*גדר דבר סמיך, בין יבש ללח*

בשמירת שבת כהלכתה יש לכאורה סתירה.

מחד הוא כותב שאין ליצוק רוטב קר על חתיכת בשר רותח (הדוגמה שהביא המג"א), מפני ש"דבר גוש" נחשב לעולם ככלי ראשון, ואם כן הוא מבשל דבר לח (לדעת השו"ע שיש בישול אחר בישול בלח).

מאידך, כתב השש"כ שמותר למזוג קטשופ על תפוח אדמה רותח.

אבי נ"י שלח מכתב לרב נויבירט זצ"ל בשאלה על כך, וזה ענה לו כך:

יש כאן "ספק ספיקא".

* ספק ראשון אם הלכה כמג"א להחמיר ב"דבר גוש" שהוא נחשב ככלי ראשון גם בצלחת ולא רק בסיר.

* ספק שני, אם קטשופ נחשב דבר לח, כיוון שהוא סמיך.

* (וספק שלישי אם הלכה כרמב"ם שאין בישול אחר בישול בדבר לח. אלא שזה ספק נגד מרן השו"ע שהכריע שיש בו בא"ב. ולא ניכנס לשאלה אם עושים ספק ספיקא נגד מרן).

מי שירצה, יוכל לראות הסבר זה בהערות על הדין במהדורה החדשה.

בכל אופן, אכן נחלקו הפוסקים בהגדרת "לח". כאן בהלכות שבת, וכן לעניין ברכות, שם שיעור ברכה אחרונה שונה בין יבש - בכזית, לנוזל - ברביעית, וכן באורך זמן האכילה המחייב, באוכל כדי אכילת פרסה, ובמשקה רק כששותה ברצף. לדוגמה בגלידה, במרק צח ובדייסה: אם מוגדרים כמשקה - האוכלם כמנהג העולם לעולם לא יברך אחריהם ברכה אחרונה.

יש מגדירים: אם נשתה בכוס או נאכל בכפית.

ויש אומרים: אם מתרחב על צלחת שטוחה.

בסוגייתנו, מוגדר הדבש כאוכל ולא כמשקה. מאידך הוא מוגדר כאחד משבעה משקים המכשירים לקבל טומאה (י"ד שח"ט ד"ם). יתכן להוכיח מכאן לעניין סוגיית הקטשופ.