הגמרא מסיקה שיש מיתה בלא חטא ותיובתא דרב אמי.
לכאורה, הדברים מוזרים מאד, כי ראוי היה לענות שבד"כ דברי רב אמי נכונים ורק לגבי יוצאים מהכלל - צדיקים גמורים ובהם הארבעה שמתו רק בעטיו של נחש, אין זו הסיבה.
אולם באמת, נראה שהגמרא הבינה שבד"כ - לעיני בני אדם - נראה שהמסקנה צריכה להיות הפוכה : לרוב יש מיתה בלא חטא ורק במיעוט מקרים - חטא קודם למיתה, באופן שממנו ניכר שהמיתה באה כעונש עליו ( וזו הסיבה שאנשים תמהים על מה עשה הקב"ה ככה, כשמישהו מת בלי סיבה נראית לעין ).
כדי שלא יתמהו על הגמרא, הסיקו אפוא למסקנה כדעת רוב בני האדם, אבל באמת זה נכון במיעוט קטן של המקרים בלבד ומצד האמת זה בדיוק להיפך.