בדבריו לרבי וכן מהגמרא שלפני כן כמה דברים :
א. בחלום , כשהכרת האדם פחותה, החשיבה אינה מדויקת אלא מעורפלת, על כן גם החלום אינו מדוייק אף פעם ותמיד יש בו לפחות חלק שאינו מעלה ואינו מוריד ולא יתקיים.
ב. מאותה סיבה והיות והחשיבה היא סמלית ולא ישירה אפילו אם היא מילולית, אין משמעות החלום חד ערכית ויכולה להיות דו משמעית. החלום מבטא לעתים קרובות חששות מצד אחד ותקוות טובות מצד שני , של החולם. מה שיתגשם תלוי לעתים ב'גורם חיצוני' שהוא בעצם הקב"ה, אלא שהקב"ה משתמש בפותר החלום כדי להגשים את החלום.
ג. פסוקי התורה גם הם בהיותם נבואיים ודומים לחלום, ניתנים לפירושים שונים ואפילו הפוכים כמין וורטים חסידיים היכולים לתת משמעות מילולית הרחוקה מאד מפשט הכתוב ואפילו הפוכה לו, ולכן גם אותם ניתן לפרש כחלום.
ד. נראה שכך תפשו החכמים בבית מדרשו של רבי - כולל בר קפרא, ומן הסתם גם אחריהם - את העניין, ופשוט 'התאמנו' במציאת פרשנויות ישרות והפוכות, ובעיקר בכיוון של הטבת חלום, לפי פסוקי התורה ( ולא רק לפסוקי פרשת התוכחה שלגביהם הדבר מתבקש ) ובכלל בכל דבר. כך יכלו להיעשות בעצמם פותרי ופרשני ומטיבי חלומות.
אמנם נראה כאילו מסופר על בר קפרא הבא אל רבי לפתור את חלומותיו אך נראה שבעצם זה חלק מהאימון המדובר.
נראה לי שגם כיום אדם יכול להתאמן בזה ואין הדבר קשה כ"כ.