רבי אלעזר הוה קאים קמיה דמר שמואל אייתו לקמיה דגים שעלו בקערה וקא אכיל בכותח
יהיב ליה ולא אכל
א''ל לרבך יהיבי ליה ואכל ואת לא אכלת?!?
אתא לקמיה דרב א''ל הדר ביה מר משמעתיה? א''ל חס ליה לזרעיה דאבא בר אבא דליספי לי מידי ולא סבירא לי!

הסבר א:
מדבריו של רב שהכחיש המעשה שנתן לו שמואל לאכול דגים שעלו בקערה יוצא ששיקר שמואל לר"א באומרו שנתן מאכל כזה לרב ואכלו, וכיצד זה עשה זאת שמואל?
אלא שיש במסכ כתובות (סא א) כך:
"אמר רב יצחק בר חנניא אמר רב הונא הכל משהין בפני השמש חוץ מבשר ויין אמר רב חסדא בשר שמן ויין ישן אמר רבא בשר שמן כל השנה כולה יין ישן בתקופת תמוז אמר רב ענן בר תחליפא הוה קאימנא קמיה דמר שמואל ואייתו ליה תבשילא דארדי ואי לאו דיהב לי איסתכני אמר רב אשי הוה קאימנא קמיה דרב כהנא ואייתו ליה גרגלידי דליפתא בחלא ואי לאו דיהב לי איסתכני רב פפא אמר אפילו תמרתא דהנוניתא כללא דמילתא כל דאית ליה ריחא ואית ליה קיוהא"
כלומר היה ברור להם שיש סכנה שאדם נחשף לאוכל שמדיף ריח ולא אוכלים ממנו ובמיוחד היה ער לכך שמואל עצמו כמודגש לעיל
א"כ כאשר הביא לפני שמואל אותם דגים שעלו בקערה ידע שאם לא יאכל מהם ר"א הרי שיסתכן בכך בגרמתו חלילה ולכן ראה התר לעצמו לומר לו שאף רב רבו אכל כזה כדי שיאכל ולא יסתכן

הסבר ב: (ובדומה לעקרון זה כאן)
אומנם רב סבר שוודאי לא היה מעלה בדעתו שמואל להאכילו דבר שאסור לו לשיטתו וע"כ היה פשוט לו שמעולם לא אכל אצל שמואל דגים בכותח אחרי שעלו בקערה בשרים אך האמת היתה ששמואל דווקא כן נתן לו לאכול דגים כאלה
ולמה עשה זאת שמואל הרי לכאו' הכשיל בכך את רב וזה וודאי אסור?
אלא שסבר שמואל שזה עניין מציאותי הניתן להתברר בקלות ע"י טעימה- והרי לו עצמו היה פשוט שלא נתן הבשר טעם בדגים (גם כי לא נותן אף פעם נ"ט בר נ"ט טעם וגם אולי כי טעם אותה המנה עצמה) וממילא כיוון שידע שאין כל איסור בדגים הללו ראה הכרח לתתם לפני רב בלי לגלות לו שעלו מקודם בקערה ובכך חשב שיוכל לשכנע את רב לחזור בו מהוראתו לאסור (שהרי יביאו בע"כ לגלות שטעה במציאות הדבר) אומנם נראה שאחר המעשה התחרט שמואל ולא גילה לרב שהגיש לו מאכל בהפך סברתו אך ניצל את בחיקורו של ר"א כדי להעביר המסר לרב ובכך לחזק טענתו שאין בהם טעם
אומנם רב דחה הטענה של שמואל בכך ש" כיוון שהייתי בטוח שלא ייתכן שיתנו לי דגים שעלו בקערה לאוכלם בכותח הרי שהטעתי עצמי לא לחוש בטעם הבשר אך אילו הייתי מודע לאמת וודאי שכן הייתי מבחין בטעם הבשר"