כרגע הוא בחופש בהרי הקווקז, מה הוא הלך לחפש שם, הוא בעצמו לא יודע, חופשת הקיץ הגיע והוא חיפש דיל זול ברגע האחרון, הוא כבר הגיע לשדה תעופה עם כל המשפחה, עם דרכונים וכסף אבל בלי כרטיסים, מחפש למשפחה יעד, לא משנה איפה בעולם, העיקר שהילדים יטעמו חוץ לארץ.

כעבור יום הוא יושב בבקתת תיירים מיוחדת בהרי הקווקז, עכשיו יש לו מלא זמן לחשוב מחשבות, לעשות חשבון נפש עם עצמו ולהתפעל מהטבע ומזה שהילדים שלו למדו יפה כל השנה, איך הם התקדמו וגדלו ואיך הם שוב בחופשת קיץ מקסימה בשום מקום.

מה עבר עליו השנה? הוא שואל את עצמו ונזכר איך לאחרונה הוא הקדיש מתנה את השדה-אחוזה שלהם לבית המקדש, הוא כל כך התלהב מהציונים היפים של הילדים שהוא הקדיש שדה לכבוד זה, לכבוד התעודות היפות שהילדים קיבלו, זה היה יפה מצידו אבל המשפחה הרימה גבה, ממתי שדה אחוזה ששייכת למשפחה עוברת לידי הכוהנים? זה היה תמוה בעיניהם לתת שדה אחוזה להקדש, ''שייתן חצי שקל, זה כבר יפה'' אמרו לו.

האמת שגם הוא לא חש בנוח עם זה שהוא תרם שדה ששייך למשפחה, אין ברירה הוא יצטרך להחזיר את זה לבעלותו, אחרי החופש הוא ילך לגזבר בירושלים, ישלם לו 50 שקל על כל חתיכת שטח אדמה, לא כולל הנקעים עם גבי המים ולא כולל שטח הסלעים הגדולים שהוא היה יושב עליהם בילדותו.

המחשבה על לחזור לארץ עשתה לו לחץ בחזה, שמא מישהו מתכנן לגנוב לו את השדה? יש עוד זמן עד שתגיע שנת היובל, זה לא ילך מחר לכוהנים, אבל מה יהיה אם מחר יבוא מישהו אחר ויקנה את זה מידי הגזבר? הוא ניסה להדחיק את המחשבות הטורדניות האלה מהראש, אבל זה באמת הציק לו לחשוב שמישהו אחר יגאל את השדה אחוזה ששייכת לו ולמשפחתו, חסר לו שקרוב משפחה יחליט לגאול את זה מידי הגזבר, ביובל הקרוב השדה תהפוך לרכוש הכוהנים ולא יעזור כלום, גם אם הוא יקנה את זה מידי הקרוב משפחה זה כבר לא יהיה שלו לנצח.

פתאום הוא נלחץ על הכיסא פלסטיק במרפסת שלפני הבקתה, שום תנוחת ישיבה לא נוחה לו, בא לו לקצר את חופשתו, לחזור מהר לארץ ולגאול מהר את הקרקע שמחכה לגאולה, לא אכפת לו לשלם תוספת 25 אחוז עליה, רק שהגזבר לא ימכור את זה לאיש אחר.

בדיוק עברה ילדה שמוכרת תכשיטים, היא הייתה אולי בת עשר, הוא הביט בסחורה שפרסה בפניו ואהב את כל התכשיטים שהיא מכרה, הסתכל לילדה בעיניים וראה שיש בה משהו יהודי בעיניים היפות והקווקזיות שלה, הוא חשב שבטח לא פשוט לילדה בגיל כזה בחיים, בטח אין לאבא שלה גרוש על הנשמה אז הוא שלף חפיסת שטרות ונתן לאבא שלה תוך כדי שהוא לוחץ לו את היד וטופח לו טפיחות עידוד בגב, לא היה אכפת לו להתחבק ככה עם האבא, ממילא הוא לא ציפה לפגוש אותו בשנית, האבא לא הבין מי זה הזר שמביא לו כסף וחיבוקים, אז הוא קרץ לאבי הנערה ואמר לו ''תמורת הילדה היפה שלך''.

על המושב במטוס בחזור הוא חשב, היא תהיה בשבילי או אולי בשביל הבן מתנה אם יביא תעודה טובה במחצית הבאה, ואם בינתיים הוא ימות אז לא נורא, יורם-העבד העברי שלהם ימשיך להבריק גם לבן את האסלות בבית.