קיים אצלנו כלל ( מה המקור שלו ? ) ש'אין סומכים על הנס'.
אמנם ראיתי בכמה ספרים שהצדיקים כן סומכים על הנס, אבל בכל זאת אבקש לשאול, כיצד סמכו לכתחילה על הנס בעשיית שמן המשחה ובעת השימוש בו ?
ועוד, אם כן, מה מיוחד בשמן המאור בחנוכה שדלק בנס הרי נסים מרובים היו במקדש ( גם בבית שני ? ) כמו ניסי שמן המשחה, ולא מצאנו שיעשו בגלל זה חגיגה ולדורות ?
ועוד קשה לי, מדוע 'לא בכל יום מתרחשים נסים' - ואין הכוונה לניסים נסתרים אלא גלויים - כניסי שמן המשחה, אשר ברור ש'שוברים' את חוקי הטבע המוכרים לנו כחוק שימור החומר, מדוע לדור המדבר ( המן ) או לאלישע הנביא ( נס השמן בכלים ) התרחשו ניסים כאלו דבר יום ביומו ולא לדורות אחרים ?
היש בזה כלל או הסבר ידוע ?
מה עמדת הרמב"ם בעניין ( פוסק כרבי יוסי שמסביר בדרך הטבע בניגוד לרבי יהודה, אבל בכלל לא מתיחס לדברי רבי יהודה, והפלא - שגם רבי יוסי בכלל לא מתייחס לדברי רבי יהודה, האם כך צריך להתייחס לניסים - להתעלם ? האם הניסים 'קורים' רק למי שמאמין בהם - רבי יהודה בניגוד לרבי יוסי ?)?
מה התועלת ( הרוחנית ) בכך שבשמן המשחה אירעו נסים רבים ?