האם הבנתי נכון?

המסקנה בגמרא היא שיש מזל לכו"ע?

כלומר: בכל הסיפורים שהובאו לומר שאין מזל לישראל, הכוונה שיש השפעה למזלות, אלא שישראל יכולים להימלט מהם ע"י מעשים טובים.

יו"ד סימן קע"ט סעיף ב' כתב הרמ"א:

במה שאדם יודע שהוא כנגד המזל לא יעשה ולא יסמוך על הנס, אלא שאין לחקור אחר זה, משום "תמים תהיה" (תשובת הרמב"ן סימן רפ"ו)

והגר"א שם כתב שהמקור מסוגייתנו, שהיו ר"ע ורנב"י יריאים מדברי הכלדיים.

אבל הרמב"ם (ע"ז י"א) משמע ממנו שהכל הבל וכזב.

לדוגמה, הלכה ט':

אסור לעונן, אע"פ שלא עשה מעשה, אלא הודיע אותן *הכזבים שהכסילים מדמין שהן דברי אמת ודברי חכמים*.

ובסוף סעיף י':

"וכן אותן הקולות והשמות המשונים והמכוערים *לא ירעו וגם היטב אין איתם*.

וצ"ע איך הרמב"ם יסביר את כל הסוגיה אצלנו ומעשי חכמים בעניין.