דף כד עמוד א
* לדעת רב הונא: לא צריך להזכיר את חנוכה בברכת המזון, אך אם בא להזכיר רשאי.
* האמוראים נחלקו אם צריך להזכיר את ראש חודש בברכת המזון.
* האמוראים נחלקו אם צריך להזכיר את חנוכה בתפילת מוסף של שבת חנוכה וראש חודש טבת.
* לדעת רב גידל: ראש חודש שחל להיות בשבת - המפטיר בנביא בשבת אינו צריך להזכיר את ראש חודש.
* לדעת רב אחדבוי: יום טוב שחל להיות בשבת - המפטיר בנביא במנחה בשבת אין צריך להזכיר של יום טוב.

דף כד עמוד ב
* לדעת ריב"ל: יום הכפורים שחל להיות בשבת - המתפלל נעילה צריך להזכיר של שבת.
* יו"ט שחל להיות בשבת - שליח ציבור היורד לפני התיבה ערבית ומתפלל ברכת מעין שבע, אינו צריך להזכיר של יום טוב, שאילמלא שבת אין שליח צבור יורד להתפלל ברכת מעין שבע בתפילת ערבית ביו"ט.
* ארבעה אמוראים נחלקו מה המקור לכך שאין שורפים קדשים ביום טוב.

דף כה עמוד א
* אין עשה דוחה את לא תעשה ועשה.
* הגמרא (עד תחילת עמוד ב) מביאה שלושה מקורות להיתר הנאה מתרומה טמאה בשעת ביעורה.
* קודש חמור מתרומה בשש חומרות (פיגול, נותר, קרבן, מעילה, כרת, אסור לאונן), ותרומה חמורה מקודש בארבע חומרות (מיתה, חומש, אין לה פדיון, אסורה לזרים).

דף כה עמוד ב
* לדעת רבי ישמעאל: לא מדליקין נר שבת בעטרן בגלל שריחו רע ויש חשש שיצא לאכול במקום חשוך.
* הדלקת נר בשבת במקום סעודתו - חובה.
* רחיצת ידים ורגלים במים חמים בערב שבת - מחלוקת אמוראים אם רשות או חובה.
* ארבעה תנאים נחלקו מי נחשב לעשיר.
* לדעת רבי שמעון בן אלעזר לא מדליקין נר שבת בצרי בגלל שריחו הטוב נודף ויש חשש שיוציא מעט צרי מהנר בשבת כדי להשתמש בו, וגם בגלל שהוא עף ונדבק בכותלי הבית ומדליקם.

דף כו עמוד א
* אסור להדליק אף ביום חול בטבל טמא (כי התורה אסרה אותו בהנאה) ובנפט לבן (מפני הסכנה).
* בברייתא מובאות דעות תנאים שונות לגבי השמנים שמותר ושאסור להדליק בהם.
* לדעת רבי שמעון בן אלעזר מותר לסכך את הסוכה בכל דבר היוצא מן העץ חוץ מפשתן.

דף כו עמוד ב
* לדעת תנא דבי רבי ישמעאל: אין קבלת טומאה בשאר בגדים חוץ מצמר ופשתן.
* אביי סובר שרבי שמעון בן אלעזר סובר כמו תנא דבי רבי ישמעאל, ורבא חולק וסובר שרבי שמעון בן אלעזר סובר שבשיעור של שלושה על שלושה טפחים יש קבלת טומאה בשאר בגדים.
* הגמרא מבררת את המקור לכך שבגד צמר ופשתים בשיעור שלוש על שלוש אצבעות מיטמא בנגעים (לדעת כולם).

דף כז עמוד א
* הגמרא מבררת את המקור לדעת רבי שמעון בן אלעזר לפי רבא, הסובר שיש דין קבלת טומאה בשאר בגדים כשיש בהם שלושה על שלושה טפחים.
* אביי מביא "תנא דבי רבי ישמעאל" החולק על "תנא דבי רבי ישמעאל" שבעמוד הקודם, וסובר שכל מיני בגדים (ולא רק צמר ופשתים) נטמאים משרצים.
* לפי האפשרות הראשונה בגמרא: רבא חזר בו משיטתו בעמוד הקודם וסובר שגם רבי שמעון בן אלעזר וגם תנא דבי רבי ישמעאל סוברים שבשאר טומאות (חוץ מנגעים) יש דין טומאה בשאר בגדים כשיש בהם שלושה על שלושה טפחים.

דף כז עמוד ב
* לדעת רב נחמן בר יצחק: כוונת תנא דבי רבי ישמעאל (שבדף הקודם) ללמד שרק בגדים מצמר או פשתן הם בכלל 'בגד' וחייבים בציצית.
* כסות לילה - פטורה מציצית, כסות סומא - חייבת בציצית.
* אביי סובר שרבי שמעון בן אלעזר וסומכוס סוברים שדבר המיטמא בנגעים, אף שאינו מקבל שאר טומאות, אין מסככים בו.

דף כח עמוד א
* הגמרא מביאה את המקור לכך שהיוצא מן העץ אינו מיטמא טומאת אוהלים אלא פשתן.
* רבי אלעזר התלבט אם עור בהמה טמאה נטמא בטומאת אוהל.
* לדעת רב יוסף: ה"תחש" מין טהור היה, ועור בהמה טמאה אינו נטמא בטומאת אוהל.
* לדעת רבא: עור בהמה טמאה נטמא בטומאת אוהל.

דף כח עמוד ב
* שי"ן של תפילין, תפילין מרובעות, נכרכות בשערן ונתפרות בגידן, רצועות שחורות - הלכה למשה מסיני.
* תחש שהיה בימי משה - בריה בפני עצמה היה, ולא הכריעו בה חכמים אם מין חיה הוא אם מין בהמה הוא, וקרן אחת היתה לו במצחו, ולפי שעה נזדמן לו למשה ועשה ממנו משכן ונגנז.
* רבי אליעזר ורבי עקיבא נחלקו אם חתיכת בגד שקיפלה מועיל הקיפול לבטלה מתורת כלי ושוב אינה מקבלת טומאה, ולעניין הדלקה אם מדליק בה ביו"ט שחל להיות בע"ש וקיפלה לפני יו"ט נחלקו אם נחשב שמדליק בשבר כלי שנשבר ביו"ט.
* המדליק נר לשבת צריך שידליק ברוב הפתילה היוצא מהנר.

דף כט עמוד א
* רבא מבאר שהטעם לכך שרבי אליעזר אוסר להדליק בפתילת הבגד שקיפלה ולא הבהבה הוא בגלל שסובר שאין להדליק בפתילה שאינה מחורכת.
* רב יהודה בשם רב מביא שלושה מקרים בהם נחלקו רבי יהודה ורבי שמעון בנוגע לדין נולד, והגמרא מבארת את הצורך שבהבאת שלושה מקרים.
* עצים שנשרו מן הדקל לתנור ביום טוב - מרבה עצים מוכנין ומסיקן.

דף כט עמוד ב
* רב המנונא מבאר (מסוף העמוד הקודם) שמחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא (במשנה בעמוד הקודם) היא במקרה שהדליקו בבגד הפחות משלושה טפחים ומדובר בבגד שתלאו במגוד או הניחו אחורי הדלת ויחדו לתשמיש גרוע ואח"כ קיפלו להשתמש בו כפתילה.
* לדעת ת"ק: לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת, ובגמרא מובא שאם בעל הבית חיבר את השפופרת לנר בסיד ובחרסית מותר.
* רבי ירמיה רבה ועולא נחלקו אם מחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון בדין גרירת ספסל בשבת היא בספסל גדול (שלא אפשר לטלטלו אלא בגרירה) או קטן.

דף ל עמוד א
* הגמרא מבארת שהמשנה (בסוף העמוד הקודם) עוסקת בחולה שיש בו סכנה ומותר לכבות את הנר בעבורו לכתחילה.
* לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות קודם שימות שכיון שמת בטל מן התורה ומן המצות ואין להקב"ה שבח בו.
* "במתים חפשי" - כיון שמת אדם נעשה חפשי מן התורה ומן המצוות.
* כשחטאו ישראל במדבר עמד משה לפני הקב"ה ואמר כמה תפלות ותחנונים לפניו ולא נענה, וכשאמר "זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך" מיד נענה.
* כשבנה שלמה את בית המקדש ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים דבקו שערים זה בזה, ורק כאשר ביקש בזכות דוד אביו נפתחו השערים.

דף ל עמוד ב
* הגמרא מספרת על מיתתו של דוד המלך (שהיתה בשבת).
* בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה, ומפני מה לא גנזוהו? - מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה.
* טוב כעס שכועס הקב"ה על הצדיקים בעולם הזה משחוק שמשחק הקב"ה על הרשעים בעולם הזה.
* אין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר שמחה של מצוה.
* כל תלמיד חכם שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר - תכוינה.
* אף ספר משלי בקשו לגנוז שהיו דבריו סותרין זה את זה.
* עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת.
* לעולם יהא אדם ענוותן כהלל, ואל יהא קפדן כשמאי.

דף לא עמוד א
* בברייתא מסופר על אדם שהתערב עם חברו וניסה להקניט את הלל בתמורה לארבע מאות זוז, אך לא הצליח.
* בגמרא מובאים שלושה מעשים של שלושה נכרים שבאו לשמאי וביקשו שיגייר אותם בתנאים מסויימים (אחד ביקש שיגייר אותו על מנת שילמד תורה שבכתב ולא תורה שבעל פה, אחד ביקש שיגייר אותו על מנת שילמד אותו כל התורה כולה כשהוא עומד על רגל אחת, ואחד ביקש שימנו אותו לכהן גדול) - ובמעשה הראשון שמאי גער בו והוציאו בנזיפה, ובשני המעשים האחרים שמאי דחף אותם באמת הבניין, ובאו כולם אח"כ לפני הלל והלל גייר אותם ומצא את הדרך להסתדר עם התנאים שלהם.
* מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך - זו היא התורה כולה, והשאר זהו פירושה.
* "והיה אמונת עתיך" וגו' - ריש לקיש מוצא בפסוק זה אסמכתא לששה סדרי משנה.
* בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, עסקת בפו"ר, צפית לישועה, פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר - אך הכי חשוב זה יראת ה'.

דף לא עמוד ב
* הגמרא מביאה כמה מימרות נוספות המדגישות את חשיבות יראת שמים.
* אין לו להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד.
* מי שחטא מעט - אל ימשיך לחטוא עוד
* בגמרא מובאות שתי דעות כיצד לבאר את סברת רבי יוסי שבמשנה (כט עמוד ב), הסובר שהמכבה את הנר מפני שחס על הנר או השמן פטור, וכשחס על הפתילה חייב.

דף לב עמוד א
* הגמרא מביאה כמה תשובות שנאמרו בדרך משל כדי לענות על השאלה מדוע נשים נענשות (על נדה חלה והדלקת הנר) דוקא בשעת לידתן.
* לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס, שמא אין עושים לו נס, ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו.
* לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה, שאם יחלה אומרים לו הבא זכות והפטר.
* אלו הן פרקליטין של אדם (בבית דין של מעלה): תשובה ומעשים טובים.
* בעוון שני דברים עמי הארצות מתים: על שקורין לארון הקודש "ארון", ועל שקורין לבית הכנסת "בית עם".

דף לב עמוד ב
* בעוון נדרים מתה אשה של אדם.
* בעוון נדרים בנים מתים כשהן קטנים.
* סיבת מיתת בנים - בעוון מזוזה / גם בעוון ביטול תורה / בעוון ציצית.
* כל הזהיר בציצית זוכה ומשמשין לו ב' אלפים וח' מאות עבדים.
* בגמרא מפורטים העונשים הבאים על: שנאת חינם, אי הפרשת חלה, ביטול תרומות ומעשרות, גזל.

דף לג עמוד א
* בגמרא מפורטים העונשים הבאים על: עוון עינוי הדין ועיוות הדין וקלקול הדין וביטול תורה, עוון שבועת שוא ושבועת שקר וחילול השם וחילול שבת, עוון שפיכות דמים, עוון גלוי עריות ועבודת כוכבים ואי השמטת שמיטין ויובלות,.
* בעוון נבלות פה צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות.
* הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה אלא כל המנבל פיו אפי' חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה.
* כל המנבל את פיו - מעמיקין לו גיהנם.

דף לג עמוד ב
* נחלקו הדעות בעוון מה באה אסכרה: בעוון לשון הרע / בעוון אכילת טבל / בעוון ביטול תורה.
* בזמן שהצדיקים בדור - צדיקים נתפסים על הדור, אין צדיקים בדור - תינוקות של בית רבן נתפסים על הדור.
* הגמרא מספרת מדוע נקרא רבי יהודה ברבי אלעאי "ראש המדברים בכל מקום".
* רבי יהודה שיבח את מעשיהם של רומי, רבי יוסי שמע ושתק, ורבי שמעון בן יוחאי אמר שאין לשבח אותם כי עשו הכל לצורך עצמם.
* לאחר שמלכות רומי גזרה מיתה על רבי שמעון, הלך רבי שמעון ובנו והתחבאו במערה שתים עשרה שנה, ואח"כ חזרו למערה ונשארו שם שנים עשר חודשים נוספים.

דף לד עמוד א
* הגמרא מבררת את המקור לנאמר במשנה ש"שלושה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה עשרתם ערבתם הדליקו את הנר".
* בבין השמשות אסור לערב עירובי תחומין (תוס': לכתחילה), אך מותר לערב עירובי חצרות.
* אין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל משחשכה - גזירה שמא ירתיח.

דף לד עמוד ב
* אין טומנין בדבר המוסיף הבל ואפילו מבעוד יום - גזירה שמא יחתה בגחלים.
* שלושה תנאים נחלקו מתי הוא זמן בין השמשות.
* לענין טומאת זב מחמירים בזמן בין השמשות ודנים כאילו יש בו מן היום ומן הלילה.
* רבה ורב יוסף נחלקו בדעת רבי יהודה אם משך זמן בין השמשות הוא שלושת רבעי מיל או שני שלישי מיל.

דף לה עמוד א
* לדעת רבה: כוורת בגודל שני כורים מותר לטלטל בשבת, ובגודל שלושה כורים אסור, לדעת רב יוסף: בגודל שלושה כורים מותר, ובגודל ארבעה כורים אסור.
* הרוצה לראות בארה של מרים - יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים, וזו היא בארה של מרים.
* בין השמשות שלפי דעת רבי יוסי מתחיל לאחר שמסתיים בין השמשות שלפי דעת רבי יהודה.
* בנוגע לזמן בין השמשות רבי יוחנן פוסק להלכה כדעת רבי יהודה לענין שבת וכדעת רבי יוסי לענין תרומה.

דף לה עמוד ב
* העושה מלאכה בבין השמשות של ערב שבת ושל מוצאי שבת (בהעלם אחד) - חייב חטאת ממה נפשך.
* הברייתא מפרטת את שש התקיעות שהיו תוקעים בערב שבת ("ראשונה להבטיל את העם ממלאכה שבשדות" וכו').
* מקום צנוע יש לו לחזן הכנסת בראש גגו ששם מניח שופרו לאחר שתוקע, לפי שאין מטלטלין בשבת לא את השופר ולא את החצוצרות.