דף צד עמוד א
* לפי הברייתא: המרחק הגיאוגרפי זה מה שקובע אם אדם נמצא בדרך רחוקה או לא, ולא היכולת או אי היכולת שלו להגיע משם לעזרה.
* לדעת רבא: העולם הוא ששת אלפים פרסה.
* הגמרא מקשה מחמישה מקורות על דעת רבא.
* העולם הוא אחד מששים בגן, וגן אחד מששים בעדן, ועדן אחד מששים בגיהנם, נמצא כל העולם כולו ככיסוי קדירה לגיהנם.

דף צד עמוד ב
* מן הארץ עד לרקיע - מהלך חמש מאות שנה.
* חכמי ישראל אומרים: גלגל קבוע ומזלות חוזרין, וחכמי אומות העולם אומרים: גלגל חוזר ומזלות קבועין.
* הגמרא מביאה שלוש ברייתות בנוגע להילוכה של החמה.
* נחלקו התנאים בדעת רבי אליעזר האם הוא סובר שהעומד מחוץ למפתן העזרה פטור מדין דרך רחוקה.

דף צה עמוד א
* מצוות שלא על גופו של קרבן הפסח כלל (כמו השבתת שאור) לא נוהגות בפסח שני - ונחלקו תנא קמא ואיסי בן יהודה בברייתא מהו המקור לכך.
* בברייתא ובגמרא מבואר אלו דברים נוהגים בפסח שני ואלו לא (בנוגע למצוות עשה, לא תעשה שניתק לעשה ולא תעשה גמור, הנוהגות בפסח ראשון).

דף צה עמוד ב
* הגמרא מבארת את המקור לכך שפסח ראשון טעון הלל באכילתו ופסח שני לא.
* הטעם לכך שגם פסח שני טעון הלל בעשייתו הוא או מלימוד מפסוק או מהטעם ש"אפשר ישראל שוחטין את פסחיהן ונוטלין את לולביהן ואין אומרים הלל?".
* רבי יהודה חולק על התנא שבמשנה (בעמוד א) וסובר שאף פסח שני דוחה את הטומאה.
* נחלקו התנאים בדעת רבי יהודה אם פסח שני טעון לינה.
* פסח הבא בטומאה - לדעת ת"ק: אם אכלו ממנו זבין וזבות נדות ויולדות פטורין מכרת, ולדעת רבי אליעזר פטורים אף מכרת של ביאת מקדש אם נכנסו לעזרה. (ובברייתא מבואר המקור לשיטתם).
* טמאי מתים שנכנסו להיכל בפסח הבא בטומאה - הגמרא מביאה שתי לישנות בדעת רבא אם חייבים או פטורים.

דף צו עמוד א
* טמאי מתים שאכלו אימורי פסח הבא בטומאה - לא חייבים כרת כדין אוכלי קדשים בטומאה.
* הגמרא מבררת את המקור לכך שפסח מצרים היה צריך להפרישו בעשור ובפסח דרות אין צורך בכך.
* כל הקרבנות טעונים בדיקה ממום ארבעה ימים קודם שחיטה.

דף צו עמוד ב
* איסור חמץ בפסח מצרים נהג יום אחד.
* רבה ורבי זירא נחלקו בביאור דעת רבי עקיבא אם החילוק שבמשנה הוא בין נמצא קודם שחיטה לבין נמצא לאחר שחיטה, או שהחילוק הוא בין נמצא קודם חצות לבין נמצא לאחר חצות. (והגמרא מביאה שגם התנאים נחלקו במחלוקת זו).
* אם הפסח הראשון נמצא קודם השחיטה של הפסח השני והמיר בו לאחר השחיטה של הפסח השני - לדעת רבא בלישנא הראשונה: התמורה לא קריבה, לדעת רבא בלישנא השניה: התמורה כן קריבה לשלמים.

דף צז עמוד א
* לדעת שמואל: כל שבחטאת מתה - בפסח קרב שלמים, וכל שבחטאת רועה - בפסח גם כן רועה. (והגמרא מבררת את דעתו לאורך כל הדף).
* לדעת רבי יוחנן: אין הפסח שאבד ונמצא קרב שלמים אלא אם נמצא לאחר שחיטה של הפסח השני שהפריש.
* חטאת שאבדה בלילה שלפני יום הקרבתה, והפריש אחרת תחתיה, ונמצאת לאור הבוקר - רועה.

דף צז עמוד ב
* הפריש שתי חטאות לאחריות - מתכפר באחת מהן ושניה תרעה.
* למסקנת הגמרא, שמואל אמר רק את הדין הבא: כל שבחטאת מתה - בפסח קרב שלמים. (ולדעתו: חצות קובעת את הראשון כדחוי ולא השחיטה של השני כדעת רבי יוחנן).

דף צח עמוד א
* במשנה (בסוף העמוד הקודם) נאמר ש"המפריש נקבה לפסחו או זכר בן שתי שנים ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה לשלמים", והגמרא מדייקת מכך שלושה דברים: בעלי חיים נדחין, דחוי מעיקרא הוי דחוי, יש דחוי בדמים.
* בברייתא נאמר: "המפריש את פסחו ומת - אם בנו ממונה עמו יביאנו לשום פסח, אין בנו ממונה עמו יביאנו לשום שלמים בט"ז בניסן", והגמרא מביאה חמש דעות לביאור המקרה שבברייתא.

דף צח עמוד ב
* דעת רבי שמעון במשנה (בסוף העמוד הקודם), שאמר שאם נתערב הפסח בבכורות יכולים הכהנים שנמנו על פסח זה לאוכלו, היא בהתאם לדעתו שאין איסור להביא קדשים לידי פסול. (ואילו לדעת חכמים מחכים עד שיפול בכולם מום, ויחלל את הפסח על בהמה אחרת).
* המשנה מפרטת מקרים שונים בהם לחבורה אבד קרבן הפסח ושלחו אחד מהם לחפש את הקרבן.
* המשנה מפרטת מה עושים במקרה שבהם התערב קרבן פסח של חבורות שונות או של אנשים שונים.

דף צט עמוד א
* יפה שתיקה לחכמים קל וחומר לטפשים.
* לדעת רבי יהודה: המנויים על קרבן הפסח יכולים להתמעט ולמשוך את עצמם מהקרבן ובלבד שיישאר אחד מבני החבורה הראשונה, ולדעת רבי יוסי: מותר להתמעט אף אם לא יישאר אחד מבני החבורה הראשונה ובתנאי שימנו מישהו אחר על הקרבן. (והגמרא מבררת כדעת מי המשנה שבעמוד הקודם).

דף צט עמוד ב
* פרק עשירי (פרק "ערבי פסחים"), המתחיל בתחילת עמוד זה, עוסק בדיני ליל הסדר.
* במשנה נאמר: "ערב פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך", והגמרא מקשה מדוע נאמר דוקא ערב פסח והרי בברייתא נאמר: "לא יאכל אדם בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה דברי רבי יהודה, רבי יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך".
* רב הונא מתרץ שהמשנה היא כדעת רבי יוסי (שמודה רבי יוסי שבערב פסח אסור לאכול מן המנחה).
* רב פפא מתרץ שהמשנה היא אפילו כדעת רבי יהודה, אלא שבערב פסח אסור כבר מ"סמוך למנחה", שלא כמו ערבי שבתות וימים טובים בהם אסור רק "מן המנחה ולמעלה", והגמרא דוחה תירוץ זה.

דף ק עמוד א
* רבי יהודה ורבי יוסי נחלקו אם "מפסיקים" (=אם התחילו לאכול בהיתר, אם צריך להפסיק לאכול כשחשיכה).
* שמואל פסק שאין הלכה לא כרבי יהודה (שאמר שמפסיקים, וצריך עקירת שולחן) ולא כרבי יוסי (שאמר שאין מפסיקים כלל), אלא "פורס מפה ומקדש".

דף ק עמוד ב
* גם רבה בר רב הונא סובר ש"פורס מפה ומקדש", והגמרא מביאה גם ברייתא הסוברת כך.
* בברייתא אחת נאמר: "שוין שאין מתחילין", ובברייתא אחרת נאמר: "שוין שמתחילין", והגמרא מבררת ומיישבת את הסתירה.
* אותם בני אדם שקידשו בבית הכנסת - לדעת רב: ידי יין לא יצאו, ידי קידוש יצאו, לדעת שמואל: אף ידי קידוש לא יצאו.

דף קא עמוד א
* לדעת שמואל: אין קידוש אלא במקום סעודה. (ואף אם קידש במקום אחד ועבר למקום אחר באותו בית צריך לקדש שוב).
* גם לדעת רב הונא וגם לדעת רבה: אין קידוש אלא במקום סעודה.
* בכל המחלוקות בהם רב החמיר ושמואל היקל - רבה נהג כדעת רב, חוץ משלוש מחלוקות שהגמרא מפרטת.
* לדעת רבי יוחנן: השומעים קידוש בבית הכנסת יצאו ידי חובת קידוש ואף ידי ברכת היין גם כן יצאו.

דף קא עמוד ב
* הגמרא דוחה את דעת רבי יוחנן (הסובר ש"שינוי מקום - אין צריך לברך") מדברי הברייתא בה נאמר: "שינוי מקום - צריך לברך, שינוי יין - אין צריך לברך".
* לדעת רב הונא: "שינוי מקום - צריך לברך" זה רק אם השינוי מקום הוא מבית לבית, אך לא אם הוא ממקום למקום באותו בית.
* לדעת רב חסדא: "שינוי מקום - צריך לברך" זה רק אם מדובר בדברים שאין טעונים ברכה לאחריהם במקומם (כגון: מים ופירות), אך לא אם מדובר בדברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם (כגון: שבעת המינים). (אך לדעת רבי יהודה בכל מקרה צריך לברך).

דף קב עמוד א
* היו מסובים ועקרו רגליהם ואח"כ חזרו - לדעת ת"ק בברייתא: בדברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם (כגון: שבעת המינים) לא צריך לברך שוב, לדעת רבי יהודה: צריך לברך.
* בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהן היום - לדעת רבי יהודה: מביאין לו כוס של יין ואומר עליו קדושת היום ושני אומר עליו ברכת המזון, לדעת ר' יוסי: אוכל והולך עד שתחשך (וכשיגמרו סעודתם - כוס ראשון מברך עליו ברכת המזון והשני אומר עליו קדושת היום).

דף קב עמוד ב
* אין אומרים שתי קדושות על כוס אחד, לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות.
* אם יש לו רק כוס יין אחת - אומרים שתי קדושות על כוס אחד.
* סדר הקידוש וההבדלה ביום טוב שחל להיות אחר השבת - לדעת רב: יקנ"ה (יין קידוש נר הבדלה), לדעת שמואל: ינה"ק.
* ביום טוב שחל להיות אחר השבת לא מברכים על הבשמים בהבדלה, כי גם ביום טוב יש לנו נשמה יתירה כשבת. (רשב"ם)

דף קג עמוד א
* הגמרא מביאה דעות שונות לגבי סדר קידוש והבדלה ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת, ומכריעה להלכה כדעת רבא: יקנה"ז (יין קידוש נר הבדלה זמן).
* סדר ההבדלה במוצאי שבת כאשר יש לו רק כוס אחת - רבי יוחנן אמר שנהגו העם כדעת בית הלל לפי שיטת רבי יהודה (מזון, בשמים, מאור, הבדלה)
* רבא בירך בשבת על היין של הקידוש ואח"כ בירך על היין של ברכת המזון.

דף קג עמוד ב
* אמימר ומר זוטרא ורב אשי ישבו בסעודה - אמימר בירך על כל כוס וכוס שהביאו לפניו, מר זוטרא בירך על הכוס הראשונה ועל הכוס של ברכת המזון, ורב אשי בירך רק על הכוס הראשונה. (והגמרא מבארת את טעמיהם).
* אבוקה להבדלה - מצוה מן המובחר.
* נוסח ההבדלה של רבא: המבדיל בין קודש לחול בין אור לחשך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה (שלא כמו נוסח ההבדלה של רבי יהודה הנשיא: המבדיל בין קודש לחול).

דף קד עמוד א
* המבדיל - לדעת שמואל: צריך שיאמר מעין חתימה סמוך לחתימתו, לדעת פומבדיתאי: צריך שיאמר מעין הפתיחה סמוך לחתימתו.
* יום טוב החל ביום שישי - לא עושים הבדלה במוצאי יום טוב.
* נחלקו התנאים אם בברכת הבדלה חייבם לומר לכל הפחות שלוש הבדלות או שאפשר לומר הבדלה אחת.
* המבדיל - צריך שיאמר מעין הבדלות האמורות בתורה.
* נחלקו הדעות מה היא חתימת ההבדלה: חותם בסדר בראשית / חותם ביוצר בראשית / חותם מקדש ישראל / חותם המבדיל בין קודש לחול.

דף קד עמוד ב
* עולא סבר שיש לחתום בהבדלה "המבדיל בין קודש לחול".
* כל הברכות כולן פותח בהן בברוך וחותם בהן בברוך, חוץ מברכת מצות וברכת הפירות (שפותח בהן בברוך ואין חותם בהן בברוך) וברכה הסמוכה לחבירתה וברכה אחרונה שבקרית שמע (שחותם בהן בברוך ואין פותח בהן בברוך), ובברכת הטוב והמטיב פותח בה בברוך ואינו חותם בה בברוך.

דף קה עמוד א
* כשם שהשבת קובעת למעשר (שאכילת עראי נחשבת לקבע), כך שבת קובעת לקידוש (שאסור לטעום עד שיקדש).
* יציאת השבת לא קובעת להבדלה (שאם היו אוכלים בשבת והגיע הלילה אסורים להמשיך לאכול עד שיבדילו).
* לדעת רבי עקיבא: כל הטועם כלום קודם שיבדיל - מיתתו באסכרה.
* רבינא הסתפק אם מי שלא קידש בערב שבת יכול להשלים זאת ולקדש למחרת.
* כבוד יום (יום השבת) וכבוד לילה (ליל שבת) - כבוד יום קודם.

דף קה עמוד ב
* חביבה מצוה בשעתה.
* הכנסת השבת על ידי קידוש - כל מה שיכולים להקדימה עדיף, והוצאת השבת על ידי הבדלה - עדיף לאחר כדי שלא תהיה השבת עלינו כמשא שממהרים לפורקה.
* הגמרא מדייקת מברייתא את הדינים הבאים: המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס, ברכת המזון טעונה כוס, כוס של ברכה צריך שיעור, המברך צריך שיטעום, טעמו פגמו, טעם מבדיל, אומרים ב' קדושות על כוס אחד.