כתוב בנדה דף ל עמוד ב
תניא, רבי ישמעאל אומר: טימא וטיהר בזכר, וטימא וטיהר בנקבה, מה כשטימא וטיהר בזכר - יצירתו כיוצא בו, אף כשטימא וטיהר בנקבה - יצירתה כיוצא בה
מה קשר בין זה למציאות?
כידוע בעובר זכרי יש כרומוזומים XY ובעובר נקבי כרומוזומים XX.בתחילה אצל עובר מתפתחות שתי מערכות רביה -זכרי ונקבי. אצל עובר זכרי בשבוע ה- 6 הגונדה הפרימיטיבית מתפתחת לאשך. ונקבעת זכרותו. וזה בערך יום 41. ואם כרומוזום Y לא קיים או לא פועל, אז בשבוע ה- 13 מתחילה התפתחות השחלה והמערכת המולריאנית. על כן נקבות נקבעת אחרי 12 שבועות או אחרי 80 יום. נראה לי שזאת כוונת רבי ישמעאל.
ומה עם דעת חכמים? מאחר וברירת מחדל, כלומר ללא פעולת כרומוזום Y, עובר נשאר נקבה, אז כאילו נקבעו עברי מין שלו אחרי 40 יום. ובזה אפשר ליישב גם תוצאות ניסוי סותרות של קלפטרא.