סקר
לקראת סיום מסכת עירובין






 
מספר צפיות: 33
דף ה עמוד א
* לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע.
* עשרת הדברות, מקרא, משנה, נביאים וכתובים, גמרא - כולם נתנו למשה מסיני.
* כל הקורא ק''ש על מטתו - כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו / מזיקין בדילין הימנו.
* כל העוסק בתורה - יסורין בדילין הימנו.
* כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק - הקב"ה מביא עליו יסורין.
* כל שהקב''ה חפץ בו - מדכאו ביסורין.
* האמוראים נחלקו מה נחשב ליסורין של אהבה.
* יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם.
* 3 מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין, אלו הן:
תורה וארץ ישראל והעולם הבא.

דף ה עמוד ב
* כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים וקובר את בניו - מוחלין לו על כל עונותיו.
* לדעת רבי יוחנן: נגעים ובנים (הקובר את בניו) - אינן יסורין של אהבה.
* אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים (ולכן רבי יוחנן לא ריפא את עצמו מהיסורין שהיו לו).
* לא כל אדם זוכה לשתי שלחנות (לתורה ועושר).
* הגונב מן הגנב - טועם אף הוא טעם גניבה (וחוטא בכך).
* לא יהא דבר חוצץ בין המתפלל לבין הקיר.
* כל הנותן מטתו בין צפון לדרום - יהיו לו בנים זכרים / אף אין אשתו מפלת נפלים.
* שנים שנכנסו להתפלל, וקדם אחד מהם להתפלל ולא המתין את חברו ויצא - טורפין לו תפלתו בפניו, ולא עוד, אלא שגורם לשכינה שתסתלק מישראל.
מספר צפיות: 23
דף ו עמוד א
* אלמלי נתנה רשות לעין לראות - אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין.
* אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת.
* הקב"ה מצוי בבית הכנסת, ועשרה שמתפללין שכינה עמהם (נלמד מהפסוק: "אלהים נצב בעדת אל").
* חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה - מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה.
* הגמרא מביאה את המקור לכך שהקב"ה מניח תפילין ומבארת מה כתוב בתפילין אלו.

דף ו עמוד ב
* כל הרגיל לבא לבית הכנסת ולא בא יום אחד - הקב"ה משאיל בו.
* בשעה שהקב"ה בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה - מיד הוא כועס.
* כל הקובע מקום לתפלתו - אלהי אברהם בעזרו.
* היוצא מבית הכנסת - אל יפסיע פסיעה גסה.
* כל המתפלל אחורי בית הכנסת - נקרא רשע.
* כיון שנצטרך אדם לבריות - פניו משתנות ככרום / כאילו נדון בשני דינים אש ומים.
* אמר רב הונא: לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה, רבי יוחנן אמר: אף בתפלת ערבית, רב נחמן בר יצחק אמר: אף תפלת שחרית.
* כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו - עובר בחמשה קולות, ואם משמחו - זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות / כאילו הקריב תודה / כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים.
* כל אדם שיש בו יראת שמים - דבריו נשמעין.
* כל שיודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום - יקדים לו שלום, ואם נתן לו ולא החזיר - נקרא גזלן.
מספר צפיות: 12
דף ז עמוד א
* הקב"ה מתפלל כך: יה"ר מלפני שיכבשו רחמי את כעסי, ויגולו רחמי על מדותי, ואתנהג עם בני במדת רחמים, ואכנס להם לפנים משורת הדין.
* לא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך.
* מהפסוק "פני ילכו והנחותי לך" לומדים שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו.
* בלעם היה יודע לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה בכל יום.
* בשעה שהחמה זורחת וכל מלכי מזרח ומערב מניחים כתריהם בראשיהם ומשתחוים לחמה - מיד כועס הקב"ה.
* טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר מכמה/ממאה מלקיות.
* לדעת רבי יוסי: 3 דברים בקש משה מלפני הקב"ה ונתן לו, ולדעת רבי מאיר: אחת מהן לא נתנו לו.
* כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה לטובה, אפי' על תנאי, לא חזר בו.

דף ז עמוד ב
* מיום שברא הקב"ה את העולם, לא היה אדם שקראו להקב"ה אדון, עד שבא אברהם וקראו אדון.
* מיום שברא הקב"ה את עולמו, לא היה אדם שהודה להקב"ה, עד שבאתה לאה והודתו.
* קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג.
* לדעת רשב"י: מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה, והגמרא מקשה על כך מדברי ר' יצחק שאמר שאם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו, ומביאה 4 תירוצים.
* כל הקובע מקום לתפלתו - אויביו נופלים תחתיו.
* גדולה שמושה של תורה יותר מלמודה.
מספר צפיות: 11
דף ח עמוד א
* אימתי עת רצון? בשעה שהצבור מתפללין.
* כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור, מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם.
* כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל - נקרא שכן רע, ולא עוד, אלא שגורם גלות לו ולבניו.
* לעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים בבית הכנסת ואחר כך יתפלל.
* "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא" - נחלקו הדעות מהו "לעת מצא": אשה / תורה / מיתה / קבורה / בית הכסא.
* אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות.
* מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד.
* גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים.
* אם כפוף הוא לרבו לקבל תוכחתו - ידור אצלו.
* "ועזבי ה' יכלו" - זה המניח ס"ת ויוצא.

דף ח עמוד ב
* לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום, ואפילו "עֲטָרוֹת וְדִיבֹן", שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו.
* הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו (לוחות ושברי לוחות מונחות בארון).
* אסור לו לאדם שיעבור אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין (ואביי מציין מספר מקרים בהם כן מותר).
* רבי עקיבא ציין 3 דברים שהוא אוהב אצל המדיים, ורבן גמליאל ציין 3 דברים שהוא אוהב אצל הפרסיים.
* לדעת רשב"י: פעמים שאדם קורא ק"ש שתי פעמים בלילה, אחת קודם שיעלה עמוד השחר ואחת לאחר שיעלה עמוד השחר, ויוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה.
מספר צפיות: 14
דף ט עמוד א
* זמן אכילת פסחים - לדעת רבי אלעזר בן עזריה ורבי אליעזר (ומשנתנו): עד חצות, לדעת רבי עקיבא ורבי יהושע (והברייתא): עד שיעלה עמוד השחר.
* גאולת ישראל ממצרים התחילה בערב.
* אמר לו הקב"ה למשה: בבקשה ממך, לך ואמור להם לישראל: בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, שלא יאמר אותו צדיק: "ועבדום וענו אותם" - קיים בהם, "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" - לא קיים בהם.

דף ט עמוד ב
* "וישאלום" - מלמד שהשאילום בעל כרחם (ונחלקו האמוראים אם בעל כרחם של מצרים או של ישראל).
* "וינצלו את מצרים" - מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן / עשאוה כמצולה שאין בה דגים.
* יש 5 דעות של תנאים מאימתי קורין את שמע בשחרית, ורב הונא פסק כדעת אחרים ("משיראה את חברו רחוק ד' אמות ויכירנו").
* אביי פסק כדעת רבי יוחנן (דעה שישית) ש"ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה, כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום".
* כל הסומך גאולה לתפלה - אינו נזוק כל היום כולו.
* איזהו בן העוה"ב? זהו הסומך גאולה של ערבית לתפלה של ערבית.
* את "יהיו לרצון" תיקנו לומר לאחר י"ח ברכות (=בסיום תפילת עמידה), הואיל ולא אמרו דוד אלא לאחר י"ח פרשיות (פרקים א-ב בתהילים נחשבים לפרשה אחת).
מספר צפיות: 21

דף י עמוד א
* למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג? - שאם יאמר לך אדם: כלום יש עבד שמורד ברבו? אף אתה אמור לו: כלום יש בן שמורד באביו?
* שלמה אמר את הפסוק "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה" כנגד דוד אביו שדר בחמשה עולמים ואמר שירה.
* דוד המלך אמר 5 פעמים "ברכי נפשי" בספר תהילים כנגד הקב"ה וכנגד נשמה.
* "מי כהחכם ומי יודע פשר דבר" - מי כהקב"ה שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים בין חזקיהו לישעיהו.
* אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם - אל ימנע עצמו מן הרחמים.

דף י עמוד ב
* אפי' בעל החלומות אומר לו לאדם למחר הוא מת - אל ימנע עצמו מן הרחמים.
* "והטוב בעיניך עשיתי" - שסמך גאולה לתפלה / שגנז ספר רפואות.
* 6 דברים עשה חזקיהו המלך, על 3 הודו לו ועל 3 לא הודו לו.
* כל התולה בזכות עצמו - תולין לו בזכות אחרים, וכל התולה בזכות אחרים - תולין לו בזכות עצמו.
* הגמרא מביאה דרשות שונות על פסוקים בענין השונמית.
* כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו - מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב תמידין.
* אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל, אלא במקום נמוך ויתפלל.
* המתפלל צריך שיכוין את רגליו.
* לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם.
* גדול הקורא ק"ש בעונתה יותר מהעוסק בתורה.

מספר צפיות: 19
דף יא עמוד א
* לדעת ב"ש יש לקרוא קריאת שמע של ערב בשכיבה ושל יום בעמידה, ולדעת ב"ה כל אדם קורא כדרכו - והגמרא מבררת את טעמיהם.
* העוסק במצוה / חתן - פטור מקריאת שמע.
* אבל חייב בכל המצות האמורות בתורה, חוץ מן התפילין.
* מי שעשה כדעת ב"ש - לדעת תני רב יחזקאל: מה שעשה עשה, לדעת רב יוסף: לא עשה ולא כלום, לדעת רב נחמן בר יצחק: חייב מיתה.

דף יא עמוד ב
* ברכה ראשונה שלפני קריאת שמע בשחרית - "יוצר אור ובורא חשך" (כדי להזכיר מדת לילה ביום), ברכה שניה שלפני קריאת שמע בשחרית - אהבה רבה או אהבת עולם.
* אם לא בירך ברכות התורה בבוקר, וקרא קריאת שמע - אינו צריך לברך.
* הגמרא מביאה דעות שונות עבור איזה סוג לימוד צריך לברך ברכות התורה.
* הגמרא מביאה מחלוקת מה נוסח ברכות התורה.
* במשנה בתמיד נאמר: "אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת" - ונחלקו האמוראים מהי אותה ברכה (אהבה רבה או יוצר אור).
מספר צפיות: 19
דף יב עמוד א
* אף בגבולין בקשו לקבוע קריאת עשרת הדברות בקריאת שמע, אך לא עשו זאת בגלל תרעומת המינין (שלא יאמרו לעמי הארץ: אין שאר התורה אמת).
* החזיק כוס שכר וחשב שזה יין והתחיל לברך במחשבה שזה יין אך לבסוף סיים את הברכה על השכר - הגמרא מתלבטת מה הדין (והביאה 2 נסיונות לענות על כך ודחתה אותם).
* כל שלא אמר 'אמת ויציב' בשחרית ו'אמת ואמונה' בערבית - לא יצא ידי חובתו.
* המתפלל - כשהוא כורע כורע בברוך, וכשהוא זוקף זוקף בשם.

דף יב עמוד ב
* הגמרא מכריעה להלכה כדעת רבה שבעשרת ימי תשובה יש לומר "המלך הקדוש" ו"המלך המשפט".
* כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש - נקרא חוטא (ואם ת"ח הוא - צריך שיחלה עצמו עליו).
* כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו - מוחלין לו על כל עונותיו.
* בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע (בגלל הפסוק "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו"), אך לא קבעוה משום טורח צבור.
* את פרשת ציצית קבעו בקריאת שמע כי יש בה את הדברים הבאים: מצות ציצית, יציאת מצרים, עול מצות, ודעת מינים, הרהור עבירה, והרהור ע"ז.
מספר צפיות: 13
דף יג עמוד א
* צרות אחרונות משכחות את הראשונות.
* כל הקורא לאברהם אברם - לדעת ת"ק: עובר בעשה, לדעת רבי אליעזר: עובר בלאו.
* פרק שני, המתחיל בעמוד זה, ממשיך לעסוק בדיני קריאת שמע.
* לדעת רבי יש לקרוא את קריאת שמע בלשון הקודש, ולדעת חכמים ניתן לקרוא קריאת שמע בכל לשון.
* לדעת רבי אליעזר: עד "על לבבך" יש צורך בכוונה, ולדעת רבי עקיבא: כל הפרשה צריכה כוונה.

דף יג עמוד ב
* הקורא את שמע - צריך שיכוין את לבו, ר' אחא משום ר' יהודה אומר: כיון שכוון לבו בפרק ראשון, שוב אינו צריך.
* ר' זוטרא ורבי יאשיה נחלקו אם פרשה שניה של קריאת שמע צריכה כוונה או קריאה, אך פרשה ראשונה לדעת שניהם צריכה גם כוונה וגם קריאה.
* כל המאריך באחד (באות ד') - מאריכין לו ימיו ושנותיו.
* לדעת רב יהודה: עד "על לבבך" בעמידה, ולדעת רבי יוחנן: כל הפרשה כולה בעמידה.
* "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" - זו ק"ש של ר' יהודה הנשיא.
* אמר "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" ונאנס בשינה - יצא.
* פרקדן (אף אם הוא בהטיה) - לא יקרא קריאת שמע.
מספר צפיות: 11
דף יד עמוד א
* לדעת ר' מאיר: בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב, ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, לדעת ר' יהודה: בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם, ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד.
* גם בעת אמירת הלל ומגילה ניתן להפסיק לשאלת שלום. (בימים שאומרים הלל שלם - בין פרק לפרק פוסק, באמצע הפרק אינו פוסק, בימים שאומרים חצי הלל - פוסק אפי' באמצע הפרק).
* טעימת תבשיל (עד רביעית) לדעת אם צריכה מלח או תבלין - אינה טעונה ברכה, ומותרת למי ששרוי בתענית.
* לדעת רב: כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל - כאלו עשאו במה.
* אסור לו לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל.
* כל המתפלל ואח"כ יוצא לדרך - הקב"ה עושה לו חפציו.
* כל הלן שבעת ימים בלא חלום - נקרא רע.
* כל המשביע עצמו מדברי תורה ולן - אין מבשרין אותו בשורות רעות.
* הלכה כר' יהודה שאמר שבין אלהיכם לאמת ויציב לא יפסיק (לשאלת שלום).

דף יד עמוד ב
* אביי סובר שאף בתפילת ערבית יש לומר את כל פרשיית "ויאמר" בקריאת שמע (שלא כדעת רב הסובר שאין לומר זאת בערבית, ושלא כמנהג ארץ ישראל שאין אומרים אלא תחילתה וסופה).
* לדעת ר"ש בן יוחאי: בדין הוא שתקדם שמע לוהיה אם שמוע - שזה ללמוד וללמד ולעשות, והיה אם שמוע לויאמר - שזה יש בה ללמד ולעשות ויאמר אין בה אלא לעשות בלבד. (וזה בנוסף לטעם המובא במשנה בשם רבי יהושע בן קרחה).
* כל הקורא ק"ש בלא תפילין - כאילו מעיד עדות שקר בעצמו / כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים.
מספר צפיות: 11
דף טו עמוד א
* הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה - יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא ק"ש ויתפלל, ומעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן.
* לקריאת שמע - לא צריך לחזר אחרי מים לנקות ידיו, לתפילה - כן צריך (עד מרחק פרסה לפניו, ועד פחות ממיל לאחוריו).
* הגמרא מבארת את טעמי מחלוקת ת"ק ורבי יוסי שבמשנה (שנחלקו אם הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא או לא).
* במשנה במסכת תרומות נאמר "חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום ואם תרם תרומתו תרומה", והגמרא מבררת מי הוא התנא של משנה זו.

דף טו עמוד ב
* במשנה במסכת מגילה נאמר "הכל כשרים לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן ורבי יהודה מכשיר בקטן", והגמרא (מסוף העמוד הקודם) מבררת מי הוא התנא של משנה זו.
* רב שילא מכריע להלכה כדעת רבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה שהקורא את שמע צריך שישמיע לאזנו, וכדעת רבי יהודה שהקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא.
* בכל שאר הברכות (חוץ מקריאת שמע) - לדברי הכל אם לא השמיע לאזנו יצא.
* ר' יאשיה מכריע להלכה כדעת רבי יוסי שקרא ולא דקדק באותיותיה יצא.
* גם את הצוואות (הפסוקים: "וקשרתם", "וכתבתם") צריך לכתוב בתפילין ובמזוזות.
* "ולמדתם" - שיהא למודך תם, שיתן ריוח בין הדבקים (כגון: "על לבבך").
* כל הקורא ק"ש ומדקדק באותיותיה - מצננין לו גיהנם.
מספר צפיות: 10
דף טז עמוד א
* "כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כאהלים נטע" וגו' - מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה, אף אהלים (בתי מדרשות) מעלין את האדם מכף חובה לכף זכות.
* טעה בין כתיבה לכתיבה (שיודע שצריך לומר וכתבתם ואינו יודע אם נמצא בפרשת שמע או בפרשת והיה אם שמוע) - יחזור לכתיבה ראשונה אא"כ התחיל ממילא לומר "למען ירבו ימיכם".
* הסוגיה עוסקת בפרטי הדינים של מי שעסוק במלאכתו והגיע זמן קריאת שמע ותפילה.
* הגמרא מביאה ברייתא ובה המקור לכך שחתן פטור מק"ש.

דף טז עמוד ב
* רבן גמליאל סובר שאנינות לילה היא מדרבנן, ולכן לאבל אסטניס מותר לרחוץ.
* עבדים ושפחות אין עומדין עליהם בשורה ואין אומרים עליהם ברכת אבלים ותנחומי אבלים, אלא אומרים לבעליהם: "המקום ימלא לך חסרונך".
* אין קורין אבות אלא לשלשה, ואין קורין אמהות אלא לארבע.
* הגמרא מפרטת תפילות שונות שתנאים ואמוראים הוסיפו בסוף תפילתם.
1 2 3 4 5
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר