (בנוגע למקדש).
* במשנה נאמר "בהמה שנמצאת מירושלם ועד מגדל עדר וכמדתה לכל רוח זכרים עולות נקבות זבחי שלמים" - והגמרא מקשה שהרי זכרים קרבים גם עבור שלמים ואיך מקריבו בתורת עולה, ומביאה כמה תירוצים.

דף כ עמוד ב
* הפריש שקלו ומת - יפלו לנדבה.
* מותר עשירית האיפה של כהן גדול - לדעת רבי יוחנן: יוליכם לים המלח, לדעת רבי אלעזר: יפלו לנדבה.
* עשירית האיפה של כהן גדול - לדעת רבי יוחנן: חוצה אותה לשנים ואח"כ מקדש אותה, לדעת רבי שמעון בן לקיש: מקדש אותה ואח"כ חוצה אותה לשנים.
* כהן גדול וכהן הדיוט שעבדו עד שלא הביאו עשירית האיפה שלהם - עבודתן כשירה. (לפי גרסת הדפוס).
* נחלקו הדעות מה קדם למה - אפיית מנחת החביתין או טיגון מנחת החביתין.
* אם הכהן הגדול נדחה מעבודתו בגלל מום שנפל בו ועדיין לא נתמנה אחר במקומו - הכהן הגדול פטור מחובת הבאת מנחת חביתין והיא קריבה משל ציבור או משל בניו.

דף כא עמוד א
* לדעת רבי שמעון: כהן גדול שמת - מנחתו קרבה משל ציבור מדין תורה.
* כהן גדול שמת - מקריבים מנחת חביתין שלמה בבוקר ומנחת חביתין שלמה בערב.
* הגמרא מסתפקת ודנה בכמות הלוגין והקומצין שצריך להביא במנחת חביתין הבאה כשאין כהן גדול.
* מדין תורה אין מועלים באפר פרה אדומה.
* המשנה הראשונה בפרק שמיני, המתחיל בעמוד זה, מבארת את דין הרוקין הנמצאים בירושלים ודין הכלים הנמצאים בירושלים ודין סכין וקופיץ שנמצאו בי"ג ובי"ד בניסן.

דף כא עמוד ב
* הטעם לכך ש"כל הרוקין הנמצאין בירושלים טהורין חוץ משל שוק העליון" הוא מפני שהיו שם כובסים של נכרים (ודינם כזבים).
* האמוראים נחלקו בדין רביעית דם של נבילה אם מטמאה או לא.
*בנוגע לפרוכת נאמר במשנה שכל נימה ונימה היתה עשויה מעשרים וארבעה חוטין, ובברייתות מובאות דעות שהייתה עשויה משלושים ושתים חוטים או מארבעים ושמונה חוטים.
* הגמרא מביאה מחלוקת בפירוש "מעשה רקם" ו"מעשה חשב".
* במשנה נאמר ששלוש מאות כהנים היו מטבילים את הפרוכת, ובגמרא מבואר שזו לשון גוזמא.

דף כב עמוד א
* המשנה (המתחילה בסוף העמוד הקודם) מביאה ארבע דעות של תנאים היכן שורפים בשר קדשי קדשים שנטמא.
* בר קפרא ורבי יוחנן נחלקו לגבי המקרה במשנה של בשר שנטמא בולד הטומאה אם הכוונה היא לטומאה מדרבנן או מהתורה, והגמרא דנה ומקשה על הדעות השונות.
* השקלים והביכורים - אינן נוהגין אלא בפני הבית, אבל מעשר דגן ומעשר בהמה ובכורות - נוהגין בין בפני הבית ובין שלא בפני הבית.
* מוספי שבת קודמים למוספי ראש חודש, כי כל התדיר מחבירו קודם את חבירו.
* המקדיש שקלים בזמן הזה - נחלקו התנאים בדעת רבי שמעון אם קדשו או לא.
* גר בזמן הזה - לדעת ת"ק: צריך להפריש כסף עבור קרבנו, לדעת רבי שמעון: רבן יוחנן בן זכאי ביטל חובה זו מפני התקלה.

דף כב עמוד ב
* אין מקדישים שקלים לכתחילה בזמן הזה כי מצוה להקריב מתרומה חדשה והשקלים שמופרשים בזמן הזה יהיו שקלים ישנים אם תעבור השנה.
* רב מכריע להלכה כדעת רבי שמעון.

הדרן עלך מסכת שקלים