א) נדה מז:

רש״י ד״ה להחמיר - ל"א הלכה כדברי כולן להחמיר הביאה אחד מן הסימנים הללו ואפילו הקודם שבכולן ולא הביאה את כולן בוגרת ואינה בוגרת ואם קבל אביה בה קדושין וקדשה היא את עצמה לאחר צריכה גט משניהם דכיון שהביאה אחד מן הסימנין הללו ״יצתה לה במקצת מרשות אביה״ דאיכא למימר בוגרת הויא ואין כח בקדושי אביה להפקיע קדושין שלה וגם בה אין כח להפקיע קדושי אביה עד שתביא את כולם.

צ״ע בגדר זה של יציאה במקצת. ומצאתי מציאה נפלאה בצפנת פענח פרק ב הלכות אישות הלכה ב ע״ש.


ב) מח.

רש״י ד״ה דומיא דהנך - הלכך ערכין נמי כתיבן כו׳

לכאורה הלשון מגומגם, ואשמח בביאור כוונתו ז״ל.


ג) מח.

רש״י ד״ה שבזכר ושבנקבה מיבעי ליה - לישנא דקרא דכתיב ולנקבה עשרת כו׳

צ״ע מדוע נקט רש״י סיפא דקרא ולא רישא דכתיב ״הזכר עשרים״ כו׳