המוציא משוי על ראשו פטור ואת"ל אנשי הוצל עושין כן בטלה דעתן אצל כל אדם.
ולכאורה מוכח מדברי התוספות שגם להם בטלה דעתן וגם אחד מאנשי הוצל שהוציא משוי על ראשו פטור.
וקשה הרי במקומות אחרים מצאנו שמנהג המקום מתיר דברים מסויימים וכגון מה שכתוב בשו"ע ש"א סעיף לד שמותר לצאת בסודר המקופל על כתפו ובפוסקים שם מבואר דבאותם מקומות שדרך לילך כן לפעמים אז התירו ולא אמרינן דבטלה דעתן אצל כל אדם שלא יוצאים כך וא"כ אמאי הכא מבטלין דעתן של אנשי הוצל.
ושו"ר דלי קשה מידי דבאמת מה שבטלה דעתן היינו דוקא אצל כל אדם וכלישנא דגמרא אבל לענין אנשי הוצל עצמם אה"נ הוי דרך הוצאה וחייבים. וכל הדיון בתוס׳ הוא האם מבטלים דעתן של עיר שלמה אפ׳ כלפי שאר העם הרי הם לא כמה בודדים אלא עיר שלמה והרי מצאנו שמנהיג עיר אחת קובעת דין לכל העולם ולא אמרינן דבטלה דעתן וכמו שמביא שם מאנשי ערביא דעל אתרא לא אמרינן דבטלה דעתן ועיין שם מה שחילק לתרץ.
אבל אין ספק שלא עלה על דעת התוס לבטל דעתן כלפי עצמם. וכמו שמצאנו בגמרא בקידושין ו האומר חרופתי ביהודה מקודשת שכן ביהודה קורין לארוסה חרופה הרי שבאותו מקום המנהג מועיל ולא בטלה דעתן כלפי עצמן