מה שנכתב בעיקר במסכת סוכה אבל גם כבר בשבת כב, שיסוד השיעור של עשרים אמה שעד אליו שולטת העין ויש היכר אינו שיעור חכמים אלא שיעור שמקורו מדאורייתא מהתורה שבכתב, מדין 'והסיר את מוראתו בנוצתה והשליך אותה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן', והיות שמוראת עולת העוף היתה מושלכת מיד הכהן העומד בסובב בקרן הדרום מזרחית של מזבח העולה, אל מקום הדשן המצוי במרחק עשרים אמה מהמזבח סמוך לכבש, והיות שהשלכה עניינה סילוק מהדעת ( השלכת החלק בעוף שנהנה גם מגזל ) אל מקום שמחוץ לדעת האדם, לכן כל השיעורים ששיערו חכמים בעניינים אחרים , כסוכה ומבוי ונר חנוכה, שבהם קיים יסוד זה הם ג"כ עשרים אמה.

עוד להזכיר שכדאי לקרא את הפרק העוסק באמות היסוד והסובב שהן בנות ה' טפחים, בעמ' 29, במאמרי על מזבח העולה בזבחים סא ומנחות צז-צח, 'השינויים במבנה מזבח העולה, ובניסוך וניקוז היין והמים, במהלך הדורות', ושהמקבילה של הסוגיה במנחות צז-צח, היא בעירובין ד. ( ישנה ללומדים את כל ההבנה ! )