סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
מספר צפיות: 58
דף יד עמוד א
* אדם האוכל אוכל שהוא ראשון לטומאה - לדעת רבי אליעזר: נעשה גופו ראשון לטומאה, ולדעת רבי יהושע: נעשה גופו שני לטומאה.
* הגמרא מבארת את טעם הגזירה שגזרו על הדברים הבאים לפסול את התרומה: האוכל מאכלים טמאים, השותה משקים טמאים, הבא ראשו ורובו במים שאובים, טהור שנפלו על ראשו ורובו שלושה לוגים מים שאובים, ספר, ידים.
* האוחז בידיו ספר תורה ערום בלא מטפחת - נענש שאחר מותו יקבר ערום בלא שכר אותה המצוה שבגללה החזיק את הספר.

דף יד עמוד ב
* טבול יום פוסל במגעו את התרומה מדין תורה.
* אוכלים הנוגעים במשקין שבאו לידי טומאתם מחמת שנגעו בסתם ידים, נעשו שניים לטומאה ופוסלים את התרומה.
* כלים שנגעו במשקין שבאו לידי טומאתם מחמת שנגעו בשרץ, נעשו שניים לטומאה ופוסלים את התרומה.
* יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים גזרו טומאה על ארץ העמים, ועל כלי זכוכית שמעון בן שטח תיקן כתובה לאשה וגזר טומאה על כלי מתכות, שמאי והלל גזרו טומאה על הידים.
* בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצתה בת קול ואמרה: "בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני", "חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר".
מספר צפיות: 59
דף טו עמוד א
* שלמה גזר על סתם ידים שיטמאו לקדשים, ואח"כ באו שמאי והלל ותלמידיהם וגזרו טומאה על סתם ידים שיטמאו אף לתרומה.
* בשלוש מקומות נחלקו שמאי והלל: שיעור הקמח שיהיה בעיסה כדי שתתחייב בהפרשת חלה, שיעור המים השאובים שפוסלים את המקוה, אשה שבדקה ומצאה דם מאימתי מחזיקים אותה לטמאה.
* חייב אדם לומר את ההלכה ששמע מרבו בלשון רבו ולא בלשון אחרת.
* ק"פ שנה עד שלא חרב הבית פשטה מלכות הרשעה על ישראל, פ' שנה עד שלא חרב הבית גזרו טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית, מ' שנה עד שלא חרב הבית גלתה לה סנהדרין וישבה לה בחנויות (ולא דנו דיני נפשות).
* הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית מאה שנה.

דף טו עמוד ב
* יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן גזרו על גוש עפר מארץ העמים שיש לתלות תרומה על מגעו ועל אויר ארץ העמים לא גזרו כלום, רבנן דשמונים שנה גזרו גם על תרומה שנכנסה לאויר ארץ העמים לתלות, וחכמים שבאושא גזור על גוש עפר ארץ העמים שיש לשרוף תרומה הנוגעת בו.
* הטעם שגזרו טומאה על כלי זכוכית הוא משום שתחילת ברייתן היא מן החול, ולכן חכמים גזרו שיקבלו טומאה כמו כלי חרס שאף הם עשויים מן החול.
מספר צפיות: 52
דף טז עמוד א
* כלי זכוכית - מכיוון שאם הם נשברים יש להם תקנה (להתיכם ולחזור ולעשות מהם כלים) ובכך הם דומים לכלי מתכות, לכן עשאום חכמים ככלי מתכות לענין שיקבלו טומאה מגבם (שלא כדין כלי חרס).
* טומאת כלי זכוכית היא מדרבנן ולכן חכמים לא גזרו על כלי זכוכית "טומאה ישנה" שאף היא מדרבנן.
* חכמים לא גזרו על פשוטי כלי זכוכית שיקבלו טומאה, כדי שידעו שדין טומאת כלי זכוכית הוא רק מדרבנן וכך לא יבואו לשרוף תרומה וקדשים הנוגעים בכלי זכוכית.

דף טז עמוד ב
* לדעת רב אשי: הטעם לכך שכלי זכוכית מקבלים טומאה מגבם (ושלא כדין כלי חרס) הוא מכיון שתוכו של כלי זכוכית נראה מבחוץ, ולכן אף גבו נחשב כתוך הכלי ומקבל טומאה.
* שמעון בן שטח גזר "טומאה ישנה" על כלי מתכות, והגמרא מבררת את הטעם לכך.
* מי ששכח כלים תחת הצינור - המים שנתקבלו בהם פוסלים את המקוה לדעת בית שמאי, ובית הלל חולקים, ורבו בית שמאי על בית הלל, אך לדעת רבי יוסי עדיין המחלוקת במקומה עומדת ולא עמדו על כך למנין לבטל דברי בית הלל. (ורב משרשיא מבאר שמחלוקת בית שמאי ובית הלל היא במקרה שהניח את הכלים בשעת קישור עבים, ונתפזרו העננים ושכחם, וחזרו ונתקשרו).
מספר צפיות: 49
דף יז עמוד א
* מטלטלים שמאהילין הן על המת והן על הכלים ויש בעובי המטלטלין כשיעור עובי המרדע - לדעת רבי טרפון לא גזרו טומאת אוהל במקרה זה.
* הגמרא ממשיכה לברר לאורך כל הדף מה עוד נגזר בגזירת י"ח דבר.
* באותו היום שנחלקו שמאי והלל בנוגע לדין הבוצר לגת, נעצו חרב בבית המדרש, אמרו: הנכנס יכנס והיוצא אל יצא, ואותו היום היה הלל כפוף ויושב לפני שמאי כאחד מן התלמידים והיה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל.
* הגמרא מביאה ארבעה טעמים מדוע הוכשרו הענבים לקבל טומאה על ידי המשקה היוצא מהם בעת הבציר.

דף יז עמוד ב
* הטעם שגזרו על גידולי תרומה שדינם יהיה כתרומה הוא משום תרומה טמאה הנמצאת בידי כהן (שיש לחשוש שמא ישהה אותה אצלו עד זמן הזריעה כדי לזורעה ולאכול את גידוליה ולבינתיים יבוא לידי תקלה ויאכלנה).
* גזרו על פתן ושמנן של גוים משום יינן, ועל יינן משום בנותיהן, ועל בנותיהן משום עבודה זרה.
* המשנה עוסקת בתחילתה בדין מלאכות שמתחיל אותם בערב שבת והן נגמרות מאליהן בשבת.
מספר צפיות: 45
דף יח עמוד א
* הגמרא מנסה לברר מי הוא התנא של המשנה הסובר שעל נתינת מים לתוך דיו בשבת (אע"פ שלא גיבל בהם את הדיו) חייבים משום לש, ולמסקנת הגמרא: יתכן שדין זה לא שנוי במחלוקת תנאים.
* בברייתא נאמר שלא נותנין חטין לתוך הריחים של מים בערב שבת אלא בכדי שיטחנו מבעוד יום - לדעת רבה הטעם לכך הוא מפני שמשמעת קול, ולדעת רב יוסף הטעם לכך הוא משום שביתת כלים (ולבית הלל יש איסור שביתת כלים כשהכלי עושה מעשה).
* רב אושעיא חולק על רב יוסף וסובר שלדעת בית הלל אין איסור שביתת כלים גם אם הכלי עצמו עושה מעשה (והברייתא היא כדעת בית שמאי).

דף יח עמוד ב
* אין לחוש שמא יגיס בשבת ב"יורה עקורה וטוחה".
* הגמרא מפרטת מקרים שונים בהם אין את החשש "שמא יחתה בגחלים".
* מותר להניח בתנור בערב שבת קדירה שהמאכל שבה אינו מבושל כלל, כדי שתתבשל בשבת, ואין לחשוש שמא יבוא לחתות בגחלים.
* לדעת ת"ק בשם ב"ה: מותר לתת חפץ לנכרי בערב שבת אם יש מספיק זמן ביום כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה בעיר מגוריו, ולדעת רבי עקיבא בשם ב"ה: אם יש זמן כדי שיצא מפתח ביתו של הישראל מבעוד יום.
* לדעת בית שמאי: לא ימכור אדם חמצו לנכרי אלא אם כן יודע בו שיכלה קודם הפסח, ולדעת בית הלל: כל זמן שמותר לאוכלו מותר למוכרו.
מספר צפיות: 39
דף יט עמוד א
* מותר לתת מזונות בשבת לפני הכלב או הנכרי בחצר, ואין צריך אח"כ למנוע מהם להוציא זאת מהחצר.
* הגמרא מפרטת באיזה אופן מותר לשלוח איגרת ביד נכרי לפני שבת.
* אין מפליגין בספינה (לדבר הרשות) פחות מג' ימים קודם לשבת.
* אין צרין על עיירות של נכרים פחות מג' ימים קודם לשבת, ואם התחילו אין מפסיק.
* בגדים לבנים קשה לכבס יותר מאשר בגדים צבעוניים.
* בית שמאי התירו טעינת קורת בית הבד ועיגולי הגת בערב שבת (מבעוד יום) לאחר שכבר ריסק את הזיתים והענבים מבעוד יום, כי גם אם יעשה מלאכה זו בשוגג בשבת לא חייב חטאת, ולכן לא גזרו על כך מבעוד יום.

דף יט עמוד ב
* רבי יוסי בר חנינא ורבי אלעזר נחלקו מי הוא התנא של המשנה הסובר שכל דבר העתיד להיסחט מעצמו אין בו איסור סחיטה מן התורה בשבת, והגמרא מבררת ודנה במחלוקתם.
* הגמרא מביאה שלושה מקרים בהם נחלקו רב ושמואל במחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון לגבי דין מוקצה.
* המשנה מביאה בתחילתה מקרים בהם אסור להתחיל מלאכה בערב שבת על מנת שתגמר בשבת.
מספר צפיות: 51
דף כ עמוד א
* השיעור שצריך שיהיו הבשר הבצל והביצה צלויים מבעוד יום, כדי שלא יהיה חשש שיבוא לחתות בגחלים בשבת, הוא כשיעור מאכל בן דורסאי.
* מותר להתחיל לצלות את קרבן הפסח סמוך לכניסת שבת בגלל שבני חבורה העוסקים בקרבן פסח זריזים הם ומזכירים זה לזה שלא לחתות בגחלים בשבת.
* רשאים הכהנים להדליק בערב שבת אש מועטת בעצים של מדורת בית המוקד, ולא חוששים שיבואו לחתות בה בשבת, לפי שכהנים זריזים הם.
* לדעת רב: מותר להבעיר מדורה מערב שבת אם האש תאחז ברובו של כל עץ ועץ שבמדורה, ולדעת שמואל: מותר אם לא צריך להביא עוד עצים דקים להניח תחת עצי המדורה כדי להבעירם.

דף כ עמוד ב
* פרק שני (פרק "במה מדליקין") עוסק בהדלקת נר שבת.
* החלק הראשון של המשנה מפרט פסול פתילות שאסור להדליק בהם לנר שבת, והחלק השני מפרט פסול שמנים.
* הגמרא מבארת לאורך העמוד את הפתילות והשמנים המוזכרים במשנה.
* הברייתא מוסיפה פתילות נוספות שאסור להדליק בהם בשבת (של צמר ושל שער).
מספר צפיות: 67
דף כא עמוד א
* שלושה אמוראים נחלקו מהו "שמן קיק" שאסור להדליק בו נרות שבת.
* הטעם שאין להדליק בפתילות שהוזכרו במשנה בעמוד הקודם הוא מפני שהאור מסכסכת בהן, והטעם שאין להדליק בשמנים שהוזכרו במשנה בעמוד הקודם הוא מפני שאין נמשכין אחר הפתילה.
* לדעת רבה: אין להדליק בשמן הפסול להדלקה גם אם עירבו בו שמן הכשר להדלקה.
* פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת - אין מדליקין בהן במקדש.
* פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת - לדעת רב הונא: אין מדליקין בהן בחנוכה בין בשבת בין בחול, לדעת רב חסדא: מדליקין בהן בחול אבל לא בשבת.

דף כא עמוד ב
* פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת - לדעת רבי זירא: מדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת.
* מצותה (של נר חנוכה) משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק.
* מצות חנוכה - נר איש וביתו, והמהדרין - נר לכל אחד ואחד, והמהדרין מן המהדרין - לדעת ב"ש: יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך, ולדעת ב"ה להיפך.
* נר חנוכה - מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ, אם היה דר בעלייה מניחה בחלון הסמוכה לרה"ר, ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו.
* הגמרא שואלת "מאי חנוכה" ומביאה ברייתא המתארת את נס פך השמן.
מספר צפיות: 70
דף כב עמוד א
* נר של חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה.
* "והבור רק אין בו מים" - מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו.
* נר חנוכה מצוה להניחה בטפח הסמוכה לפתח - והגמרא מכריעה שיניח בצד שמאל כדי שתהא נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין.
* אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה.
* לדעת רב: אין מדליקין מנר לנר, אין מתירין ציצית מבגד לבגד, אין הלכה כרבי שמעון בדין דבר שאינו מתכוין - ושמואל חולק [וכמותו נהג רבה].
* נחלקו הדעות בטעמו של רב שאסור להדליק נר מנר - משום ביזוי מצוה או משום שנראה שמכחיש אורו של נר מצוה.

דף כב עמוד ב
* הגמרא הקשתה ודחתה את הטעם שרב אסר להדליק נר מנר בגלל שנראה כמכחיש אורו של נר מצוה.
* הגמרא מביאה התלבטות אם הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה ומנסה לפשוט את הספק.
* היה תפוש נר חנוכה ועומד - לא עשה ולא כלום.
* הדליקה בפנים והוציאה - לא עשה כלום.
מספר צפיות: 55
דף כג עמוד א
* למסקנת הגמרא: הדלקה עושה מצוה (ולכן: אם הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה ולא כלום).
* נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס.
* אכסנאי חייב בנר חנוכה.
* רבי זירא (שהתארח אצל אחרים) סמך על כך שאשתו מדליקה בבית בעבורו.
* כל השמנים כולן יפין לנר, ושמן זית מן המובחר.
* ביום ראשון של חנוכה הרואה מברך ב' ומדליק מברך ג', מכאן ואילך מדליק מברך שתים ורואה מברך אחת.
* חצר שיש לה ב' פתחים משתי רוחות - צריכה שתי נרות, כי אם ידליק רק ברוח אחת הרי שבני העיר עלולים לחשוד שלא הדליק כלל.
* רבי שמעון מפרט ארבע סיבות לכך שהתורה אמרה להניח פיאה בגמר קצירו (ולא באמצע קצירו).

דף כג עמוד ב
* נר שיש לה שני פיות - עולה לב' בני אדם.
* מילא קערה שמן והקיפה פתילות - כפה עליה כלי: עולה לכמה בני אדם, לא כפה עליה כלי: עשאה כמין מדורה ואפילו לאחד אינה עולה.
* נר ביתו ונר חנוכה - נר ביתו עדיף (משום שלום ביתו), נר ביתו וקידוש היום - נר ביתו עדיף (משום שלום ביתו), נר חנוכה וקידוש היום - נר חנוכה עדיף (משום פרסומי ניסא).
* הרגיל בנר - יהיו לו בנים תלמידי חכמים, הזהיר במזוזה - זוכה לדירה נאה, הזהיר בציצית - זוכה לטלית נאה, הזהיר בקידוש היום - זוכה וממלא גרבי יין.
* מי שאוהב תלמידי חכמים - יהיו לו בנים תלמידי חכמים, מי שמכבד תלמידי חכמים - יהיו לו חתנים תלמידי חכמים, מי שירא מתלמידי חכמים - הוא עצמו יהיה תלמיד חכם, ואם אינו מסוגל לכך אז יישמעו דבריו כדברי תלמיד חכם.
* הגמרא מבררת את הטעם לכך שאין מדליקים נרות שבת בשמן של תרומה שנטמאה.
מספר צפיות: 52
דף כד עמוד א
* לדעת רב הונא: לא צריך להזכיר את חנוכה בברכת המזון, אך אם בא להזכיר רשאי.
* האמוראים נחלקו אם צריך להזכיר את ראש חודש בברכת המזון.
* האמוראים נחלקו אם צריך להזכיר את חנוכה בתפילת מוסף של שבת חנוכה וראש חודש טבת.
* לדעת רב גידל: ראש חודש שחל להיות בשבת - המפטיר בנביא בשבת אינו צריך להזכיר את ראש חודש.
* לדעת רב אחדבוי: יום טוב שחל להיות בשבת - המפטיר בנביא במנחה בשבת אין צריך להזכיר של יום טוב.

דף כד עמוד ב
* לדעת ריב"ל: יום הכפורים שחל להיות בשבת - המתפלל נעילה צריך להזכיר של שבת.
* יו"ט שחל להיות בשבת - שליח ציבור היורד לפני התיבה ערבית ומתפלל ברכת מעין שבע, אינו צריך להזכיר של יום טוב, שאילמלא שבת אין שליח צבור יורד להתפלל ברכת מעין שבע בתפילת ערבית ביו"ט.
* ארבעה אמוראים נחלקו מה המקור לכך שאין שורפים קדשים ביום טוב.
מספר צפיות: 52
דף כה עמוד א
* אין עשה דוחה את לא תעשה ועשה.
* הגמרא (עד תחילת עמוד ב) מביאה שלושה מקורות להיתר הנאה מתרומה טמאה בשעת ביעורה.
* קודש חמור מתרומה בשש חומרות (פיגול, נותר, קרבן, מעילה, כרת, אסור לאונן), ותרומה חמורה מקודש בארבע חומרות (מיתה, חומש, אין לה פדיון, אסורה לזרים).

דף כה עמוד ב
* לדעת רבי ישמעאל: לא מדליקין נר שבת בעטרן בגלל שריחו רע ויש חשש שיצא לאכול במקום חשוך.
* הדלקת נר בשבת במקום סעודתו - חובה.
* רחיצת ידים ורגלים במים חמים בערב שבת - מחלוקת אמוראים אם רשות או חובה.
* ארבעה תנאים נחלקו מי נחשב לעשיר.
* לדעת רבי שמעון בן אלעזר לא מדליקין נר שבת בצרי בגלל שריחו הטוב נודף ויש חשש שיוציא מעט צרי מהנר בשבת כדי להשתמש בו, וגם בגלל שהוא עף ונדבק בכותלי הבית ומדליקם.
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 ...
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר