"השוכבים על מטות שן וסרוחים על ערסותם"
"אמר רבי אבהו אלו בני אדם שהיו אוכלים ושותים זה עם זה ודובקין מטותיהן זו בזו ומחליפין נשותיהן זה עם זה ומסריחין ערסותם בשכבת זרע שאינו שלהן"

הפשט הפשוט של הגמרא שחטאו באשת איש.
בפשט זה ישנם מספר קושיות (בחלקם עמדו המפרשים:

א. איסור אשת איש הוא עוון מהחמורים ביותר, וכאן מדברים על אנשים העוברים על האיסור בשאט נפש, לכאורה הנבואה הייתה אמורה להתמקד בכך, אך כאשר מסתכלים בנביא רואים שהוא מתמקד באנשים המתענגים שזה לא בסדר, וכמו שאף הגמרא שלנו הביאה על כך שמשחו בשמן פליטון ושתו יין בקנישקנין, ואיך זה נמצא באותה הרשימה עם עוון אשת איש?

ב. גם כאשר הנביא מתייחס לעוון הוא מתייחס אליו ברמז בלבד, מדוע?

ג. לשון הגמרא "שהיו אוכלים ושותים זה עם זה". למאי נפק"מ האכילה והשתיה שלכאורה אינם שייכים לאיסור?

ד. "ומסריחין ערסותם" כיצד השכבת זרע מגיע למיטתם?

ה. מה נכנס פה ההדגשה בפסוק ובגמרא על הסרחת המיטה כאשר מדובר על איסור חמור בהרבה, שכלל אינו תלוי בעניין זה (האיסור הוא גם בהעראה)?

לכן נראה לענ"ד לבאר אם יסכימו עימי הלומדים
שהנה מבואר הרבה בספרי הקבלה והמוסר שכאשר האדם מזדווג עם אשתו בהיתר אז מכל זיווג נוצרים נשמות
מה שאין כן כאשר יוצא ממנו זרע לבטלה אף באונס נוצרים מזה מזיקים

ועל פי זה נבאר שהכתוב בא לומר שמתוך שאננותם ופינוקם נכשלו ב"מקרה לילה"
וכך מתבארים הדברים מן הקל אל הכבד
"אלו בני אדם שאוכלים ושותים זה עם זה" כלומר מרבים בסעודות יותר מידי, דבר המביא לידי קרי.
וכן "דובקין מיטותיהן זו בזו" כלומר גם הליכתם לישן אינה בקדושה כראוי, דבר המביא אף הוא לידי טומאה.
ומגדילים לעשות "ומחליפין נשותיהן זה עם זה" אינם שומרים על ההרחקה המתאימה מנשים זרות ועוברים על "ונשמרת מכל דבר רע"
"עין רואה ולב חומד וכלי המעשה גומרין" אכן "מסריחין ערסותן בשכ"ז שאינה שלהן" כלומר שהולכת לאבדון ולטומאה ולא להם יהיה הזרע.