"מנין לבעל חוב שקונה משכון"
בעל החוב (הלווה) נותן משכון ללווה (שהרי המשכון הנו ערבון להחזרת הכסף), לכן מדוע הוא צריך לקנות את המשכון? באיזה מצב מדובר ולמה? מתי?

ואולי הכוונה היא כזו: כאשר המלווה נותן כסף ללווה כהלוואה הוא מקבל גם לעיתים משכון שהינו חפץ בשיעור של ההלוואה. רבי יצחק סובר שעצם זה שמלווה קיבל את המשכון הוא בעצם קיבל תמורה להלוואה שלו ולמעשה יש לו בעלות מוחלטת על הפיקדון כאילו קנה אותו, ולכן בזמן הפירעון שהלווה מחזיר למלווה את ההלוואה מוחזר ללווה הפיקדון מדין צדקה שהרי כאמור הפקדון הנו למעשה בבעלות המלווה.

בברכת התורה
כפשוטו