בעא מיניה רב יוסף מרבה ( לכאורה, שני מצבים הפוכים ) :
א. סולם מכאן וסולם מכאן וקשין באמצע מהו ? אמר ליה אין כף הרגל עולה בהן
ב. קשין מכאן וקשין מכאן וסולם באמצע מהו ? אמר ליה הרי כף הרגל עולה בהן

רש"י מפרש :
סולם. כל שהוא מכאן וסולם כל שהוא מכאן אצלו ( כלומר צמוד לו באותו צד של הכותל, ורק קשין מפרידים מעט ביניהם באמצע ביניהם - עלי ) ואין בשניהן לא בזה שני טפחים ולא בזה שני טפחים רוחב, וקבע קשין של תבואה כעין חווקין מזה לזה להשלימן לארבעה, מהו: אין כף הרגל עולה. בקשים וסתם עליית הרגלים באמצע סולם הוא וזה אין ראוי לכך:
קשין מכאן ומכאן. להשלים רוחבו לארבעה מהו: הרי כף הרגל עולה. בסולם וראויין הקשין לאחוז היד בהן ולעלות בסולם:
אינני מבין 'עד הסוף' את דברי רבה והסברו של רש"י :
יש לנו סולמות שרוחב שליבותיהם שני טפחים. אין שום בעיה לעלות בסולם כזה אך רוחב שליבותיו קטן מארבעה טפחים ולכן אין די בעצם קיום הסולם כדי להחשיבו ל'פתח'.
רב יוסף מציע אפוא שתי הצעות :
א. להצמיד שני סולמות כאלו כשביניהם קש. ב. להצמיד לסולם כזה קש משני צידיו.
רבה קובע שלא נוח לעלות בסולם שיש מחיצת קש באמצעו כי הרגלים 'רוצות' לעלות בנוחות באמצע והקש באמצע מפריע, ולכן פוסל את אפשרות א ומאפשר את ב.
ואני תמה, הרי כשיש רק סולם אחד באמצע ( אפשרות ב ) אין בעיה, אם כן מה אכפת לי אם הקש מצוי משני הצדדים או מצד אחד, כלומר אם נצמיד לסולם קש רק בצידו האחד כך שהרוחב יושלם לארבעה טפחים, זה יהיה בדיוק כמו אם יוצמד משני הצדדים ( וזו כבר שאלה על שאלתו השניה של רב יוסף, מדוע הציע שיוסיפו קש דווקא משני הצדדים ולא מצד אחד לסולם אחד ), ואם כן, מה אכפת לי שיש שני סולמות צמודים עם קש ביניהם, מדוע אי אפשר להתייחס לסולם האחד כ'קש', או פשוט להתעלם ממנו לעניין העליה בו ולהתייחס אליו כאילו הוא קרש ולא סולם ויעלה העולה בסולם האחד בלבד באמצעו ללא בעיה ?
ועוד קשה לי לשון הרמב"ם בהלכות עירובין ,ג,ז :
היו קשין מבדילין בין שתי החצרות, וסולם מכאן וסולם מכאן--אין מערבין אחד: שהרי אין כף הרגל עולה בסולם, לפי שאין לו על מה יסמוך. היה הסולם באמצע, וקשין מכאן וקשין מכאן--אם רצו, מערבין שניים.
א. האם הסברו זהה לפירש"י ?
ב. מדוע בסוף דבריו כתב 'מערבין שנים' ולא 'מערבין' או 'מערבין אחד', הרי במקרה א כתב שלא מערבין אחד ומשמע שבמקרה ב כן מערבין אחד ?
אשמח לקרא הסבר ראוי לכל שאלותי ...