דף כט עמוד א
* רבא מבאר שהטעם לכך שרבי אליעזר אוסר להדליק בפתילת הבגד שקיפלה ולא הבהבה הוא בגלל שסובר שאין להדליק בפתילה שאינה מחורכת.
* רב יהודה בשם רב מביא שלושה מקרים בהם נחלקו רבי יהודה ורבי שמעון בנוגע לדין נולד, והגמרא מבארת את הצורך שבהבאת שלושה מקרים.
* עצים שנשרו מן הדקל לתנור ביום טוב - מרבה עצים מוכנין ומסיקן.

דף כט עמוד ב
* רב המנונא מבאר (מסוף העמוד הקודם) שמחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא (במשנה בעמוד הקודם) היא במקרה שהדליקו בבגד הפחות משלושה טפחים ומדובר בבגד שתלאו במגוד או הניחו אחורי הדלת ויחדו לתשמיש גרוע ואח"כ קיפלו להשתמש בו כפתילה.
* לדעת ת"ק: לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת, ובגמרא מובא שאם בעל הבית חיבר את השפופרת לנר בסיד ובחרסית מותר.
* רבי ירמיה רבה ועולא נחלקו אם מחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון בדין גרירת ספסל בשבת היא בספסל גדול (שלא אפשר לטלטלו אלא בגרירה) או קטן.

דף ל עמוד א
* הגמרא מבארת שהמשנה (בסוף העמוד הקודם) עוסקת בחולה שיש בו סכנה ומותר לכבות את הנר בעבורו לכתחילה.
* לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות קודם שימות שכיון שמת בטל מן התורה ומן המצות ואין להקב"ה שבח בו.
* "במתים חפשי" - כיון שמת אדם נעשה חפשי מן התורה ומן המצוות.
* כשחטאו ישראל במדבר עמד משה לפני הקב"ה ואמר כמה תפלות ותחנונים לפניו ולא נענה, וכשאמר "זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך" מיד נענה.
* כשבנה שלמה את בית המקדש ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים דבקו שערים זה בזה, ורק כאשר ביקש בזכות דוד אביו נפתחו השערים.

דף ל עמוד ב
* הגמרא מספרת על מיתתו של דוד המלך (שהיתה בשבת).
* בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה, ומפני מה לא גנזוהו? - מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה.
* טוב כעס שכועס הקב"ה על הצדיקים בעולם הזה משחוק שמשחק הקב"ה על הרשעים בעולם הזה.
* אין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר שמחה של מצוה.
* כל תלמיד חכם שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר - תכוינה.
* אף ספר משלי בקשו לגנוז שהיו דבריו סותרין זה את זה.
* עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת.
* לעולם יהא אדם ענוותן כהלל, ואל יהא קפדן כשמאי.

דף לא עמוד א
* בברייתא מסופר על אדם שהתערב עם חברו וניסה להקניט את הלל בתמורה לארבע מאות זוז, אך לא הצליח.
* בגמרא מובאים שלושה מעשים של שלושה נכרים שבאו לשמאי וביקשו שיגייר אותם בתנאים מסויימים (אחד ביקש שיגייר אותו על מנת שילמד תורה שבכתב ולא תורה שבעל פה, אחד ביקש שיגייר אותו על מנת שילמד אותו כל התורה כולה כשהוא עומד על רגל אחת, ואחד ביקש שימנו אותו לכהן גדול) - ובמעשה הראשון שמאי גער בו והוציאו בנזיפה, ובשני המעשים האחרים שמאי דחף אותם באמת הבניין, ובאו כולם אח"כ לפני הלל והלל גייר אותם ומצא את הדרך להסתדר עם התנאים שלהם.
* מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך - זו היא התורה כולה, והשאר זהו פירושה.
* "והיה אמונת עתיך" וגו' - ריש לקיש מוצא בפסוק זה אסמכתא לששה סדרי משנה.
* בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, עסקת בפו"ר, צפית לישועה, פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר - אך הכי חשוב זה יראת ה'.

דף לא עמוד ב
* הגמרא מביאה כמה מימרות נוספות המדגישות את חשיבות יראת שמים.
* אין לו להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד.
* מי שחטא מעט - אל ימשיך לחטוא עוד
* בגמרא מובאות שתי דעות כיצד לבאר את סברת רבי יוסי שבמשנה (כט עמוד ב), הסובר שהמכבה את הנר מפני שחס על הנר או השמן פטור, וכשחס על הפתילה חייב.

דף לב עמוד א
* הגמרא מביאה כמה תשובות שנאמרו בדרך משל כדי לענות על השאלה מדוע נשים נענשות (על נדה חלה והדלקת הנר) דוקא בשעת לידתן.
* לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס, שמא אין עושים לו נס, ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו.
* לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה, שאם יחלה אומרים לו הבא זכות והפטר.
* אלו הן פרקליטין של אדם (בבית דין של מעלה): תשובה ומעשים טובים.
* בעוון שני דברים עמי הארצות מתים: על שקורין לארון הקודש "ארון", ועל שקורין לבית הכנסת "בית עם".

דף לב עמוד ב
* בעוון נדרים מתה אשה של אדם.
* בעוון נדרים בנים מתים כשהן קטנים.
* סיבת מיתת בנים - בעוון מזוזה / גם בעוון ביטול תורה / בעוון ציצית.
* כל הזהיר בציצית זוכה ומשמשין לו ב' אלפים וח' מאות עבדים.
* בגמרא מפורטים העונשים הבאים על: שנאת חינם, אי הפרשת חלה, ביטול תרומות ומעשרות, גזל.

דף לג עמוד א
* בגמרא מפורטים העונשים הבאים על: עוון עינוי הדין ועיוות הדין וקלקול הדין וביטול תורה, עוון שבועת שוא ושבועת שקר וחילול השם וחילול שבת, עוון שפיכות דמים, עוון גלוי עריות ועבודת כוכבים ואי השמטת שמיטין ויובלות,.
* בעוון נבלות פה צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות.
* הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה אלא כל המנבל פיו אפי' חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה.
* כל המנבל את פיו - מעמיקין לו גיהנם.

דף לג עמוד ב
* נחלקו הדעות בעוון מה באה אסכרה: בעוון לשון הרע / בעוון אכילת טבל / בעוון ביטול תורה.
* בזמן שהצדיקים בדור - צדיקים נתפסים על הדור, אין צדיקים בדור - תינוקות של בית רבן נתפסים על הדור.
* הגמרא מספרת מדוע נקרא רבי יהודה ברבי אלעאי "ראש המדברים בכל מקום".
* רבי יהודה שיבח את מעשיהם של רומי, רבי יוסי שמע ושתק, ורבי שמעון בן יוחאי אמר שאין לשבח אותם כי עשו הכל לצורך עצמם.
* לאחר שמלכות רומי גזרה מיתה על רבי שמעון, הלך רבי שמעון ובנו והתחבאו במערה שתים עשרה שנה, ואח"כ חזרו למערה ונשארו שם שנים עשר חודשים נוספים.

דף לד עמוד א
* הגמרא מבררת את המקור לנאמר במשנה ש"שלושה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה עשרתם ערבתם הדליקו את הנר".
* בבין השמשות אסור לערב עירובי תחומין (תוס': לכתחילה), אך מותר לערב עירובי חצרות.
* אין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל משחשכה - גזירה שמא ירתיח.

דף לד עמוד ב
* אין טומנין בדבר המוסיף הבל ואפילו מבעוד יום - גזירה שמא יחתה בגחלים.
* שלושה תנאים נחלקו מתי הוא זמן בין השמשות.
* לענין טומאת זב מחמירים בזמן בין השמשות ודנים כאילו יש בו מן היום ומן הלילה.
* רבה ורב יוסף נחלקו בדעת רבי יהודה אם משך זמן בין השמשות הוא שלושת רבעי מיל או שני שלישי מיל.

דף לה עמוד א
* לדעת רבה: כוורת בגודל שני כורים מותר לטלטל בשבת, ובגודל שלושה כורים אסור, לדעת רב יוסף: בגודל שלושה כורים מותר, ובגודל ארבעה כורים אסור.
* הרוצה לראות בארה של מרים - יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים, וזו היא בארה של מרים.
* בין השמשות שלפי דעת רבי יוסי מתחיל לאחר שמסתיים בין השמשות שלפי דעת רבי יהודה.
* בנוגע לזמן בין השמשות רבי יוחנן פוסק להלכה כדעת רבי יהודה לענין שבת וכדעת רבי יוסי לענין תרומה.

דף לה עמוד ב
* העושה מלאכה בבין השמשות של ערב שבת ושל מוצאי שבת (בהעלם אחד) - חייב חטאת ממה נפשך.
* הברייתא מפרטת את שש התקיעות שהיו תוקעים בערב שבת ("ראשונה להבטיל את העם ממלאכה שבשדות" וכו').
* מקום צנוע יש לו לחזן הכנסת בראש גגו ששם מניח שופרו לאחר שתוקע, לפי שאין מטלטלין בשבת לא את השופר ולא את החצוצרות.

דף לו עמוד א
* לדעת רבי יהודה: מותר לטלטל שופר בשבת אך לא חצוצרה, לדעת רבי שמעון: הכל מותר, לדעת רבי נחמיה: הכל אסור.
* השמות של הדברים הבאים התחלפו זה בזה לאחר חורבן בית המקדש: חצוצרה ושופר, ערבה וצפצפה, פתורה ופתורתא, הובלילא ובי כסי, בבל ובורסיף.

דף לו עמוד ב
* המשנה הראשונה בפרק שלישי, המתחיל בעמוד זה, עוסקת בדיני שהייה וחזרה בכירה.
* לדעת חנניה: כל דבר שהוא מבושל כמאכל בן דרוסאי מותר להשהותו על גבי כירה אע"פ שאינה גרופה וקטומה, והגמרא מתלבטת האם המשנה הראשונה בפרק היא כמותו.
* הגמרא מביאה הוכחה מהמשנה שהמשנה היא שלא כדעת חנניה, ובתחילת העמוד הבא הגמרא דוחה הוכחה זו.

דף לז עמוד א
* הגמרא מביאה הוכחה מדברי רב שהמשנה הראשונה בפרק היא כדעת חנניה (הסובר שכל דבר שהוא מבושל כמאכל בן דרוסאי מותר להשהותו על גבי כירה אע"פ שאינה גרופה), ודוחה הוכחה זו, ואח"כ מביאה הוכחה מברייתא שהמשנה לא כדעת חנניה ודוחה הוכחה זו.
* הגמרא מתלבטת אם מותר לסמוך קדירה לכירה שאינה גרופה וקטומה, ולמסקנה מכריעה שמותר.

דף לז עמוד ב
* אם קטם את הכירה וחזרה והובערה מאליה - משהין עליה חמין שהוחמו כל צרכן ותבשיל שבישל כל צורכו (ואפילו אם היו הגחלים שבכירה של רותם שהם חמים יותר משאר גחלים).
* לדעת רבי יוחנן: "מצטמק ויפה לו מותר" (=תבשיל שכבר התבשל כל צרכו, אלא שהוא מתכווץ מחמת מה שמוסיפים לבשלו וטעמו משתבח בכך - מותר להשהותו על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה), ורב ושמואל חולקים ואוסרים.
* הגמרא מפרטת דוגמאות של מאכלים שהם "מצטמק ורע לו".

דף לח עמוד א
* השהה (בשוגג או במזיד) בערב שבת קדירה על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה ונגמר בישולה בשבת - נחלקו האמוראים (בדעת רבי חייא בר אבא) אם התבשיל מותר או אסור, והגמרא הקשתה מברייתא על הדעה שהתירה.
* עבר והשהה במזיד (וביאר המהרש"א שמדובר ב"אומר מותר") על כירה שאינה גרופה וקטומה - הגמרא מסתפקת אם התבשיל מותר.
* ביצים מצומקות - מצטמקות ויפה להן.

דף לח עמוד ב
* לדברי בית הלל המתירים להחזיר קדירה על גבי הכירה - מותר אפילו כשנוטלה ומחזירה ביום השבת.
* האמוראים נחלקו אם מותר להחזיר את הקדירות לכירה גם במקרה שהניחן על גבי הקרקע, ו/או כאשר אם נטלן מעל הכירה לא היתה דעתו להחזירן עליה.
* נחלקו האמוראים אם מותר לסמוך קדירה אצל התנור.
* כופח יש בו מקום הושבת קדרה אחת, כירה יש בה מקום הושבת שתי קדרות.
* עבר וגלגל (=צלה מעט) בשבת את הביצה בצד המיחם - חייב חטאת (כי נחשב לבישול גמור).

דף לט עמוד א
* בישול בחמה בשבת - מותר לדעת כולם, בישול בתולדות האור - אסור לדעת כולם, בישול בתולדות חמה - מחלוקת חכמים ורבי יוסי.
* רבי יוסי מודה שאסור להטמין ביצה בחול ובאבק דרכים (שהם תולדות חמה) בשביל שתצלה - לדעת רבה: גזרה שמא יטמין ברמץ, לדעת רב יוסף: שמא יזיז עפר ממקומו.

דף לט עמוד ב
* רב חסדא לומד מהמעשה של אנשי טבריה, שהכניסו מבעוד יום סילון של צוננים לתוך חמי טבריה ואסרו להם חכמים להשתמש בהם, שנאסרה הטמנה בדבר המוסיף הבל אפילו מבעוד יום.
* להשתטף בשבת ממים שבקרקע - לדעת רבי מאיר: אסור בין בחמין (אף כשהוחמו בערב שבת) ובין בצונן, לדעת רבי שמעון: מותר בין בחמין (שהוחמו מערב שבת) ובין בצונן, לדעת רבי יהודה (וכך פוסק רבי יוחנן): בחמין אסור ובצונן מותר.
* להשתטף בשבת ממים חמים שבכלי (שהוחמו מערב שבת) - לדעת כולם אסור.

דף מ עמוד א
* רחיצה בשבת בחמין שהוחמו מערב שבת - לדעת שמואל: מותר לרחוץ רק פניו ידיו ורגליו, לדעת רב: מותר לרחוץ כל גופו אבר אבר, לדעת רב לפי רבה: מותר לרחוץ כל גופו חוץ מאבר אחד.
* משרבו עוברי עבירה אסרו חכמים להזיע במרחץ בשבת.
* מי שעובר על דברי חכמים מותר לקרוא לו "עבריין".

דף מ עמוד ב
* מותר להתחמם כנגד המדורה ואח"כ להשתטף בצונן, אך להיפך אסור כי באופן זה הרי הוא מחמם את המים שעליו.
* מותר להביא קיתון של מים ולהניחו כנגד המדורה בשביל שתפיג צינתן של המים.
* ישנה מחלוקת אם בחימום שמן יש איסור בישול.
* שיעור שהיד סולדת בו הוא חום שכריסו של תינוק נכוית בו.
* כלי שני אינו מבשל.
* בכל מקום מותר להרהר בדברי תורה חוץ מבית המרחץ ובית הכסא (ואסור אף בלשון חול), אך להפריש מאיסור מותר.
* המבשל בחמי טבריה בשבת פטור אבל אסור וחייב מכת מרדות.