מסופר שהמארח של האירוע של גזירות "נמנו ורבו" (היינו של ב"ש) הוא חנניה בן חזקיה בן גוריון.

ועליו עצמו אנו יודעים רק שהוא ישב לתרץ את ספר יחזקאל מהסתירות מהתורה.

יתכן לפרש:
אחת מהגזירות הייתה טומאת ספרי הקודש. עד אז, בעצם לא הייתה נפק"מ הלכתית להגדרה אם ספר נכנס לתנ"ך או לא.

לכן עד אז ספר יחזקאל "הסתובב", יש שלמדו בו ויש שהתנגדו. אך עכשיו היה צורך להכריע, לכן הוא ישב לתרץ אותו (מה שלא היה צורך דוחק כל ימי בית שני, יתר על 400 שנה).

ואכן במסכת מגילה מתוארות מחלוקת על ספרים אחרים, אם הם מטמאים את הידיים (אסתר, קהלת, שיר השירים), כולם מחלוקות מדור חכמי אושא. ומסתבר שכיוון שחיזקו אז את הגזירה נוצר הצורך להכריע אם הספרים נכנסים לתנ"ך או לא.